קלרנס דרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלרנס דרו
Clarence Seward Darrow
לידה 18 באפריל 1857
Kinsman Township, אוהיו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במרץ 1938 (בגיל 80)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת כהונה ? – 13 במרץ 1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 13 במרץ 1938 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בולטים חבר בית הנבחרים של אילינוי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלרנס סיוארד דרואנגלית: Clarence Seward Darrow; 18 באפריל 185713 במרץ 1938) היה עורך דין אמריקאי, ממקימי האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות ומראשוני המתנגדים לעונש מוות. דרו הגן על ראשי איגודים מקצועיים ועל פושעים פליליים ונודע במיוחד כמי שהגן על הנערים-הרוצחים משיקגו, לאופולד ולוב, אותם הציל מעונש מוות ב-1924 וכמי שייצג בהתנדבות את ג'ון סקופס, המורה שלימד את תורת האבולוציה בדייטון, טנסי ב"משפט הקופים" ב-1925.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרו נולד באוהיו. אמו, אמילי, הייתה סופרג'יסטית (לוחמת למען זכות הצבעה לנשים). ב-1878 סיים את בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן באן ארבור והתקבל ללשכת עורכי הדין של אוהיו. ב-1880 נשא לאשה את ג'סי אוהל (Jessie Ohl) וב-1887 עברו השניים לשיקגו, שם עבד בשירות משרד המושל. דרו היה פעיל במפלגה הדמוקרטית, נאם וארגן פעילויות מפלגתיות שונות.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 היה לעורך הדין של תאגיד הרכבות. אולם בעקבות שביתת פולמן שארגן ב-1894 מנהיג פועלי הרכבת, יוג'ין דבס והסימפתיה שחש דרו למאבק הפועלים, החליף צד וייצג את דבס במספר משפטים, זאת תוך סיכון שמו ומעמדו הכלכלי.

באותה שנה ייצג את רוצחו של ראש עיריית שיקגו קרטר הריסון, פטריק יוג'ין פנדרגסט. דרו טען לאי שפיות, בניסיון להציל את פנדרגסט מעונש המוות, אולם המושבעים שהיו כולם אזרחי שיקגו שהתאבלו על ראש עירם האהוד החליטו פה אחד על עונש מוות. דרו קרא לאיש עליו הגן "רפה שכל מטורף ואומלל"[1].

ב-1896 סייע בהקמת המפלגה הפופוליסטית באילינוי ורץ לבית הנבחרים כנציג המפלגה הדמוקרטית, אך הפסיד (במסגרת זו תמך במועמדותו לנשיאות של ויליאם ג'נינגס ברייאן, מי שיעמוד מולו כתובע ב"משפט הקופים"). ב-1897 הסתיימו נישואיו בגירושין.

ייחסו לפשע ולעונש המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנותיו כעורך דין פלילי גיבש דרו תפיסה מוצקה לפיה גורמים שונים, סביבתיים, פסיכולוגיים ואחרים, הם לעיתים בעלי השפעה כה גדולה על הפרט, עד שהוא נדחף בעל-כורחו ובלי שום יכולת התנגדות לנתיב הפשיעה. מתוך כך נבעה גם התנגדותו החריפה לעונש המוות. במהלך למעלה ממאה משפטי רצח בשיקגו רק באחד (פטריק יוג'ין פנדרגסט) נשלח לקוחו לגרדום. הדבר נזקף לשכנועו העצמי העמוק וליכולותיו כנואם משובח.

משפט לאופולד ולוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – לאופולד ולוב

משפט הקופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משפט הקופים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Crime: Its Cause and Treatment
  • Persian Pearl
  • The Story of My Life
  • Farmington
  • Resist Not Evil
  • Marx vs Tolstoy

ספרים אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Baatz, Simon. For the Thrill of It: Leopold, Loeb and the Murder that Shocked Chicago, HarperCollins, 2008
  • Stone, Irving, Clarence Darrow For The Defense, Doubleday, Doran & Company, Inc., 1941 - יצא בעברית כ:אירווינג סטון, לצד הנרדפים, ביוגרפיה של קלרנס דרו, הוצאת מ. מזרחי
  • Geoffrey Cowan, The People v. Clarence Darrow - ביקורת על דרכו והשלכותיה
  • אורן נהרי (עורך המהדורה העברית), רוזלינד הורטון וסלי סימונס, נאומים ששינו את העולם: הנאומים, הסיפורים והאנשים מאחורי הרגעים שעשו היסטוריה, הוצאת מטר
  • קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלרנס דרו בוויקישיתוף

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ אריק לארסון, השטן בעיר הלבנה, הוצאת בבל, 2008, עמוד 444