לדלג לתוכן

רור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רור
Rur
הרור סמוך למונשאו
הרור סמוך למונשאו
מידע כללי
אורך 164.5 קילומטרים
ספיקה ממוצעת 25 מ"ק לשנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
אגן ניקוז 2,340 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא High Fens
יובלים אינד, Kitschbach, Schaagbach, Mühlbach, Nysterbach, Perlenbach, Holderbach, Laufenbach, Riffelsbach, Bettebach, Linnicher Mühlenteich, Ellebach, Urft, מרצבך, Lendersdorfer Mühlenteich, נהר וורם, Belgenbach, Malefinkbach, Kall, Kirmessief עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך מז עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות באגן הניקוז גרמניה, הולנד, בלגיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרמנית: Rur או Roer) הוא נהר גדול הזורם במדינות בלגיה, גרמניה והולנד, אם כי 90 אחוז ממסלול הנהר הוא בגרמניה.

פין משנת 1795 עד234 5היה האזור חלק מצרפת, בימי הרפובליקה הצרפתית הראשונה עד הקיסרות הראשונה, מה שנתן את לו את שמו הצרפתי, מחוז (departement) הרור.

הרור ייצג חזית חשובה[דרושה הבהרה] בהתקדמותה של בעלות הברית לכיוון גרמניה בסוף מלחמת העולם השנייה. אזור מבוצר המכונה משולש הרור, שהוקם על ידי הערים רורמונד וסיטארד שבהולנד והיינסברג שבגרמניה, היה זירה לקרבות כבדים בתחילת 1945.

בין 16 בדצמבר 1944 ל-23 בפברואר 1945, לא הצליחו חיילי הארמייה התשיעית של ארצות הברית להתקדם ברחבי הכפרים שבאזור, מכיוון שהכוחות הגרמניים שלטו בסכרים הסמוכים לנהר באזור היער הצפוף של הוה-וון[דרושה הבהרה]. פירוש הדבר, שכוחות הציר עלולים היו לפוצץ את הסכרים, לשחרר כמות מים גדולה, ובכך למנוע מהארמייה התשיעית להתקדם, ולעצור את תקיפת בעלות הברית. בסופו של דבר, התקיפה הנגדית הוצפה[דרושה הבהרה] והמהנדסים הגרמנים, בתמיכת הפגזות מהאוויר וארטילריה, שחררו הגרמנים את הסכרים.[דרושה הבהרה] עם דעיכת השיטפון, כוחות בעלות הברית חצו את הרור ברפסודות בשעות המוקדמות של 23 בפברואר 1945.

ב-1960 וב-1970 זיהמה עופרת שמקורה בכריית פחם את חלקו הצפוני של הנהר בצורה קשה. לא ניתן היה לאכול דגים מהנהר וגם היה מסוכן לשחות בנהר. פתיתי קצף רעילים הציפו באופן קבוע חלקים מהנהר שבאזור רורמונד. לאחר סגירת המכרות, הטיפול בשפכים בגרמניה ובהולנד השתפר מאוד.[1] רק החלק התחתון של הנהר עדיין מזוהם מעט. כיום, המים בחלקו העליון של הנהר נקיים כל כך, עד כי טרוטה ויותר מ-30 מיני דגים חזרו להימצא בנהר. בשנת 2004, לאחר היעדרות של 125 שנה, חזר דג האלתית (סלמון) לרור.

הרור זורם תחילה באזור הביצות הגבוהות (אנ'), בסמוך לפסגה הגבוהה בבלגיה, סיניה דה בוטרנז' (אנ') בגובה 696 מטר, בגובה של 660 מטר מעל פני הים. מדרום למונשאו הוא זורם לגרמניה, דרך נורדריין-וסטפאליה. הנהר זורם גם דרך החלק הצפוני של הרי אייפל. לאחר 39 ק"מ הוא מתאחד עם מאגר רור, האגם המלאכותי השני בגודלו בגרמניה. לאחר כ-160 ק"מ הוא זורם להולנד, וכשהוא מגיע לנקודת ה-170 הקילומטרים מתחילתו, הוא מתחבר לנהר המז שבעיר רורמונד.

הנתיבים הגדולים של הרור עוברים בערים הגרמניות היינסברג, היקלהופן, ליניך, ייליך, דירן, נידגן, היימבאך, וברורמונד שבהולנד.

הרור ליד הוקלהובן
הרור ליד הוקלהובן

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ FLUSSGEBIETE NRW, FLUSSGEBIETE NRW (בגרמנית)