שלמה פרל
 | |
| לידה |
21 באפריל 1925 פיינה, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 2023 (בגיל 97) תל אביב-יפו, ישראל  |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| יצירות בולטות | קוראים לי שלמה פרל! (אירופה אירופה) |
  | |
שלמה פרל (21 באפריל 1925 – 2 בפברואר 2023) היה ישראלי ניצול השואה, פעל למען הנצחת זכר השואה, בין היתר הוא כתב את קורותיו בשואה בספר אוטוביוגרפי, אשר בהמשך עוּבַּד לסרט נושא פרסים בשם "אירופה אירופה".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרל נולד בעיר פיינה בפרובינציית הנובר שבצפון-מערב גרמניה, לעזריאל ורבקה, משפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון ופרסום חוקי נירנברג, ובעקבות ההתנכלות ליהודי גרמניה הנאצית וביזה של חנות הנעלים של משפחתו, ולאחר שסולק מבית הספר בו למד, עבר ב-1935 כשהיה בן 10 עם משפחתו ללודז' שבפולין.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פלישת הנאצים לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה ב-1939, ברח שלמה פרל (כשהיה בן 14) עם אחיו יצחק לחלק הסובייטי של פולין, והצטרף לבית ילדים סובייטי ולארגון הנוער הקומסומול; אחיו המשיך ליעד אחר. עם פלישת גרמניה לברית המועצות בשנת 1941 נמלט, ומאוחר יותר נפל בשבי יחידה של הצבא הגרמני. בזכות שליטתו המוחלטת בשפה הגרמנית הצליח פרל לשכנע את לוכדיו, כי שמו למעשה יוזף פרייל (Josef Perjell) וכי הוא אזרח גרמני החי מחוץ לגרמניה. פרל התקבל ליחידה ושימש בה כמתורגמן רוסית-גרמנית. במסגרת תפקידו נטל חלק כמתורגמן בחקירת בנו של סטלין, יאקוב ג'וגאשווילי, שהיה קצין בצבא האדום שנפל בשבי הנאצים. פרל היה בסכנה מתמדת עקב היותו יהודי נימול, והוא ניסה להימלט במספר הזדמנויות מהצבא הגרמני חזרה לסובייטים, אך ללא הצלחה.
מכיוון שעדיין היה קטין, נשלח לבית ספר של נוער היטלר בבראונשווייג, שם המשיך להסתיר את זהותו היהודית תחת השם יוזף פרייל. באותה תקופה הייתה לו חברה בשם לני לטש, נאצית נלהבת, שלמרות אהבתו הגדולה אליה, נמנע מלספר לה על היותו יהודי. פעם אחת גילתה אמה של לני שפרל הוא יהודי, אך היא נמנעה מלגלות את סודו. לקראת סוף המלחמה חויילו פרל וחבריו ונשלחו לחזית.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרוב לסיום המלחמה נתפס פרל עם חבריו ליחידה הגרמנית על ידי יחידה של צבא ארצות הברית, אך מכיוון שהיה מגויס זוטר לא נעצר כאסיר מלחמה אלא שוחרר. הוא מצא את אחיו יצחק ונודע לו על מותם של הוריו. עקבות אחותו, שברחה לכיוון הרוסים, אבדו. לאחר מכן נודע לו שאחותו נורתה בצעדת מוות.
בתום המלחמה חזר פרל לזהותו היהודית, ושימש תקופה קצרה כמתורגמן בצבא הסובייטי.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלמה גילה שאחיו דויד חי בארץ ישראל המנדטורית ועלה לארץ ישראל ביולי 1948, התגייס לצה"ל והשתתף, כחייל בגדוד 68 בחטיבת עציוני, בלחימה במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות.
שלמה התחתן בשנת 1959 עם דבורה, ונולדו להם שני בנים. הוא שב לראשונה לגרמניה רק בשנת 1985 בהזמנה אישית לציון הרס בית הכנסת בפיינה.
ספר וסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו, כתב את סיפור חייו בספר אוטוביוגרפי בגרמנית, שתורגם לאחר מכן לעברית ויצא ב-1991 בשם "קוראים לי שלמה פרל!". בשנת 1990 יצא לאקרנים הסרט "אירופה אירופה" המבוסס על סיפורו, בו גם השתתף. הסרט זכה ב-1991 בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס האוסקר. ב-1994 יצאה לאור מהדורה חדשה של הספר בעברית בשם "אירופה אירופה".
שלמה פרל סיפר את סיפורו האישי במקומות רבים, כולל בגרמניה, ופעל למען העמקת תודעת השואה.
פרל נפטר ב-2 בפברואר 2023.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה פרל (בעריכת יעקב שרת), "קוראים לי שלמה פרל!", הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 1991
- שלמה פרל, אירופה אירופה, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, 1994
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפורו של שלמה פרל, הרצאה מצולמת באתר "תולדוט"
כי עליך לחיות" סיפורו של שלמה (סאלי) פרל", סרטון בערוץ "YadVashem יד ושם", באתר יוטיוב (אורך: 59:19)- אירופה, אירופה, באתר "כנפיים"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נפטר ניצול השואה שלמה פרל, גיבור הסרט "אירופה אירופה", באתר "סרוגים", 2 בפברואר 2023