יעקב שרת
ערך זה עוסק בעתונאי ופזמונאי. אם התכוונתם לסבו, ראו  | |
| יעקב שרת במדי הבריגדיה היהודית, 1945 | |
| לידה |
26 ביולי 1927 (בן 93) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקצוע |
עיתונאי, מתרגם, פזמונאי, עורך ספרותי, דיפלומט |
| פרסים והוקרה |
יקיר העיר תל אביב-יפו |
  | |
יעקב (קובי) שרת (נולד ב-26 ביולי 1927) הוא עיתונאי, מתרגם, מוציא לאור ופזמונאי, בנו של משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל, מנהל "העמותה למורשת משה שרת" והמוציא לאור של כתבי אביו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב שרת למד בבית הספר התיכון בית הכרם בירושלים. עם מוריו נמנו דוד בנבנישתי וישעיהו ליבוביץ'. ב-1944, במסגרת הכשרה של הפלמ"ח, שהה ביישוב בית הערבה. בגיל 17 התגייס לבריגדה היהודית, שאביו היה בין מקימיה.
היה בין מייסדי קיבוץ חצרים שבנגב.
אחר כך למד היסטוריה רוסית בלונדון, וב־1960 שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בברית המועצות ממנה גורש ב-1961, באשמת ריגול.
בשנת 1989, תקופת האינתיפאדה הראשונה, הוציא לאור את ספרו "מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה", ובו הוא מנבא את מותו של המפעל הציוני, משום שאם ה'כיבוש והדיכוי' לא ייפסקו, מרחץ הדמים במזרח התיכון לא יסתיים, דבר שיסכן לדעתו את המפעל הציוני.
מפעלו הגדול היה הוצאתם לאור של יומני משה שרת, שפורסמו ב-1978 ועוררו הדים רבים[1]. כן הוציא לאור ספרים המבוססים על מכתביו של אביו.
בין פעילויותיו חיבור פזמונים להם כתבו לחנים טובי המלחינים בזמר העברי. בין הידועים שבהם נמנים "נגן לי ירדן", "אהבה פשוטה" ו"כנרת אחרת".
את שירו "נמה יפו" עיבד גיל אלדמע, למילים של יוסף מילוא וליצירה של יוני רכטר[2].
שרת הוא מתרגם פורה ומגוון מאנגלית ומרוסית. בין היתר תרגם את ספרו של בני מוריס "קורבנות: תולדות הסכסוך הציוני - ערבי"[3], את ספרו של דזמונד מוריס, "הקוף העירום", וכן ספרי ילדים קלאסיים כספרי ההרפתקאות של פרידריך וילהלם מדר והספר "מונפליט" של ג'ון מיד פוקנר.
ב-2012 יצא לאור ספרו "פניני קדם" בהוצאת ידיעות ספרים, אסופת פתגמים וניבים עבריים קדומים[4].
בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו[5]
העמותה להנצחת משה שרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1993 הקים יעקב שרת, יחד עם אחיו חיים שרת, את "העמותה למורשת משה שרת", במטרה לרכז, ולקטלג ולפרסם את כל כתבי אביהם[6], ולהוציא לאור כתבים אלה בצורה מסודרת ומוערת[7]. העמותה הוציאה לאור 14 ספרים, ביניהם הספר "דבר דבור 1949", שמכיל כאלף עמודים ומרכז את נאומי שרת באותה שנה. באתר האינטרנט של העמותה אפשר לעיין חינם ב-30 מספריו, כולל אלה שיצאו לאור בחייו ולפני הקמת העמותה, ובכללם שמונת כרכי היומן האישי שלו[8].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב שרת נשוי לרנה שרת, מורה למחול, כוריאוגרפית וחוקרת מחול. בתו, נורית שרת, היא צלמת ואמנית ווידאו[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב שרת, באתר שירונט
יעקב שרת, באתר MusicBrainz (באנגלית)- יעקב שרת, באתר בית לזמר העברי
- העמותה למורשת משה שרת
- רשימת הפרסומים של יעקב שרת, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יעקב שרת, אבות אכלו בוסר ושיני נכדים תקהינה?, באתר הארץ, 31 במאי 2018
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תום שגב, תוכניות הזוועה של שר הביטחון לבון: טרור בסוריה ובעזה "כדי שיהיה שמח", באתר הארץ, 23 באוגוסט 2007
- ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: אלדמע גיל, "נמה יפו", 3 קולות, ארכיון, סדרה בי
- ^ למה לרדת על המתרגם, באתר הארץ
- ^ ורד לי, וגם עמוד ענן, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2012
- ^ יעקב שרת - יקיר העיר תל אביב news1, אלי אלון, 21 במאי 2019
- ^ תום שגב, שיעור היסטוריה | כמו סוס, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
- ^ רועי צ'יקי ארד, בגין ובן צבי בפנים, גולדה ושרת בחוץ; מנהיגים מסוימים מונצחים, השאר לא, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2013
עופר אדרת, בניו של משה שרת מסתכלים בקנאה על גנדי, באתר הארץ, 22 באפריל 2016 - ^ עופר אדרת, גם משה שרת שבר שתיקה - וצונזר, באתר הארץ, 22 בינואר 2016
- ^ אלי ערמון אזולאי, ביקור סטודיו: ההקלטות באדיבות סבא שרת, באתר הארץ, 19 ביולי 2012