תיאודור מירון

תיאודור מירון
Theodor Meron
לידה	28 באפריל 1930 (בן 94); קאליש, רפובליקת פולין
מדינה	ארצות הברית
השכלה	בית הספר למשפטים בהרווארד; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מעסיק	אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת הרווארד
פרסים והוקרה	מדליית מנלי א. הדסון; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ורשה; קצין בלגיון הכבוד ;

תיאודור מירון (באנגלית: Theodor Meron; נולד ב-28 באפריל 1930 בקאליש, פולין) הוא משפטן יהודי-אמריקאי, ישראלי לשעבר, מומחה למשפט בינלאומי פומבי.

ביוגרפיה

מירון נולד בשנת 1930 בקאליש שבפולין למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. כשהיה בן 9 פרצה מלחמת העולם השנייה ולימודיו בבית הספר נקטעו. ב-1945 עלה לארץ ישראל, נחוש להדביק את שש שנות הלימוד שהחמיץ. למירון תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית, ודוקטורט במשפטים מאוניברסיטת הרווארד. לימים סיפר כי מוראות המלחמה הניעו אותו לעסוק בתחומים שבהם יוכל לסייע במניעת זוועות, כאוס וחוסר ישע, כמו אלה שהיה עד להם.

בשירות החוץ הישראלי

בשנים 1961-1957 שימש עוזר ליועץ המשפטי של משרד החוץ. באפריל 1959 הוענק לו פרס ארלוזורוב למחקר מדיני, על חיבורו "האזורים המפורזים במשפט וביחסים בינלאומיים"^[1]. באותה שנה ייצג את ישראל כיועץ בפני בית הדין הבינלאומי בפרשת הפלת מטוס אל על בשמי בולגריה. כן השתתף במשא ומתן עם אוסטריה על הסכם הסגרה בין ישראל ואוסטריה^[2].

בשנים 1961-1967 היה חבר במשלחת הישראלית לאו"ם בראשות השגריר מיכאל קומיי^[3].

באוגוסט 1967 התמנה ליועץ המשפטי של משרד החוץ ובנוסף היה אחראי למחלקה הקונסולרית^[4]. הוא כתב חוות דעת הקובעות כי הקמת התנחלויות אזרחיות בשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים, כמו גם הריסת בתי חשודים בטרור, וכן גירושם, הם הפרות של אמנת ז'נבה הרביעית. בשנת 1969 יצא לשווייץ לסייע משפטית למרדכי רחמים^[5]. בשנת 1970 עסק בהכנות לקראת שיחות גונאר יארינג^[6].

בשנים 1975-1971 כיהן כשגריר ישראל בקנדה^[7]^[8]^[9].

ב-1977 התפטר מתפקיד שגריר ישראל ליד מוסדות האו"ם בז'נבה^[10]^[11], מאחר שמשרד החוץ סירב לאשר לאשתו לעבוד במקביל כמתורגמנית^[12].

ב-1978 היגר לארצות הברית.

באקדמיה ועל כס השיפוט

מירון מלמד משפט בינלאומי מאז 1977, והחל מ-1994 הוא מחזיק הקתדרה ע"ש צ'ארלס ל. דניסון בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק. בשנים 1993-1998 נמנה עם עורכי הרבעון "American Journal of International Law".

ב-2001 נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם לשמש שופט בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר. כיהן כנשיא בית דין זה בשנים 2003-2005, וכן בשנים 2011-2015. מירון היה אב בית הדין של ערכאת הערעורים בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה. ב-2012 נבחר לתפקיד נשיא מנגנון הדין הפלילי הבינלאומי. ב-2016, בתום קדנציה של ארבע שנים נבחר שוב לתפקיד עד שהוחלף על ידי כרמל אגיוס.

במאי 2024 פורסם כי מירון הוא חבר בצוות המייעץ לתובע בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג שהחליט לבקש מבית הדין להוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט על רקע מלחמת חרבות ברזל^[13]^[14].

ספריו

Investment Insurance in International Law, Oceana-Sijthoff, 1976
The United Nations Secretariat, Lexington Books, 1977
Human Rights in International Law, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1984
Human Rights Law-Making in the United Nations, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1986;
Human Rights in Internal Strife: Their International Protection, Grotius Publications, 1987
Human Rights and Humanitarian Norms as Customary Law הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1989
Henry's Wars and Shakespeare's Laws הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1993
Bloody Constraint: War and Chivalry in Shakespeare הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998
War Crimes Law Comes of Age: Essays הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1998
International Law In the Age of Human Rights (Martinus Nijhoff, 2004
The Humanization of International Law, Hague Academy of International Law and Nijhoff, 2006)
The Making of International Justice: A View from the Bench, 2011 הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיאודור מירון בוויקישיתוף

תיאודור מירון באתר אוניברסיטת ניו יורק
ד"ר תיאודור מירון - יועץ משפטי של משרד-החוץ, על המשמר, 21 באוגוסט 1967

הערות שוליים

^ פרס ארלוזורוב לד"ר ת. מירון, דבר, 22 באפריל 1959
^ מו"מ בדבר הסכם הסגרה עם אוסטריה, דבר, 23 בנובמבר 1959
^ מיכאל קומיי יצא לעצרת או"ם בעניין ביזרטה, חרות, 16 באוגוסט 1961
^ שינויים יסודיים במבנה משרד־החוץ, על המשמר, 1 במרץ 1968
^ שר המשפטים: מעשה מרדכי רחמים - התגוננות, על המשמר, 23 בפברואר 1969
^ הממשלה מינתה את אבן לנציגה בשיחות בחסות יארינג, דבר, 24 באוגוסט 1970
^ מינויים בשירות החוץ, דבר, 1 ביוני 1971
^ ישראל לנדרס, עשרות מליוני דולרים נאספו בפגישת ג. מאיר עם בעלי הון יהודיים, דבר, 9 בדצמבר 1971
^ 1500 צירים השתתפו בקונגרס ציוני קנדה, דבר, 9 בנובמבר 1972
^ ועדת זכויות האדם: לשפר תנאי האסירים בישראל, דבר, 11 בפברואר 1977
^ דיון חדש על המצב בשטחים בארגון העבודה, דבר, 21 ביוני 1977
^ עליזה ולך, שגריר בעקבות אשתו, דבר, 27 באפריל 1977
^ ישראל לפקוביץ, מייעץ להאג: יועמ"ש משרד החוץ לשעבר - לא חי בישראל - בחדרי חרדים, באתר בחדרי חרדים, 21 במאי 2024
^ תמר אלמוג, בפאנל המייעץ לתובע בהאג: יועמ"ש משרד החוץ לשעבר פרופ' תיאודור מירון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 21 במאי 2024

[1] פרס ארלוזורוב לד"ר ת. מירון, דבר, 22 באפריל 1959

[2] מו"מ בדבר הסכם הסגרה עם אוסטריה, דבר, 23 בנובמבר 1959

[3] מיכאל קומיי יצא לעצרת או"ם בעניין ביזרטה, חרות, 16 באוגוסט 1961

[4] שינויים יסודיים במבנה משרד־החוץ, על המשמר, 1 במרץ 1968

[5] שר המשפטים: מעשה מרדכי רחמים - התגוננות, על המשמר, 23 בפברואר 1969

[6] הממשלה מינתה את אבן לנציגה בשיחות בחסות יארינג, דבר, 24 באוגוסט 1970

[7] מינויים בשירות החוץ, דבר, 1 ביוני 1971

[8] ישראל לנדרס, עשרות מליוני דולרים נאספו בפגישת ג. מאיר עם בעלי הון יהודיים, דבר, 9 בדצמבר 1971

[9] 1500 צירים השתתפו בקונגרס ציוני קנדה, דבר, 9 בנובמבר 1972

[10] ועדת זכויות האדם: לשפר תנאי האסירים בישראל, דבר, 11 בפברואר 1977

[11] דיון חדש על המצב בשטחים בארגון העבודה, דבר, 21 ביוני 1977

[12] עליזה ולך, שגריר בעקבות אשתו, דבר, 27 באפריל 1977

[13] ישראל לפקוביץ, מייעץ להאג: יועמ"ש משרד החוץ לשעבר - לא חי בישראל - בחדרי חרדים, באתר בחדרי חרדים, 21 במאי 2024

[14] תמר אלמוג, בפאנל המייעץ לתובע בהאג: יועמ"ש משרד החוץ לשעבר פרופ' תיאודור מירון, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 21 במאי 2024

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]