תרבות הגוף

תרבות הגוף (בגרמנית: Körperkultur, באנגלית: physical culture, בצרפתית: culture physyque) הוא כינוי משותף לתנועות תרבותיות שונות, שקמו והתפשטו באירופה ובאמריקה בתקופה שבין 1900 לשנות ה-30 של המאה ה-20. תנועות אלו דגלו ביחס חדש לגוף האדם בהיבטים של בריאות ופונקציונליות ושל אסתטיות והופעה והיו קשורות לזרמים באמנות, כמו האר נובו והאקספרסיוניזם. תרבות הגוף הכילה תנועות כמו הנודיזם, מחול אקספרסיבי, תנועה, ובניית הגוף. בעברית נהגו להשתמש במונח "תרבות הגוף" גם ביחס לפעילות גופנית במובן רחב יותר. כך גם באנגלית ביחס למונח physical culture.

היסטוריה

חינוך גופני כחלק מתהליך החינוך של האדם היה ממאפייני התרבות ביוון העתיקה. לאחר שבימי הביניים הודחק החינוך הגופני ונעלם, חזרה התרבות האירופית לעסוק בו בשלהי המאה ה-18 בהשפעת הרומנטיקה. מבשר התמורה היה הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו בספרו אמיל. רוסו האמין שהתרבות והחברה מקלקלים ומנוונים את האדם ולכן החינוך צריך לעזור לילד לבטא את עצמיותו האותנטית וזאת באמצעות חיים בכפר שבו האנשים קרובים יותר למצב הטבעי. בהיותו קרוב לטבע יוכל הנער לפתח הן את גופו והן את האינטלקט שלו ובסופו של דבר לכונן חברה חדשה, שתשרור בה הרמוניה מושלמת בין הפרט לבין הכלל. בגרמניה ובעקבותיה בארצות אירופיות נוספות התפשטה ההכרה בנחיצות של אימון הגוף ושיכלולו במקביל לפיתוח האינטלקט והרוח. ב-1811 פתח פרידריך לודוויג יאן את מגרש ההתעמלות הפתוח הראשון בברלין. המקצוע החדש הוכנס לתוכנית הלימוד של בתי הספר, צבר תאוצה במהירות רבה וכבש את הגימנסיות בשילוב של הערצת הגוף ויכולותיו ומשמעת אימונים קשוחה. מועדוני ההתעמלות שצצו ברחבי גרמניה תחת "ההתאחדות להתעמלות" (Turnverein) שילבו את האימון הגופני האינדווידואלי ומשמעת האימונים הקבוצתית עם טיפוח הרוח הלאומית הגרמנית וגאווה לאומנית.^[1] בשורת ההתעמלות התפשטה במהירות מגרמניה לבריטניה, צרפת, דנמרק והארצות הנורדיות, לארצות הברית ולאוסטרליה. בצ'כיה נוסדה התאחדות ה SOKOL להתעמלות עממית ובעקבותיה נוסדו תנועות דומות בשאר ארצות מרכז ומזרח אירופה. השפעתן של תנועות ההתעמלות העממית והעיסוק המתרחב בתחומי הספורט השונים הובילו, במחווה לתרבות הגוף ביוון העתיקה, לחידוש המשחקים האולימפיים ב-6 באפריל 1896.

בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 התחזקה ההכרה שתנאי החיים בעיר התעשייתית - זיהום האוויר, הצפיפות והעדר סניטציה הם גורמי מחלות. להכרה זו הייתה השפעה על החינוך להיגיינה אישית, על פיתוח שירותי סניטאציה בערים, על הארכיטקטורה ועל בינוי הערים, כמו בקונספט של עיר גנים. מדענים ורופאים החלו לראות באוויר צח ובאור השמש גורם חיוני לבריאות האדם והציבור. ההנחה שאור השמש יכול לחסן את הגוף מפני מחלות הביאה לתפוצה רחבה של השימוש ב"אמבטיות שמש" למבוגרים ולילדים.^[2] כמו כן התרחבה ההתייחסות לאור השמש ולאוויר הצח כאמצעים תראופוטיים. בשנות ה ה 1930 ההליותרפיה HELIOTHERAPY זכתה לפופולריות עצומה באירופה. במאות בתי מרפא שנקראו סנטוריום, בעיקר בשווייץ, טופלו חולים במחלות שונות, בעיקר שחפת, באמצעות חשיפה לקרני השמש.^[3]

תנועות תרבות הגוף שהופיעו בתחילת המאה ה-20 היו המשך למגמת העיסוק בגוף האדם אך סימנו התייחסות אלטרנטיבית שהושפעה ממה שכונה משבר מפנה המאה. תהליכי התיעוש, ההתקדמות הטכנולוגית והאורבניזציה עוררו זעזועים חברתיים ותחושה של משבר תרבותי וחברתי. מה שכונה משבר המודרניזציה עורר ביקורת נוקבת על החברה והתרבות והביא לצמיחת תנועות שדגלו ברפורמות חברתיות. הן קראו למרידה במוסכמות, יצאו נגד כל מה שהוא ישן בשם החדש ועוררו תסיסה אינטלקטואלית ואמנותית. ביניהן בלטה תנועת הLebensreform (רפורמת חיים) שפעלה בגרמניה ובשוויץ. התנועה הטיפה לאורח חיים בריא של שיבה אל הטבע, אכילת מזון טבעי ואורגני, לחופש מיני ולרפואה אלטרנטיבית. היא קראה לרפורמות בדת וגם להימנעות מאלכוהול, סמים, טבק וחיסונים. רעיונות אלו השיקו לתורות של הוגי דעות בני התקופה כמו רודולף שטיינר. מוטיב החזרה אל הטבע עמד גם ביסוד תנועת הנוער הגרמנית Wandervogel. שחינכה לערכי אחריות אישית, חישול הרוח במסעות לטבע, טיפוס הרים וטיפוח תרבות נעורים בריאה ומשוחררת מכבלי החברה. בעשורים הראשונים של המאה ה-20 היו בגרמניה מאות קבוצות שהתנסו בחיים על פי עקרונות אלה כמו קיום חקלאות אקולוגית ואורגנית, צמחונות ואורח חיים פשוט בטבע. תנועות תרבות הגוף שהיו חלק מתנועת ה Lebensreform קראו לרפורמה בחינוך ולדרכים חדשות בחינוך הגופני והצמיחו מיזמים ניסיוניים רבים בתחומי ההתעמלות, המחול והאמנויות הפלאסטיות. בכך הציעו דרך אלטרנטיבית בהתייחסות לגוף האנושי, מעין דרך שלישית שונה מההתעמלות והספורט, תנועות אלה הכילו שני מרכיבים סותרים: מחד, המרכיב הסובייקטיבי של חתירה לביטוי האישי הייחודי והספונטני שבאדם, ומאידך, מרכיב אובייקטיבי שחייב כימות ומדידה כדי להגיע לביצוע מרבי.

לתנועות תרבות הגוף היה משקל ניכר באיגודי ספורט הפועלים הסוציאליסטיים בגרמניה. דרכם הגיעה לסוציאליסטים הרוסים כ-fiscultura, קבוצות שבשנים הראשונות למהפכה הבולשביקית פעלו בתחומים של אסתטיקה והיגיינה כחלק מתנועת proletkultur שקידמה יוזמות נסיוניות ואוונגארדיות בתחומי אמנות שונים. מהצד השני תנועות תרבות הגוף השפיעו גם על תנועות לאומניות ואנטישמיות ולכמה מהן, כמו ה naturism, היו חסידים גם בקרב חוגי המפלגה הנאצית. בשנות ה-30 של המאה ה-20 כשתקופת החופש היחסית בגרמניה ובברית המועצות הגיעה לקיצה, נטשו הfiscultura והKorperlultur את דרך האוואנגרד והחיפוש אחר ביטוי אישי ואמנות התנועה הופנתה כולה להפקת מופעי התעמלות המוניים ומפגני ראווה אתלטיים לתפארת המשטר.^[4]

הנאטוריזם

אחד מביטויי תרבות הגוף בגרמניה בשנים 1910–1930 היה ה-Nactcultur - תרבות הגוף העירום, שהתבטאה בספרים וכתבי עת שהוקדשו ליופיו של הגוף האנושי והכילו תמונות של גברים ונשים המבצעים בעירום ריקוד או התעמלות. את המושג טבע Heinrich Pudor בספר שפרסם ב-1906 בו קישר בין נודיזם, צמחונות ורפורמה חברתית.^[5] ה-nacucultur מצאה את ביטויה בתוך מסגרת אידאולוגית מקיפה יותר ובפעילות חברתית במסגרת תנועת הנאטוריזם. תרבות הגוף החופשית -Freikörperkultur, (בקיצור FKK.) או הנאטוריזם, קמה אף היא בהשפעת רעיונות ה Lebensreform ו"התורות שהטיפו להתקרבות לטבע", לחופש הבחירה של היחיד ולשחרור ממגבלות חברתיות כובלות ומדכאות. הנאטוריסטים האמינו שוויתור על הלבוש יאפשר לאדם לחדש את הקשר האותנטי עם הטבע ויתרום להתחזקות הגופנית, הנפשית והרוחנית של האדם. הנס סורן (גר') בספרו "האדם והשמש" Der Mensch und die Sonne תקף את העיר המודרנית כסביבה שאינה מתאימה לאדם. "דרי המטרופולין כושלים אובדי דרך תחת כבלי עבודת הפרך שהם נידונו לה כדי להרוויח את לחם יומם. רחוקים מקרני השמש ומן הטבע במרתפים החשוכים של העיר".^[6] סורן האמין כי החיים בעיר מגבילים את ההתנסויות של האדם ומדלדלים את חושיו. הטענה שתהליכי העיור והתיעוש גורמים לניוון הפיזי והמוסרי של האדם והחברה, הייתה מקובלת בחוגי אינטלקטואלים בגרמניה אך גם בבריטניה, צרפת ואיטליה.

בעקבות ספרו של סורן (1926) התרבו הקולות שתבעו לשפר את בריאות הדור הצעיר באמצעות חשיפה לאור השמש ולאוויר הצלול. סורן והנאטוריסטים האמינו שהמגע הישיר עם הטבע באמצעות הגוף העירום, ללא חציצת לבוש, יפתח באדם תכונות של כח ומשמעת עצמית שיביאו להבראת החברה בכללה. הקשר הישיר לטבע יביא להרמוניה ברוכה של גוף ונפש שתגלה את "האני האמיתי" הטמון באדם. Adolf Koch שנחשב לאחד ממייסדי ה-FKK הצליח בסיוע ממשלת פרוסיה להקים בית ספר שבו הונהג חינוך נאטוריסטי אשר ב-1929 היו בו כ-3000 תלמידים. קוך פיתח בגרמניה עוד 13 בתי ספר נוספים בסגנון זה שיועדו למעמד העובד והיו מקורבים לתנועות סוציאליסטיות.^[7] בעשור הראשון של המאה ה-20 כבר פעלו מספר מועדונים נאטוריסטיים בגרמניה כמו ה-Vereinigung für hygienische, ethische und ästhetische Kultur (ארגון לתרבות הגיינית, אתית ואסתטית) שהקים ריכרד אונגרוויטר (אנ') שספריו בנושא זכו לתפוצה רבה.

על אף ההתנגדות העזה של חוגים שמרניים שהאשימו את הנאטוריסטים בחוסר מוסריות וראו בתנועה ביטוי לדקדנס, התפשטה התנועה בגרמניה, בעיקר בפרוסיה והגיעה גם לבריטניה וארצות נוספות. בשנת 1929 נערך בברלין הקונגרס הבינלאומי הראשון לנאטוריזם^[8] המשורר האנגלי סטיבן ספנדר שביקר בגרמניה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 כתב בזכרונותיו: "השמש - סמל העושר הגדול של הטבע מול הדלות של האדם הייתה כח חברתי ראשון במעלה באותה גרמניה. אלפי אנשים יצאו למרחצאות באוויר הפתוח או לחופי הנהרות והאגמים כשהם כמעט עירומים או עירומים לגמרי, וביניהם התבלטו הנערים בגופם השזוף כעין המהגוני בניגוד לחוורון עורם של אחרים".^[9]

האמונה שהקירבה לטבע וחשיפת הגוף לאוויר ולשמש תביא לשוויון בין בני האדם ותקדם חברה צודקת ובריאה הייתה מאבני היסוד של התנועה הנאטוריסטית. אבל בקרב מנהיגי התנועה ובארגונים שלה רווחו מגמות חברתיות ופוליטיות מגוונות ואף סותרות, בהשפעת התסיסה הפוליטית והתרבותית ואווירת המשבר המתמשך של תקופת רפובליקת ויימאר. בשנות ה-20 ניכרה השפעת חוגים סוציאליסטיים ורעיונות אוטופיים שקיוו שהנאטוריזם יהרוס את החברה המעמדית שמשתמשת בלבוש כדי להפריד בין בני האדם. הנאטוריזם קושר גם למגמות פציפיסטיות - בהשפעת המשבר האידאי שחל אחרי מלחמת העולם הראשונה. מצד שני, רווחה בתנועה מימיה הראשונים מגמה לאומנית חזקה שהתעצמה עקב כישלון גרמניה במלחמה. יצירת אדם בריא וחזק המחובר לטבע, לאדמה ולתרבות הגרמנית העממית האותנטית נתפסו כאמצעי חיוני לחיזוקו של העם הגרמני, לגיבושו ולמימוש שאיפותיו הלאומיות. רק כך יחשפו תכונותיו הייחודיות והנעלות של העם הגרמני. מנהיגים בולטים של התנועה כמו הנס סורן, אדולף קוך, הינריך פודור וריכארד אונגיוויטר הביעו דעות גזעניות ואנטישמיות ובשנות ה-1930 חברו לתנועה הנאצית. כבר ב 1910 כתב ריכארד אונגיוויטר: "אם כל אישה גרמניה תראה גבר עירום גרמני לעיתים קרובות יותר, לא יהיו רבות כל כך שירוצו אחרי גזעים אקזוטיים זרים. לכן אני דוגל ב-Nactcultur כדי שרק הבריאים והחזקים יתרבו".

הנאטוריסטים התנגדו בדרך כלל לקישור בין הנודיזם ובין סקס חופשי. הם דגלו בפעילות בטבע בעירום מלא, או חלקי, גם לגברים וגם לנשים - אך לא כולם תמכו בפעילות מעורבת. באשר לאופי הפעילות הגופנית - הפעילות הפיזית הוצגה תמיד כאסתטית ומחוברת לטבע, אך הפעילות לגברים הייתה כרוכה יותר בהפגנת כח פיזי, מאמץ של השרירים והתגברות על קשיים, בעוד שבפעילות הנשים הודגשו יותר גמישות ועדינות. ביחס למעמד האישה, נחלקו הנאטוריסטים בין מי שדגלו בשוויון בין המינים וכאלה שהתנגדו לפמיניזם וראו באישה כמי שתפקידה להביא לעולם את הדור הבא - בריא וחזק.

תנועה מודרכת על ידי מחשבה ורגש

ה-KORPERKULTUR הכילה מגמות נוספות שראו בתנועתיות נכונה מפתח לבריאות האדם בגוף ובנפש. אך בעוד שתנועות ההתעמלות וגם חלק ניכר מהקבוצות הנאטוריסטיות ראו בבריאות הגוף של הפרט בעיקר שלב בדרך להשגת המטרה הגדולה והיא בריאות החברה והאומה הגרמנית, מגמות אלה ראו בבריאותו ובהתפתחותו של האדם הפרטי מטרה בפני עצמה, שאמנם גם תתרום לשיפורה של החברה. ה Somatic Korperkultur דגלה בשילוב הנפש, הרוח והתודעה בפעילות הגופנית. מובילי תורה זו טענו שהפעלה של השרירים צריכה להיות מושכלת ומודעת ומבוססת על הבנה עמוקה של האנטומיה של האדם. הפעלה כזו שתחזק גם את הגוף וגם את הנפש בצורה המשמעותית והנכונה ביותר, לא רק שתמנע מחלות וכשלים גופניים ונפשיים, אלא גם תוכל להיות תרפואיטית. מגמות אלה הושפעו מתורת הריתמיקה Eurhythmics, שהייתה גישה ללימוד ולחוויית מוזיקה באמצעות תנועה שפיתח אמיל ז'אק-דלקרוז. תורת הריתמיקה הדגישה את הקשר בין המקצבים הגופניים והמוזיקליים וראתה בחינוך המשלב בין מוזיקה ותנועה אמצעי חשוב בפיתוח הקשר הריתמי בין העין והאוזן הגוף והמוח.^[10]

Bess Mensendiieck^[11] בספרה Körperkultur des Weibes. 1906 הציעה תרגילים לנשים לאחר לידה ופיתחה שיטת פעילות גופנית שמיוסדת על הפעלת השרירים באמצעות המחשבה, במטרה להגיע להרמוניה ביחסים שבין מערכת העצבים, העצמות והשרירים. ספרה זכה לתפוצה גדולה ובין 1905 - 1924 פעלו בשיטת מנסנדיק עשרות קבוצות באירופה ובארצות הברית. דרך דומה הציע גם י'וזף פילאטיס, ששיטתו שאותה כינה "contrology” נועדה להקנות לגוף יציבה נכונה, קואורדינציה, שיווי משקל, כח וגמישות באמצעות שורה של תרגילים פיזיים ושליטה נכונה בנשימה. פילאטיס שפעל בגרמניה, בריטניה וארצות הברית העמיד הרבה תלמידים שהפיצו את שיטתו, ביניהם היה גם רודולף לאבאן, ממייסדי המחול החופשי.

המחול החופשי, שנקרא גם המחול החדש וגם המחול האקספרסיוניסטי (בגרמנית Ausdruckstanz) זכה לפריחה מרשימה בראשית המאה העשרים באירופה ובארצות הברית (שם ייסדה והובילה אותו איזדורה דאנקן). מחול מהפכני זה התפתח כמחאה כנגד הבלט הקלאסי שנתפס כפוגע בתנועה הטבעית של הגוף. לאבאן ראה בריקוד שיטה אבסטרקטית שבאמצעותה מועברים כוחות קוסמיים טרנסצנדנטליים ומוצאים ביטוי בעוצמה ובמקצב. הוא דחה את הריקוד המבוסס על תנועות מוכתבות וחוזרות המלוות עלילות וסיפורים וחשב שבמקומם הגוף צריך למצוא את המקצב שלו ולהרחיב את ההתנסות האסתטית שלו ככל האפשר. המחול האקספרסיוניסטי דגל בשחרור היצירתיות ובחיפוש דרכים חדשות לביטוי האישיות של האמן. בבסיסו עמד העיקרון שהמחול חייב לנבוע מרוח האמן, להביע רגשות ולבטא את מערכת היחסים בין הגוף והנפש, בין האדם והטבע ובין היחיד והקוסמוס.^[12] המחול החדש, על גווניו השונים, הצליח תוך תקופה קצרה יחסית לפרוץ למודעות הציבורית ולקנות לעצמו מקום נכבד בין אומנויות הבמה.

תנועת המחול האקספרסיבי נתפסה כמי שתרמה תרומה משמעותית להעצמת האישה, אך גם כמי שמאפשרת לגבר שחרור ממסורות ג'נדריות מקובעות. במקביל המחול המודרני יכול היה לבטא אידיאלים סוציאליסטיים וקומוניסטיים בהציגו מערכת שונה של תפקידי גברים-נשים ובכך שהדגיש את הכוח הפיזי של הגבר-הפועל.^[13] לאבאן יזם גם פעילות חדשנית של פיתוח מחול קהילתי בקבוצות גדולות של חובבים, שהגיעו לשיאן ב"מפגן בעלי המלאכה והגילדות ב-1929^[12]

האקספרסיוניזם במחול התפתח במקביל לזרם האקספרסיוניזם באמנויות הפלאסטיות שמרכזו היה בגרמניה. מרי ויגמן, שהייתה מהדמויות המובילות בסצנת המחול האקספרסיוניסטי הייתה מקורבת לאמנים של קבוצת "הגשר". הצייר וסילי קנדינסקי ניסה בראשית שנות ה-20 לבטא קשר בין תנועת הגוף ובין תנועת הקו בציור. בעקבותיו נערכו ב-1923 באקדמיה למדעים בברית המועצות מחקרים שחיפשו קשר בין כוריאולוגיה - חקר אסתטי ומדעי של תנועות הגוף - ובין האמנות הפלסטית.^[14]

גוף בריא חזק ויפה

מטרת העל של תנועות ה-korperkultur הייתה שיפור האדם עד יצירת "אדם חדש" שיהיה בריא, חזק ויפה בגוף ובנפש. הן ראו לנוכח עיניהן את דימוי האדם האידיאלי של יוון העתיקה. מבנה גופו ויכולותיו הפיזיות, כפי שהן נשקפות מהפיסול והציור היווני, היו המודל שאליו כיוונו קבוצות התנועה והמחול השונות. הן כיוונו בכך גם לגוף הגברי וגם לגוף הנשי, אם כי בדימוי האישה הודגשו יותר עדינות ורוך. דימויי גוף אלה מצאו ביטוי וויזואלי ביצירות של זרם היוגנדסטיל שפרח בגרמניה כחלק מתנועת האר נובו. היו שמצאו בדימויי הגוף היווני דמיון למאפייני הגוף של העמים הנורדיים או לגוף המדומיין של הגזע הארי וקישרו את אידיאל הגוף עם תחיית התרבות הגרמאנית ושיבה למאפייני העמים הטבטוניים כפי שתוארו על ידי ההיסטוריון הרומי טקיטוס.

הסרט דרכים לכח וליופי (גר')^[15] שהופק על ידי אולפני Ufa ב-1925 מייצג במידה רבה את האידאולוגיה של ה-korperkultur.

הסרט מעמת את חוליי החברה העירונית והתעשייתית וגוף האדם המעוות, המכוער והחלוש שהיא יצרה, עם הגוף היפה והחזק של גברים ונשים ביוון העתיקה. הסרט מתאר בדרמטיות את ההשפעה השלילית של הציוויליזציה המערבית המודרנית על הגוף, המשועבד לצורכי התעסוקה ולגחמות האופנה, ומציג כפתרון את החינוך מגיל צעיר ביותר לתנועה נכונה, לריתמיקה, ולהפעלה נכונה של שרירי הגוף. הסרט, שזכה להצלחה רבה^[16] וכתבי העת הרבים של ה-Lebensreform וה-korperkultur יצאו במתקפה חריפה על אפנות הלבוש החונקות וכובלות את הגוף, כמו הצווארון הנוקשה לגבר, ובעיקר על המחוך לנשים, המעוות את היציבה וגורם נזק לאיברים הפנימיים של האישה. גישות חדשות אלה לאסתטיקה ולבריאות של גוף האישה הובילו את אופנת הלבוש הנשי המשוחרר והרפוי, בסגנון הטוגות הרומיות והטוניקות היווניות. סגנון לבוש זה, שזכה לייצוג נרחב גם דרך אמנות היוגנדשטיל הפך לפופולרי מאוד.

לקריאה נוספת

John Alexander Williams. Turning to Nature in Germany: Hiking, Nudism, and Conservation, 1900-1940. Stanford University Press, 2007. ISBN 978-0-8047-0015-3
(H. Surén, Man and sunlight. Translated by D.A. Jones (Slough, Sollux, 192
Hau, Michael (2003). The Cult of Health and Beauty in Germany: A Social History, 1890-1930. University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-31974-2.
Toepfer, Karl Eric (1997). Empire of Ecstasy: 'Nudity and Movement in German Body Culture, 1910-1935. University of California Press. ISBN 978-0-520-91827-6.
Ross, Chad (2005). Naked Germany: Health, Race and the Nation. Bloomsbury Academic. ISBN 978-1-85973-866-5.
Morris, N. J. (2009). "Naked in nature: naturism, nature and the senses in early 20th century Brit'ain'". Cultural Geographies. 16 (3): 283–308. doi:10.1177/1474474009105049. ISSN 1474-4740.
Bergsohn, H. and Partsch-Bergsohn, I. (2003) The Makers of Modern Dance in Germany: Rudolf Laban, Mary Wigman, Kurt Jooss. Independent Publishers Group. ISBN 0-87127-250-4
Katharina von Ankum Women in the MetropolisGender and Modernity in Weimar Culture University of California Press 1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרבות הגוף בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ההתאחדות להתעמלות (Turnverein)
^ Traditional Hydrotherapy
^ כוחה המרפא של השמש
^ Henning Eichberg, Body Culture, ‏2009
^ Naturism in Germany
^ Nina J. Morris, Naked in nature: naturism, nature and the senses in early 20th century Britain, cultural geographies 2009 (3)16
^ [Adolf Koch Adolf Koch]
^ naturism in germany
^ Stphen Spender, World Within World, Berkeley and Los Angeles: University of California Press, 1966, עמ' p.107
^ What is Dalcroze?
^ Dr Bess Mensendieck
^ ¹ ² מחול גרמני במאה העשרים
^ Yvonne Hardt, Ausdruckstanz, Workers’ Culture, and Masculinity in Germany in the 1920s and 1930s
^ K 1910 – 1930-sörperkultur. Body culture in Germany and USSR,
^ Wege zu Kraft und S chönheit
^ Wege zu Kraft und Schpnheit movie

[1] ההתאחדות להתעמלות (Turnverein)

[הערה_מספר_26265483:1-2] Traditional Hydrotherapy

[הערה_מספר_26265483:2-3] כוחה המרפא של השמש

[4] Henning Eichberg, Body Culture, ‏2009

[5] Naturism in Germany

[6] Nina J. Morris, Naked in nature: naturism, nature and the senses in early 20th century Britain, cultural geographies 2009 (3)16

[7] [Adolf Koch Adolf Koch]

[8] turism in germany

[9] Stphen Spender, World Within World, Berkeley and Los Angeles: University of California Press, 1966, עמ' p.107

[10] What is Dalcroze?

[11] Dr Bess Mensendieck

[מחול_גרמני-12] ¹ ² מחול גרמני במאה העשרים

[הערה_מספר_26265483:0-13] Yvonne Hardt, Ausdruckstanz, Workers’ Culture, and Masculinity in Germany in the 1920s and 1930s

[14] K 1910 – 1930-sörperkultur. Body culture in Germany and USSR,

[15] Wege zu Kraft und S chönheit

[16] Wege zu Kraft und Schpnheit movie

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]