נשק להשמדה המונית בהודו – הבדלי גרסאות
יצירת דף עם התוכן "'''הודו''' החזיקה ב'''נשק לא קונבנציונאלי''', ובין לבין '''גרעיני''', מאז ניסוי..." |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־11:55, 28 בספטמבר 2020
הודו החזיקה בנשק לא קונבנציונאלי, ובין לבין גרעיני, מאז ניסוייה הראשונים בשנת 1974, בעת הפכה למדינה השישית בעולם בעלת כוח נשק גרעיני. כיום (2020) להודו ארסנל גרעיני המונה לערך בין 110-120 ראשי נפץ גרעיניים.
רקע
עוד בחלוקת הודו בשנת 1947, נגררה המדינה החדשה למספר רחב של מלחמות אזוריות בתת-היבשת ההודית; מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה, מלחמת הודו–סין, מלחמת הודו-פקיסטן השנייה, מלחמת הודו-פקיסטן השלישית (מלחמת העצמאות של בנגלדש), מלחמת האזרחים בסרי לנקה, מלחמת קרגיל ועוד רבות מלחמות. על כן נדרש מן צבא הודו לשמור על יציבותה של האומה נגד אויבותיה ונגד חוסר היציבות הפנימית אשר נגרמת (בעיקר) עקב פעולות טרור מתמשכות במזרח המדינה שמבוצעות בידי נקסליטים, ארגון הטרור הגדול בעולם.
היריבויות המתמשכות של הודו ממורכזות בחבל קשמיר נגד הרפובליקה העממית של סין והרפובליקה האסלאמית של פקיסטן ובכרס הרי ההימאלאיה נגד הרפובליקה העממית של סין. יריבויות אלו נגד שתי מעצמות הכריחו את הצבא ההודי להישאר מעודכן. להודו נשקים ביולוגים כפתוגניות (בשנת 2002 הודיע נשיא הודו, עבדול קאלאם כי אומתו לא תייצר נשקים ביולוגים) ונשקים כימים כגז חרדל אך כל אלו משניים לעומת הכספים הנעים לפיתוח הגרעיני של הודו, אחד אשר התחיל עוד משנות עצמאותה הראשונות. עוד לפני העצמאות, ביוני 1946 הכריז ראש הממשלה לעתיד ג'ווהרלל נהרו כישגיאת ציטוט: תג ה־<ref> הפותח פגום או בעל שם שגוי.:
"כל עוד העולם מורכב כמו שהוא, כל מדינה תצטרך להמציא ולהשתמש במכשירים המתקדמים ביותר להגנתה. אין לי ספק שהודו תפתח את המחקרים המדעיים שלה ואני מקווה שמדענים הודים ישתמשו בכוח האטומי למטרות קונסטרוקטיביות. אך אם הודו מאוימת, היא תנסה בהכרח להגן על עצמה בכל האמצעים העומדים לרשותה."
אנרגיה גרעינית
עוד בשנת 1901 (בימי שלטון הראג' הבריטי) הסקר הגיאולוגי של הודו גילה את הפוטנציאל הרב למצבורי אורניום ותוריום, בחמישים השנים שעקבו מהגילוי לא נעשתה כמעט כל התקדמות בנושא[1]. פיתוח הנושא הגרעיני החל להתקדם לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי באוגוסט 1945. חודשיים קודם לעצמאות הודו הקים שר התעשייה, המסחר והתיירות צ'קרווארטי רג'אגופאלאצ'רי את המועצה לייעוץ מחקר באנרגיה אטומית.
ב-23 במרץ 1948, ראש הממשלה נהרו הגיש את תקציב המדינה לפיתוח הגרעיני בפני הפרלמנט ההודי[2]. ב-15 במרץ 1955 החלו תוכניות למיקומה של תחנת כוח גרעינית ראשונה. בספטמבר אותה השנה ברית המועצות הוציאה לפועל את תחנת הכוח הגרעיני הראשונה בעולם במחוז קלוגה והזמינה מספר מדענים הודים לחקור את התחנה. בשנת 1960 לאחר הצעות במומבאי, מַהָארָאשְׁטְרַה ובאחמדאבאד, גוג'ראט, סוכם כי תחנות הכוח הראשונות תוקמנה אחת במדבריות של ראג'סטאן, שנייה בקירוב לדלהי ושלישית בקירוב לצ'נאי. לאחר הצלחת המתקנים הראשונים נוסדו עוד מתקני אנרגיה גרעינית בנרורה (אוטר פרדש), סורט וטאפי (גוג'ראט), קאיגה (קרנאטקה), מומבאי (מהאראשטרה), פלגאר (מהאראשטרה) וקונדאמקולאן (טאמיל נאדו)[3].
נשק גרעיני
הודו החלה בתהליך להעשרת אורניום עוד בשנת 1964 למען מחקר במדיניות של "נשק למען שלום"[4].
פורחאן
ניסוי הנשק הגרעיני הראשון של הודו בוצע במדבריות ראג'סטאן מתחת לאדמה. הניסוי נקרא פורחאן I וקיבל את הכינוי "הבודהה המחייך". הייתה זאת פצצת מימן בכוח של 12 קילוטון TNT, התאריך המדויק של אירוע הפיצוץ הוא ה-18 במאי 1974 08:05 בבוקר. חמשת הגדולים במועצת הביטחון של האומות המאוחדות הכירו כי היה זה הניסוי הגרעיני הראשון שביצעה הודו. בפקיסטן, היריבה הגדולה ביותר של הודו במשחק הבין-לאומי, ראש הממשלה זולפיקר עלי בהוטו לא הכיר במדיניות ה"נשק למען שלום" של הודו, במיוחד לאחר הפעולה ההודית ההתקפית במלחמת העצמאות של בנגלדש שלוש שנים קודם לכן.
הצבא כמו הממשלה לא היו מרוצים לגמרי מתוצאות הפיצוץ הגרעיני ועל כן לא הודיעו רשמית על התהוות נשק גרעיני במדינה. הניסוי בנשק גרעיני המרכזי הראשון שבוצע בהודו בוצע גם הוא מתחת לאדמה במדבריות ראג'סטאן תחת שם הקוד פורחאן II בעת מומנטום פוליטי של ממשלה חדשה אשר תמכה בפיתוח הנשק. היו אלו חמישה פצצות גרעיניות שהוטלו בין ה-11 ל-13 במאי 1998 וכללו בתוכם גם פצצת מימן (היתוך גרעיני) וגם פצצת ביקוע גרעיני. הפצצות נעו במשקל שווה ערך לבין 43–45 קילוטון TNT ולאחריהם הודיע לבסוף ראש ממשלת הודו, אטאל ביהארי ואג'פאיי כי לאומתו יש נשק גרעיני.
ניוטרון
ר. צ'ירדאמבאראם אשר היה ראש צוות המחקר בפיתוח הפורחאן הודיע לראיון חדשותי כי הודו מסוגלת להשתמש בפצצת נייטרון[5].
יכולת כיום
נכון להיות ההערכה הגבוהה ביותר לכמות ראשי הנפץ הגרעיניים של הודו היא 150 ראשי נפץ, בשנים האחרונות הועלה הייצור בנשק בניסיון להשתוות לארסנל הנשק הסיני. בהודו ישנה מדיניות גרעינית לפיה היא לא תתקוף ראשונה במצב של מלחמה.
אוויר
לפי דיווחים מעומעמים הודו מחזיקה ב-48 ראשי נפץ גרעיניים מותאמים אווירית אשר יכולים להילקח בידי מטוסי התקיפה מיראז' 2000 ויגואר IS. לפי דיווחים אמריקאים הודו מוסיפה לבנות ראשי נפץ קרקע-אוויר[6].
ים
טילים בליסטים מבוססים ים[7]:
| שם | סוג | טווח (ק"מ) | מצב |
|---|---|---|---|
| פְּרִיתְ'וִוי | טיל בליסטי לטווח קצר | 350 | פעיל |
| סגריקה | טיל בליסטי שהושק לצוללת | 700 | פעיל |
| K-4 | טיל בליסטי שהושק לצוללת | 3,500 | ניסוי |
| K-5 | טיל בליסטי שהושק לצוללת | 5,000 | בפיתוח |
| K-6 | טיל בליסטי שהושק לצוללת | 6,000 | בפיתוח |
קרקע
טילים בליסטים מבוססים קרקע[8]:
| שם | סוג | טווח (ק"מ) | מצב |
|---|---|---|---|
| פרית'ווי I | טיל בליסטי לטווח קצר | 150 | מפותח |
| פרית'ווי II | 250-350 | ||
| פרית'ווי III | 350-600 | ||
| אגני-1 | טיל בליסטי לטווח ממוצע | 700 | |
| אגני-2 | 2,000-3,000 | ||
| אגני-3 | טיל בליסטי לטווח בינוני | 3,500-5,000 | |
| אגני-4 | 4,000 | ||
| אגני-5 | טיל בליסטי בין-יבשתי | 5,000-8,000 | |
| אגני-6 | 8,000-12,000 | בפיתוח | |
| סוריה (טיל) | 12,000-16,000 | לא ידוע |
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Atomic energy in India
- ^ Atomic energy in India
- ^ Category:Nuclear power stations in India by state or union territory
- ^ Bhabha atomic research centre
- ^ India Discloses It Is Able To Build a Neutron Bomb
- ^ India nuclear forces
- ^ India's Dhanush Undergoes 1st Night Test
- ^ Advanced Agni-6 missile with multiple warheads likely by 2017