הוצאתו להורג של בניטו מוסוליני

מותו של בניטו מוסוליני התרחש ב-28 באפריל 1945, בימים האחרונים של הלחימה בזירה האירופית במלחמת העולם השנייה, כאשר הוצא להורג על ידי פרטיזנים בכפר הקטן ג'ולינו שבצפון איטליה. הגרסה המקובלת לאירועים היא שמוסוליני נורה על ידי ולטר אודיזיו , שהיה פרטיזן קומוניסטי. עם זאת, מאז סיום המלחמה, נסיבות מותו של מוסוליני וזהות המתנקש עדיין שנויים במחלוקת בחוגים מסוימים ברחבי איטליה.

באפריל 1945, כאשר בעלות הברית פרצו את ההגנות הגרמניות האחרונות בצפון איטליה ולאחר שהחלה התקוממות כללית של הפרטיזנים שהשתלטו בערים, מצבו של מוסוליני הפך לקשה מאוד. ב־25 באפריל הוא נמלט מביתו שבמילאנו וניסה להימלט לכיוון הגבול האיטלקי עם שווייץ. עם זאת, הוא ומאהבתו, קלרה פטצ'י, נלכדו ב -27 באפריל על ידי פרטיזנים מקומיים ליד הכפר דונגו שבסמוך לאגם קומו. מוסוליני ופטצ'י הוצאו להורג אחר הצהריים שלאחר מכן בכפר ג'ולינו, יומיים לפני התאבדותו של אדולף היטלר, מכרו וידידו הפוליטי של מוסוליני.

גופותיהם של מוסוליני ופטצ'י נלקחו למילאנו, הושארו בכיכר פיאצלה לורטו שבמילאנו, וההמון שהתקבץ במקום התעלל בהן. לאחר מכן הגופות נתלו עם הראש למטה מגג תחנת דלק בעיר.

רקע

מוסוליני היה המנהיג הפשיסט של איטליה מאז 1922, אז החל לכהן כראש הממשלה. ב-1925 קיבל סמכויות דיקטטוריות והחל להזדהות בתור "הדוצ'ה (באיטלקית: Il Duce, המנהיג), אותו בחר כדי להידמות לשליטי ונציה וג'נובה מן העבר. ביוני 1940 גרר מוסוליני את המדינה למלחמת העולם השנייה ולצידה של גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר. לאחר פלישת בעלות הברית לסיציליה, שאירעה ביולי 1943 הודח מוסוליני והוא נלקח למעצר. מוסוליני חולץ מהכלא במהלך פשיטת גראן סאסו על ידי כוחות גרמנים, היטלר מינה אותו למנהיג הרפובליקה של סאלו, שהייתה מדינת בובות גרמנית שהוקמה בצפון איטליה ובסיסה הייתה בעיירה סאלו שליד אגם גארדה ומכאן שמה. ב-1944 הרפובליקה של סאלו כבר הייתה מאוימת הן על ידי בעלות הברית המתקדמות מכיוון דרום והן על ידי פרטיזנים אנטי-פשיסטים איטלקים, עימות שהפך במהרה למלחמת האזרחים האיטלקית.

ב-18 באפריל 1945 עזב מוסוליני את גרגנאנו, כפר ליד סאלו שבו הוא התגורר ועבר עם כל ממשלתו למילאנו. נראה כי מטרת המהלך הייתה הכנה לתבוסה סופית. מיקומו החדש של מוסוליני היה קרוב יותר לגבול האיטלקי עם שווייץ וממקום זה היה יותר קל למוסוליני לברוח. בנוסף, הוא התקרב לארכיבישוף של מילאנו, הקרדינל שוסטר, שמוסוליני קיווה להשתמש בו כמתווך במשא ומתן בין ובין בעלות הברית והפרטיזנים.

הבריחה ממילאנו

מוסוליני עוזב את משכנו שבמילאנו, יש האומרים שזוהי התמונה האחרונה בו נראה מוסוליני בחיים.

במהלך השבוע שלאחר הגעתו למילאנו, מצבה של הרפובליקה של סאלו הלך והידרדר במהרה. מוסוליני התלבט בין מספר אפשרויות, הראשונה שבהם להתבסס במעוז מיוחד שבו הם ילחמו בהרי האלפים האילטקים, השנייה הייתה להימלט לשווייץ ולעלות משם על מטוס ולברוח לספרד שתחת שליטתו של המנהיג הפשיסט פרנסיסקו פרנקו והשלישית הייתה לנהל משא ומתן על העברת השליטה לבעלות הברית או לפרטיזנים. כשהכוחות הגרמניים החליטו על נסיגה, הכריזה תנועת השחרור הלאומית של צפון איטליה על התקומומת בערים המרכזיות שנותרו בשליטת הרפובליקה של סאלו, והוציאה צו משפטי להטיל עונש מוות על מוסוליני.

ב-25 באפריל אחר הצהריים ניהל הקרדינל שוסטר משא ומתן בין מוסוליני ואנשיו לנציגי תנועת השחרור, אך משא ומתן זה לא נשא פרי. באותו הערב, כאשר הצבא הגרמני בצפון איטליה עמד להיכנע לתנועת השחרור, שכבר השתלטה על מילאנו, נמלט מוסוליני מהעיר. בשמונה בערב הוא פנה צפונה, לכיוון אגם קומו אך לא ברור האם מטרתו הייתה לנסות לחצות את הגבול לשווייץ או ללכת למעוז המיועד בוולטלינה שבהרי האלפים, אם כוונתו של מוסוליני אכן הייתה ללכת למעוזו האחרון הוא החליט לעזוב את העיר מבלי שאלפי תומכיו שהתאספו במילאנו והיו אמורים להיות המלווים שלו בדרכו למעוזו האחרון שבהרי האלפים.

על פי מספר דיווחים, ב-26 באפריל הצטרפה למוסוליני פילגשו, קלרה פטצ'י. לאחר כמה ניסיונות כושלים שלהם לחצות את הגבול לשווייץ, מוסוליני ויתר על מטרה זו והצטרפה לשיירה של אנשי הלופטוואפה שנסוגה צפונה לגרמניה.

לכידתו ומעצרו

קיר ההוצאה להורג בו הוצאו להורג מוסוליני ופטצ'י ללא משפט.

ב-27 באפריל 1945 תקפה קבוצה של פרטיזנים קומנוסיטים מקומיים את השיירה בה נסעו מוסוליני ופטצ'י בסמוך לכפר דונג שבחוף הצפון מערבי של אגם קומו, הקבוצה אילתה את השיירה לעצור, השיירה כאמור כללה עוד כמה מנהיגים פשיסטים איטלקיים. הפרטיזנים, פייר לואיג'י בליני דל סטלה ואורבנו לאזרו זיהו את אחד מהמנהיגים הפשיסטים אך בשלב זה עדיין לא את מוסוליני. הם גרמו לגרמנים למסור את כל המנהיגים האיטלקים, ובתמורה הפרטיזנים יתנו לגרמנים להמשיך בדרכם, בסופו של דבר התגלה מוסוליני באחד מכלי השיירה והפרטיזנים עצרו אותו.

הפרטיזנים עצרו את מוסוליני ולקחו אותו לדונגו, שם שהה חלק מהלילה בצריף מקומי. בדונגו הוא התאחד עם פטצ'י, שביקשה להצטרף עליו בשעה 2:30 לערך ב-28 באפריל. הקרבות עדיין נמשכו באזור שמסביב לדונגו ולאחר שהפרטיזנים חששו שמוסוליני ופטאצ'י עלולים להינצל על ידי תומכים פשיסטים הם הסיעו אותם באאמצע הלילה, לחווה סמוכה של משפחת איכרים, הם האמינו שזה יהיה מקום בטוח להחזיק אותם. מוסוליני ופטאצ'י בילו שם את שאר הלילה ואת רוב היום שאחרי.

הוצאתו להורג

מימין לשמאל: גופותיהם של אקילה סטראצ'ה, אלסנדרו פאבוליני, קלרה פטצ'י, בניטו מוסוליני וניקולה בומבצ'י תלויות בפיאצלה לורטו במילאנו.

לאחר המלחמה, הועלו מספר גרסאות ותיאוריות סותרות כיצד מוסוליני ופטצ'י מצאו את מותם, דיווחו של וולטר אודיזיו או לכל הפחות בסיס הדיווח שלו נותר הדיווח האמין ביותר.

אודיזיו ולמפרדי עזבו את מילאנו לדונגו מוקדם בבוקר 28 באפריל 1945 כדי לבצע את ההוראות שקיבל אודיזיו על ידי מנהיג המפלגה הקומנוסיטית האיטלקית, לואיג'י לונגו. עם הגעתם לדונגו, הם פגשו את מפקד הפרטיזנים המקומים, בליני דה סטל, באחר הצהריים הם נסעו לבית החוות כדי לאסוף את מוסוליני ופטצ'י, לאחר שהם נלקחו הם נסעו כ-20 קילומטרים דרומה לכפר ג'ולינו. לאחר שהגיעו לכפר, הם נכנסו לווילה בלמנוטה, שם נאמר למוסליני ופטצ'י לעמוד בצמוד לקיר. אודיזיו ירה בהם ב04:10 עם תת-מקלע ששאל מאחד מהפרטיזנים.

בערב ה-28 באפריל הועמסו גופותיהם של מוסליני, פטצ'י ושאר הפשיסטים שהוצאו להורג ללא משפט על גבי טנדר שנסע לכיוון מילאנו. כאשר הם הגיעו לעיר בשעות המוקדמות של ה-29 באפריל, הם הושלכו על הקרקע ברחוב פיאצלה לורטו ששהיה בסמוך למילאנו צ'נטראלה, בחירת המקום הייתה מכוונת והיא נקבעה מאחר שכ-15 פרטיזנים נורו שם באוגוסט 1944.בערך בשעה 9:00 התאסף קהל גדול שירק על הגופות, השתין עליו ובעט בהם. פניו של מוסוליני היו מעוותות מהמכות שספג מההמון הזועם. לאחר מכן הגופות נתלו עם הראש למטה מגג תחנת דלק.

גופותיהם של מוסוליני ופטצ'י שצולמו על ידי צלם צבא אמריקאי בחדר המתים במילאנו.

מוסוליני וגופותו המושחתת מימין ופטצ'י משמאל

class=notpageimage|הצגה

קטע וידאו חדשותי המדווח על מותו של מוסוליני.

אחרית דבר

השפעה על היטלר

ב-29 באפריל אחר הצהריים נודע למנהיג גרמניה הנאצית, אדולף היטלר על הוצאתו להורג של מוסוליני, אם כי לא ידוע כמה מהפרטים נמסרו לו. באותו יום, רשם היטלר בצוואתו שהוא מתכוון להתאבד במקום להיתפס על ידי בעלות הברית ולסבול מגורל דומה למוסוליני. למחרת, התאבד היטלר בפיהררבונקר שבברלין, זמן קצר לפני שהעיר נפלה לידי הצבא האדום בתום הקרב על ברלין. בהתאם לבקשת של היטלר, גופתו נשרפה על ידי בנזין וכמעט לא נותרו שרידים מגופתו.

גנבת הגופה

לאר מותו של מוסוליני, הוא נקבר בקבר לא מסומן בבית הקברות במוסקו שמצפון למילאנו. ביום הראשון של חג הפסחא, ב-1946 גופתו של מוסוליני נעלמה ונגנבה על ידי פשיסט צעיר בשם דומניקו לצ'יסיסי ושני חבריו. במשך תקופה הגופה של מוסוליני עברה ממקום למקום על ידי הצעירים בזמן שהשלטונות מחפשים את הגופה. בסופו של דבר, באוגוסט של אותה שנה הגופה (אך עם רגל חסרה) נמצאה במנזר לא רחוק ממילאנו, שני נזירים פרנציסקנים הואשמו בסיוע לצ'יסיסי להסתיר את הגופה של מוסוליני.

קברו של מוסוליני.

לאחר מכן הרשויות החליטו להסתיר את הגופה במנזר של המסדר הקפוצ'יני בעיירה הקטנה סרו מאג'ורה, שם נשארה במשך אחת עשר השנים הבאות עד מאי 1957. מקום הגופה נשמר בסוד, אפילו ממשפחתו של מוסוליני. כאשר ראש הממשלה אדונה צולי היה צריך את קולות הימין הקיצוני, הוא החליט להעביר את גופתו של מוסוליני לקבורה בכפר מולדתו פרדאפיו. לתקופה קצרה נגנבה הגופה על ידי נאו-פשיסטים בשנית, אך הושבה לפרדאפיו לאחר זמן קצר.

לקריאה נוספת

Books

• Audisio, Walter (1975). In nome del popolo italiano. Teti (Italy). ISBN 88-7039-085-3.
• Bailey, Roderick (2014). Target: Italy: The Secret War Against Mussolini 1940–1943. Faber & Faber. ISBN 978-0-571-29920-1.
• Baima Bollone, Pierluigi (2005). Le ultime ore di Mussolini. Mondadori (Italy). ISBN 88-04-53487-7.
• Bandini, Franco (1978). Vita e morte segreta di Mussolini. Mondadori (Italy).
• Bellini delle Stelle, Pier Luigi; Lazzaro, Urbano (1962). Dongo ultima azione. Mondadori (Italy).
• Blinkhorn, Martin (2006). Mussolini and Fascist Italy. Routledge. ISBN 978-1-134-85214-7.
• Bosworth, R. J. B. (2014). Mussolini. Bloomsbury Publishing. ISBN 978-1-84966-444-8.
• Bullock, Alan (1962) [1952]. Hitler: A Study in Tyranny. Penguin Books. ISBN 978-0-14-013564-0.
• Cavalleri, Giorgio; et al. (2009). La fine. Gli ultimi giorni di Benito Mussolini nei documenti dei servizi segreti americani (1945–1946). Garzanti (Italy). ISBN 88-11-74092-4.
• Clark, Martin (2014a). Mussolini. Routledge. ISBN 978-1-317-89840-5.
• Clark, Martin (2014b). Modern Italy, 1871 to the Present. Routledge. ISBN 978-1-317-86603-9.
• Di Bella, Maria Pia (2004). "From Future to Past: A Duce's Trajectory". In Borneman, John (ed.). Death of the Father: An Anthropology of the End in Political Authority. Berghahn Books. pp. 33–62. ISBN 978-1-57181-111-0.
• Duggan, Christopher (2008). The Force of Destiny: A History of Italy Since 1796. Houghton Mifflin Harcourt. ISBN 0-618-35367-4.
• Duggan, Christopher (2013). Fascist Voices: An Intimate History of Mussolini's Italy. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-973078-0.
• Garibaldi, Luciano (2004). Mussolini: The Secrets of His Death. Enigma. ISBN 978-1-929631-23-0.
• Goeschel, Christian (2018). Mussolini and Hitler: The Forging of the Fascist Alliance. Yale University Press. ISBN 978-0-300-17883-8.
• Kershaw, Ian (2001) [2000]. Hitler, 1936–1945: Nemesis. Penguin. ISBN 978-0-14-027239-0.
• Kershaw, Ian (2008). Hitler: A Biography. W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-06757-6.
• Lazzaro, Urbano (1993). Dongo: mezzo secolo di menzogne. Mondadori. ISBN 88-04-36762-8.
• Lonati, Bruno Giovanni (1994). Quel 28 aprile. Mussolini e Claretta: la verità. Mursia (Italy). ISBN 88-425-1761-5.
• Luzzatto, Sergio (2014). The Body of Il Duce: Mussolini's Corpse and the Fortunes of Italy. Henry Holt and Company. ISBN 978-1-4668-8360-4.
• Morgan, Philip (2008). The Fall of Mussolini: Italy, the Italians, and the Second World War. OUP Oxford. ISBN 978-0-19-157875-5.
• Moseley, Ray (2004). Mussolini: The Last 600 Days of Il Duce. Taylor Trade Publications. ISBN 978-1-58979-095-7.
• Neville, Peter (2014). Mussolini. Routledge. ISBN 978-1-317-61304-6.
• O'Reilly, Charles T. (2001). Forgotten Battles: Italy's War of Liberation, 1943–1945. Lexington Books. ISBN 978-0-7391-0195-7.
• Payne, Stanley G. (1996). A History of Fascism, 1914–1945. University of Wisconsin Press. ISBN 978-0-299-14873-7.
• Pisanò, Giorgio (1996). Gli ultimi cinque secondi di Mussolini. Il saggiatore (Italy). ISBN 88-428-0350-2.
• Quartermaine, Luisa (2000). Mussolini's Last Republic: Propaganda and Politics in the Italian Social Republic (R.S.I.) 1943–45. Intellect Books. ISBN 978-1-902454-08-5.
• Roncacci, Vittorio (2003). La calma apparente del lago. Como e il Comasco tra guerra e guerra civile 1940–1945. Macchione (Italy). ISBN 88-8340-164-6.
• Sharp Wells, Anne (2013). Historical Dictionary of World War II: The War in Germany and Italy. Scarecrow Press. ISBN 978-0-8108-7944-7.
• Shirer, William L. (1960). The Rise and Fall of the Third Reich. Simon & Schuster. ISBN 978-0-671-62420-0.
• Tompkins, Peter (2001). Dalle carte segrete del Duce. Tropea (Italy). ISBN 88-4380-296-8.
• Trevor-Roper, Hugh R. (1995). The Last Days of Hitler. Palgrave Macmillan. ISBN 978-1-349-14104-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוצאתו להורג של בניטו מוסוליני בוויקישיתוף