יריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יריקה היא פעולה גופנית של הוצאת רוק בכוח מתוך הפה. הפעולה מהווה רפלקס שמטרתו לצורכי הוצאת נוזלים או חומרי מזון המצויים בפה. כמו כן הפעולה מהווה ביטוי חברתי כתוצאה מאמונה תפלה או על מנת לבטא רגש (לרוב בוז או כעס). ברחבי העולם המערבי יריקה נחשבת כפעולה חסרת נימוס.

הגישה הרואה ביריקה כפעולה חסרת נימוס מקורה במערב אירופה בראשית המאה ה-18, בעיקר בעקבות התפתחות מנהגים היגיינים של רחצה בקרב החברה הגבוהה באירופה. בעקבות התפתחות גישה זו, ועל מנת למנוע יריקות על רצפות הבתים התפתח הנוהג של התקנת מרקקות בכניסה לבתים ובחדרים שונים. השימוש במרקקות פחת בראשית המאה ה-20 לאחר מגפת השפעת הספרדית של 1918, ובעקבות ההבנה כי אלה מאפשרים הפצת מחלות. בארץ ישראל הותקנו מרקקות בכניסה למבני ממשל בתקופת המנדט הבריטי, וזאת לאור הנוהג המקומי, שהיה נפוץ עד שלהי תקופת המנדט, לירוק בכניסה למבנים אלה על מנת לנקות את הפה מאבק הרחובות. דוגמה למרקקה מעין זו מצויה בכניסה לבניין עיריית חיפה גם כיום.

היריקה בתרבות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריקה מקושרת לאמונה התפלה לפיה היא מונעת עין רעה. באסיה התפתח הנוהג לירוק על ילדים כנגד עין רעה, ובאירופה קיים הנוהג לירוק כאשר רואים חתול שחור.

היריקה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקס החליצה, נדרשת היבמה לירוק אל מול היבם, בתגובה לכך שלא הסכים לייבמה, חז"ל דורשים שיהא זה רוק הנראה לעיני הדיינים.

כמו כן נהוג בכמה חסידויות (וביניהם חסידות חב"ד), שבשעת אמירת עלינו לשבח, כשמגיעים למילים "והם (=עובדי עבודה זרה) משתחווים להבל ולריק", יורקים מעט, ומוסבר בספר היום יום שערך הרבי מליובאוויטש שזה על מנת שלא לבלוע ולהנות מן הרוק שנוצר בעת הדיבור על עבודה זרה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]