עזריאל קרליבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עזריאל קרליבך
עזריאל קרליבך

ד"ר עזריאל קרליבך (7 בנובמבר 1909 - 12 בפברואר 1956). עיתונאי ופובליציסט בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. שימש עורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות" ומאוחר יותר מייסדו ועורכו הראשון של העיתון "ידיעות מעריב", שמאוחר יותר הפך ל"מעריב".

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

עזריאל קרליבך נולד בעיר לייפציג בגרמניה בשנת 1909 כנצר לשושלת של רבנים תלמידי רבי עקיבא אייגר, בין הבולטים מבניהם: רבי שלמה קרליבך רבה של העיר ליבק. אביו, אפרים קרליבך היה בן 20 כאשר נתמנה לרבה של לייפציג, ובה הקים בית ספר להנחלת השכלה כללית-יהודית רחבה. כבר בגיל 12 כתב מסה מקיפה על יצירתו של י. ל. פרץ אותו קרא במקור. למד בישיבות טלז וסלובודקה בליטא. עלה לארץ ישראל בשנת 1927, למד בישיבת מרכז הרב אצל הרב קוק, ובה מונה על ידו לרב, אולם אחר כך הפסיק לשמור מצוות. למד באוניברסיטאות ברלין והמבורג וקיבל תואר דוקטור למשפטים. את ראשית דרכו בעיתונות החל בגרמניה. בגרמניה היה פעיל בחוגים חרדיים, כמו גם בתנועת צעירי מזרחי. כתב סדרת מאמרים המתארת את מסעותיו ברחבי גרמניה, כולל התקלות עם ביריונים אנטישמים שהכו אותו ופגעו בכליותיו.

בשנת 1932 החליט לבצע רעיון מהפכני, כאשר נסע לברית המועצות כדי להתרשם מחיי היהודים במשטר הקומוניסטי. לאחר מכן פרסם ברבים את מסקנותיו מהמסע, לפיהם אין שום אפשרות ורקע מתאימים לצמיחת חיים יהודיים. מהלך זה הביא לנסיון התנקשות מטעם הנוער הקומוניסטי בהמבורג. באותה מידה הוא לא היסס לתקוף גם את המשטר הנאצי, וכך נכלל ברשימה השחורה של 37 בוגדים במולדת, שהתירה את שלילת חירותו והחרמת רכושו. ברשימה זו נכלל גם פרופ' אלברט איינשטיין. כדי להתהלך חופשי ברחובות ברלין, נהג ללבוש, בסיכון רב, מדי אס אה.

בשנת 1939 היה לעורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות".

בשנת 1948, בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", נפל סכסוך בינו לבין הבעלים של העיתון יהודה מוזס. קרליבך חש שמוזס מנסה להשפיע על תוכני העיתון, ולמנוע פרסום שעלול לפגוע במפרסמים של העיתון. קרליבך ראה בכך פגיעה אתית בתפקידו של העיתון. הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר נשלח קרליבך לדיונים באו"ם שעסקו בתוכנית החלוקה. קרליבך, שרצה שידיעותיו הבלעדיות יגיעו ראשונות, שלח אותן בטלגרף "דחוף", והיה משוכנע שמוזס יהיה מאושר מהסקופים שסיפק לעיתון. במקום זה, הוא קיבל מברק, ובו שלוש מילים: Stop Wiring Urgent (הפסק לטלגרף דחוף). על כך כתב אמנון דנקנר כמה שנים מאוחר יותר: "בגלל שלוש מילים הוקם 'מעריב'".

קרליבך, ועמו עיתונאים בכירים בעיתון, פרשו ממנו והקימו עיתון מתחרה בשם "ידיעות מעריב", אשר הופיע לראשונה ב-15 בפברואר 1948 וקרליבך היה לעורכו. הגיליון הראשון נשא את המילה "ידיעות" באותיות גדולות, ומתחת, באותיות קטנות של מכונת כתיבה נכתבה המילה "מעריב". מוזס תבע את קרליבך, ודרש את סגירת העיתון. בית המשפט קבע שהקמת העיתון חוקית, אולם על מנת למנוע הטעיה, יש לוודא שהמילה "מעריב" תהיה גדולה מן המילה "ידיעות". לאחר מספר חודשים, כשבתודעה הציבורית התקבע השם "מעריב" הוסרה המילה "ידיעות" משמו של העיתון, ושמו החדש נותר "מעריב".

עזריאל קרליבך ערך את "מעריב" מיום היווסדו ועד לפטירתו בשנת 1956. בעריכתו הפך "מעריב" להיות לעתון הנפוץ ביותר במדינה. "ידיעות אחרונות" נאלץ לנהל מאבק הישרדות קשה, ורק בשנת 1985 הצליח העיתון להשיב את מעמדו כעיתון הנפוץ ביותר בישראל, ו'לעקוף' את "מעריב".

קרליבך נודע במאמריו הפובליציסטיים שכתב במדורו "איפכא מסתברא" שהחל ב"ידיעות אחרונות" והמשיך ב"מעריב", ונחשב לאחד מגדולי העיתונאים בתקופתו.

קרליבך הנהיג בעיתונו קו של התנגדות לשלטון מפא"י וראשה דוד בן-גוריון, ובין השאר הוביל מאבק נגד המו"מ הישיר עם גרמניה על תוכנית השילומים [1].

בשנת 1954 ערך קרליבך סיור בן שלושה שבועות בהודו ואת רשמיו ממנו העלה בספרו "הודו - יומן דרכים" שהופיע בשנת 1956 בהוצאת עיינות. הספר מתאר את הודו מנקודת מבט אישית ובראייה ייחודית והפך לרב מכר מיד עם הופעתו, ובמשך עשרים שנה הופיע במספר מהדורות.

ד"ר קרליבך נפטר מהתקף לב בשנת 1956 בהיותו בן 47. הוא נחשב על ידי רבים כאחד מהפובליציסטים המוכשרים והחשובים ביותר בעיתונות העברית.

באופן סמלי, נקרא הרחוב בו ממוקם בית מעריב בתל אביב - רחוב קרליבך.

[עריכה] ספריו

[עריכה] קבצים ממאמריו שהופיעו לאחר מותו

  • ספר הדמויות, הוצאת מודיעין, 1959.
  • ספר החורבן, הוצאת ספרית מעריב, 1967.
  • ספר התקומה, הוצאת ספרית מעריב, 1967.

[עריכה] קישורים חיצוניים


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%9A
כלים אישיים
שפות אחרות