לדלג לתוכן

חוקי הגזע האיטלקיים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצירה באמצעות תרגום הדף "Italian racial laws"
(אין הבדלים)

גרסה מ־12:59, 12 במאי 2024

העמוד הראשון של העיתון האיטלקי קוריירה דלה סרה ב-11 בנובמבר 1938: " Le leggi per la difesa della razza approvate dal Consiglio dei ministri " (החוקים להגנת הגזע אושרו על ידי מועצת השרים).

חוקי הגזע האיטלקיים, (באיטלקית: Leggi razziali fasciste), היו סדרה של חוקים שפרסמה ממשלתו של בניטו מוסוליני באיטליה הפשיסטית מ-1938 עד 1944 על מנת לאכוף אפליה והפרדה גזעית בממלכת איטליה. הקורבנות העיקריים של חוקי הגזע היו יהודי איטליה והתושבים האפריקאים של האימפריה האיטלקית.[1] [2] [3]

בעקבות נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה והפלישה הגרמנית לאיטליה (Fall Achse), ממשלת באדוליו עצרה את החוקים בינואר 1944. בצפון איטליה, הם נשארו בתוקף והוחמרו בשטחים שנשלטו על ידי הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית עד סוף מלחמת העולם השנייה.[2]

חתימותיהם של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה, מוסוליני, שר המשפטים אריגו סולְמי ואחרים על המסמך ב-1938 (Regio Decreto)

הראשון והחשוב מבין חוקי הגזע (Legi Razziali) היה ה- Regio Decreto 17 Novembre 1938, Nr. 1728. הוא הגביל את זכויות האזרח של יהודי איטליה, אסרה ספרים שנכתבו על ידי סופרים יהודים, והוציאה יהודים ממשרדים ציבוריים והשכלה גבוהה.[1] חוקים נוספים שללו מיהודים את נכסיהם, הגבילו את נסיעותיהם ולבסוף, קבעו את כליאתם בגלות פנימית (בתוך איטליה), כפי שנעשה עבור אסירים פוליטיים.[1] כהכרה הן בתרומתם בעבר והן בעתיד והן על שירותם כנתיני האימפריה האיטלקית, רומא העבירה צו בשנת 1937 המבדיל את האריתראים והאתיופים מנתינים אחרים של האימפריה הקולוניאלית שזה עתה נוסדה.[1] [3] בממלכת איטליה, אריתראים ואתיופים היו אמורים להיות מכונים כ"אפריקאים" ולא כילידים, כפי שהיה במקרה של שאר העמים האפריקאים שהיו כפופים לשלטון הקולוניאלי של האימפריה האיטלקית.[3]

לפרסום חוקי הגזע קדם מסע עיתונאי ארוך ופרסום "מניפסט הגזע" מוקדם יותר ב-1938, דו"ח מדעי-לכאורה חתום על ידי מדענים ותומכי המפלגה הפשיסטית הלאומית (PNF); בין 180 החותמים על "מניפסט הגזע" היו שני רופאים (S. Visco ו-N. Fende), אנתרופולוג (L. Cipriani), זואולוג ( E. Zavattari ), וסטטיסטיקאי (F. Savorgnan).[4] "מניפסט הגזע", שפורסם ביולי 1938, הכריז על האיטלקים כצאצאים של הגזע הארי.[1] הוא כוון כלפי גזעים שנראו כנחותים (כלומר לא ממוצא ארי). בפרט נאסר על יהודים לעסוק מקצועות רבים.[1] על פי חוקי הגזע נאסרו יחסי מין ונישואים בין איטלקים, יהודים ואפריקאים. [1] נאסר על יהודים להחזיק בתפקידים בבנקאות, בממשל ובחינוך, וכן הוחרם רכושם.[5] [6]

ההחלטה הסופית לגבי חוקי הגזע התקבלה במהלך הפגישה של המועצה הפשיסטית העליונה, שהתקיימה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 1938 ברומא, בארמון ונציה. לא כל הפשיסטים האיטלקיים תמכו באפליה: בעוד שהפרו-גרמנים, האנטי-יהודיים רוברטו פארינאצ'י וג'ובאני פרציוזי דחפו את החקיקה קדימה, הרי איטלו באלבו התנגד נחרצות לחוקי הגזע. באלבו, במיוחד, לא ראה באנטישמיות כל קשר לפשיזם והתנגד נחרצות לחוקים האנטישמיים.[7] חוקי הגזע אסרו על יהודים את רוב התפקידים המקצועיים וכן אסרו יחסי מין ונישואים בין איטלקים, יהודים ואפריקאים.[5] העיתונות באיטליה הפשיסטית פירסמה מאוד את "מניפסט הגזע", שכלל תערובת של גזענות ביולוגית והיסטוריה; היא הכריזה שהאיטלקים שייכים לגזע הארי, היהודים אינם איטלקים, ושיש צורך להבחין בין אירופאים ללא-אירופים.[8]

קריקטורה אנטישמית שפורסמה בכתב העת הפשיסטי La Difesa della Razza, לאחר פרסום חוקי הגזע (15 בנובמבר 1938).

בעוד שכמה חוקרים טוענים שזה היה ניסיון של מוסוליני לגייס תמיכה מאדולף היטלר, שהפך יותר ויותר לבעל ברית של מוסוליני בסוף שנות ה-30, ומשערים כי הופעל לחץ עליו להגביר את האפליה הגזעית ואת רדיפת היהודים בממלכת איטליה,[9] אחרים טענו כי הוא שיקף רגשות שהשתרשו מזמן לא רק בפילוסופיה הפוליטית הפשיסטית אלא גם בתורת הכנסייה הקתולית הפוסט ועידת טרנטו, שנותרה כוח תרבותי רב עוצמה במשטר הפשיסטי של מוסוליני,[10] המייצגת איטלקי ייחודי. טעם של אנטישמיות [11] שבה יהודים נתפסו כמכשול בפני השינוי הפשיסטי של החברה האיטלקית בשל היותם קשורים למה שמוסוליני ראה כדמוקרטיות ליברליות דקדנטיות.[12]

ביקורת וחוסר פופולריות

לפי הדיווחים, חברים מובילים במפלגה הפשיסטית הלאומית (PNF), כמו דינו גראנדי ואיטלו באלבו, התנגדו לחוקי הגזע,[13] והחוקים לא היו פופולריים בקרב רוב אזרחי איטליה; היהודים היו מיעוט קטן באיטליה והשתלבו עמוק בחברה ובתרבות האיטלקית במשך כמה מאות שנים.

רוב היהודים באיטליה היו צאצאים של יהדות איטליה הקדומה וחיו בחצי האי האיטלקי מאז התקופת רומא העתיקה; יהודים ספרדים מערביים שהיגרו לאיטליה מחצי האי האיברי לאחר הרקונקיסטה ופרסום צו אלהמברה בשנות ה-1490; וחלק קטן יותר מהקהילות היהודיות האשכנזיות שהתיישבו בצפון איטליה בימי הביניים, אשר נטמעו במידה רבה בקהילות היהודיות והספרדיות המבוססות האיטלקיות. רוב האיטלקים לא הכירו באופן נרחב את האוכלוסייה היהודית, והחברה האיטלקית לא הייתה רגילה לסוג האנטישמיות שהיה נפוץ יחסית ושגשג במשך מאות שנים במדינות דוברות גרמנית ובאזורים אחרים של צפון, צפון-מערב ומזרח אירופה, שבהם היו יהודים במספרים גדולים במשך תקופה ארוכה.

במהלך השנים הקודמות של הדיקטטורה של בניטו מוסוליני, לא פורסמו חוקי גזע בממלכת איטליה לפני 1938. חוקי הגזע הונהגו במקביל לכך שאיטליה הפשיסטית החלה ליצור ברית עם גרמניה הנאצית, ורק חודשים לפני שאיטליה הפשיסטית תרכיב את ברית הפלדה, שחתם על הברית הצבאית בין שתי המדינות. ויליאם שיירר ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" מציע שמוסוליני חוקק את חוקי הגזע על מנת לפייס את בעלי בריתו הגרמנים, יותרק מאשר סנטימנטים אנטישמים אמיתיים בקרב העם האיטלקי.


לקריאה נוספת

ראו גם

הערות שוליים

ביבליוגרפיה

קישורים חיצוניים

  • "Dichiarazione sulla razza – 1938" (באיטלקית). Rome: Associazione Nazionale Partigiani d'Italia. 21 במרץ 2016. ארכיון מ-7 בפברואר 2022. נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  •  
  • Campus, Leonardo (29 בנובמבר 2023). "Confronting History. Italian Racial Laws: Memory, Television, Historiography". {{cite web}}: (עזרה)
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Shinn, Christopher A. (2019). "Inside the Italian Empire: Colonial Africa, Race Wars, and the 'Southern Question'". In Kirkland, Ewan (ed.). Shades of Whiteness. Leiden and Boston: Brill Publishers. pp. 35–51. doi:10.1163/9781848883833_005. ISBN 978-1-84888-383-3.
  2. ^ 1 2 Gentile, Emilio (2004). "Fascism in Power: The Totalitarian Experiment". In Griffin, Roger; Feldman, Matthew (eds.). Fascism: Critical Concepts in Political Science. Vol. IV (1st ed.). London and New York: Routledge. pp. 44–45. ISBN 9780415290159.
  3. ^ 1 2 3 Negash, Tekeste (1997). "Introduction: The legacy of Italian colonialism". Eritrea and Ethiopia: The Federal Experience. Uppsala: Nordiska Afrikainstitutet. pp. 13–17. ISBN 978-91-7106-406-6. OCLC 1122565258.
  4. ^ Giovanni Sale (2009). Le leggi razziali in Italia e il Vaticano. Editoriale Jaca Book. p. 72. ISBN 9788816409071.
  5. ^ 1 2 Philip Morgan (10 בנובמבר 2003). Italian Fascism, 1915-1945. Palgrave Macmillan. p. 202. ISBN 978-0-230-80267-4. {{cite book}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Morgan2003" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  6. ^ Davide Rodogno (3 באוגוסט 2006). Fascism's European Empire: Italian Occupation During the Second World War. Cambridge University Press. p. 65. ISBN 978-0-521-84515-1. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Claudio G. Segrè. Italo Balbo: A Fascist Life. Berkeley and Los Angeles: University of California Press, 1999. p. 346. מסת"ב 978-0520071995
  8. ^ Joshua D. Zimmerman, Jews in Italy Under Fascist and Nazi Rule, 1922-1945, pp. 119-120
  9. ^ Bernardini, Gene (1977). "The Origins and Development of Racial Anti-Semitism in Fascist Italy". The Journal of Modern History. 49 (3): 431–453. doi:10.1086/241596.
  10. ^ Robinson, E. M. (1988). "Race as a Factor in Mussolini's Policy in Africa and Europe". Journal of Contemporary History. 23 (1): 37–58. doi:10.1177/002200948802300103.
  11. ^ Goeschel, Christian (2012). "Italia docet? The Relationship between Italian Fascism and Nazism Revisited". European History Quarterly. 42 (3): 480–492. doi:10.1177/0265691412448167. {{cite journal}}: |hdl-access= requires |hdl= (עזרה)
  12. ^ Adler, Franklin H. (2005). "Why Mussolini turned on the Jews". Patterns of Prejudice. 39 (3): 285–300. doi:10.1080/00313220500198235.
  13. ^ Gunther, John (1940). Inside Europe. New York: Harper & Brothers. p. 262.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חוקי_הגזע_האיטלקיים&oldid=38629514"