אאה

האל אֶאָה (Ea) הוא אל מסופטמי קדום, אדון אבזו (בשומרית: Abzu) או אפסו (באכדית: Apsu), אל המים המתוקים שמתחת לאדמה. הוא מזוהה עם האל אנכי (Enki) השומרי.

דמותו של האל אאה

חותם הגליל השלם המתאר את אאה-אנכי כשנחלי מים עם דגים זורמים מכתפיו.

אאה הוא פטרון המים המתוקים, אל הטיהור הפולחני: מי טיהור פולחניים נקראו "מימיו של אאה" אאה שלט באמנויות הכישוף והלחש. בכמה סיפורים הוא היה גם האל הנותן צורה, וכך גם הפטרון של אומנים ואמנים; הוא היה ידוע כנושא התרבות. בתפקידו כיועץ למלך, אאה היה אל נבון, אם כי לא כוחני. במיתוס האכדי, כפי שמתפתחת דמותו של אאה, הוא מופיע לעיתים קרובות כמגשר חכם שיכול להיות עקלקל וערמומי. במיתולוגיה האכדית הוא אביו של מרדוך, האל הלאומי של בבל.

מקום משכנו של אאה הוא באבזו - המים מתחת לפני הקרקע שמקושרים אל בארות, מעיינות ומקווי מים מתוקים, ומקום מושבו מקושר גם לחושך. תיאורים קדומים מתארים את אאה כאל של שפע וסדר, וגם כבעל יחס נדיב ודואג לאנושות, וייתכן שמשום כך אאה היה אל מרכזי בהשבעות לחשים עתיקים וטקסי היטהרות. בנוסף לכך, לאאה מיוחסים כוחות ריפוי קסומים.

אאה בסיפור בריאה האדם

סיפור בריאת האדם לפי המיתוס של המסורת האכדית והמיתולוגיה המסופוטמית. האגדה נמצאה בכמה גרסאות שונות ובמיקומים שונים. הגרסה המקיפה ביותר כתובה על הלוח 348VAT (על פי שיטת הקטלוג של מוזיאון וורדרסיאטשס, ) נמצאה באל-עמארנה במצרים ומשויכת למאה ה-14 לפנה"ס. גרסאות נוספות נמצאו בספריית אשורבניפל, משויכות למאה ה-7 לפנה"ס וכתובות על הלוחות: 15072K, 8743K, 8214K, 9994K, על פי שיטת הקיטלוג של קארל ביזולד.

הדמויות המרכזיות בעלילה הם 'אדאפה' האדם הראשון, האל 'אאה'- אל המים המתוקים שיצר את אדאפה, שוטו הרוח הדרומית, והאלים אנו דומוזי וגיזידה. העלילה עוסקת בבריאת האדם הראשון, מטרתו בעולם ועל הטרגדיה שהיה יכול לזכות בחיי נצח, אך לא זכה בסופו של דבר בשל קנאותם של האלים.

האגדה מספרת על אאה, אל המים המתוקים, שיצר שבעה חכמים. מטרתם הייתה ללמד ולחנך את העולם לדרכי עבודה נאותות, והראשון שבהם הוא אדאפה שניחן בחכמת האלים אך לא באלמותיות. אדאפה שימש ככהן לאל אאה בעיר ארידו. שם, בין כלל תפקידיו ככהן, אדאפה היה צריך להגיש דגים שהיה דג מהים במקדשו של האל. יום אחד כשהיה אדאפה בעיצומו של דיג בסירתו, הגיעה שוטו הרוח הדרומית והעיפה את אדאפה מסירתו. אדאפה שלא חווה קושי עד אז בחייו, ושלא היה צריך להתמודד עם בעיות מעין אלה בעבר, קילל את הרוח ש'כנפיה יישברו'. עוצמת דיבורו הייתה חזקה כל כך, עד שכנפיה של שוטו נשברו והרוח לא נשבה שבוע שלם. חוסר פעילותה של שוטו הורגש על ידי האלים במשכנם בשמים, שהפסיקו להרגיש בנעימות האוויר הקר שהיה עולה כמו בעבר. אל השמים אנו דורש להביא את העבריין בפניו למשפט על מעשיו הרעים.

אאה יוצרו של אדאפה, המכיר את דרכי האלים, מתדרך את אדאפה לפני עלייתו למרומים כדי שיצא מהמשפט בשלום. אדאפה מבצע את כל הנחיותיו של אאה ומתייצב בפני שומרי הסף של ארמונו של אנו, דומוזי וגיזידה - אלי הצמחייה והירקות. לבושו האבל ומילותיו החנפניות של אדאפה, גורמות לאלים לחוס עליו ולזכות אותו במשפט. אנו מציע לו לאכול ולשתות מהלחם והמים של האלים, שיגרמו לו להפוך לבן אלמוות. אדאפה מסרב מפני שאאה הזהיר אותו שלא יאכל וישתה מהם, משום שלחם ומים אלו יהרגו אותו. אנו צוחק מסירובו של בן התמותה לאכול מלחם האלים ושולח אותו חזרה לארץ.

אאה בסיפור הבריאה הבבלי אנומה אליש

בסיפור הבריאה הבבלי, "אנומה אליש", אאה משחק תפקיד מרכזי, ובעזרת לחש הורג את אבזו שתכנן להשמיד את האלים.

הסיפור נכתב במקור כמזמור דתי והיה לחלק בלתי נפרד מהאַכִּיתֻ, חגה הדתי הראשי של בבל. על פי המיתוס, במקור העולם היה עשוי שתי אלוהויות, תִּאֲמַת – המים המלוחים ואַפְּסֻ – המים המתוקים. אלוהויות אלו בראו את האלים האחרים.

כאשר הסתכסכו ביניהן קבוצות האלים אאה השמיד את אפס, ותאמת נשבעה לנקום באלים, מרדוך הביס את תיאמת ויצר מגופה של את השמים והארץ.

האל אנכי

בתקופה הבבלית הקדומה (1600-2000 לפנה"ס) התאחדה דמותו של אאה עם דמותו של אנכי בתהליך הקרוי סינקרטיזם – זיהוי של אל אחד עם אל אחר, שהיה נפוץ מאוד בעולם הקדום.

שמו המלא של אנכי הוא En-ki-(a)k ותרגומו: "אדון/מנהל (של) הארץ". פירוש המילה En הוא אדון, ואת המילה Ki אפשר לתרגם ביתר דיוק ל: "כל העולם הנמצא מתחת לפני האדמה" מפני שאנכי קשור למים המתוקים שמתחת לפני האדמה ושם הוא שוכן. הוא קיבל את הכינוי: "אדון/מנהל הארץ" אולי מפני שהמים המתוקים שבתחומו מפרים את האדמה ומאפשרים לגדל בה צמחים.

אאה ומרדוך

האל אאה הוא אביו של האל מרדוך. ובהמשך דמותו נטמעה בזאת של מרדוך לפי אחד הסיפורים כאשר ראה האל כי בנו בעל סגולות העולות על שלו העביר לידיו את השליטה על המין האנושי.

אאה ויהוה

בסוף המאה ה־19 מספר חוקרים הבחינו בדמיון בין יהוה לבין אאה/אנכי, עם התאמות שונות במסורות התאולוגיות של האלים הללו, בשמות עצמם, בתפקידים על פי חלק מהמסורות ובמאפיינים נוספים. חוקרים אלו הציעו כי אולי מקורותיו של יהוה במסורות של אאה, אולם בתקופה ההיא השערה זו לא התקבלה במחקר.

החל מסוף המאה ה־20, לצד התרחבות המחקר במזרח הקדום, נבחן הנושא מחדש, ויש מספר חוקרים הרואים היתכנות בהקבלה בין האלים. החוקר שין קנג הצביע על מספר ראיות התומכות בהקבלה זו. קנג מצביע על ראיות בלשניות התומכות באפשרות שהשם תורגם, כך ש"יהוה" היא תרגום אפשרי ל"אאה קיים". בנוסף מצביע קנג על מסורות לפיהן אאה היה האל שברא את האנושות, שולט בגורל האנושות ומייעץ לה ומנחה אותה, בדומה לתפיסות המזוהות עם יהוה. בנוסף על פי מסורות מסופוטמיות עתיקות, אנקי/אאה היה האל שהנחה את בני האדם (זיאוסודרה, בגרסה השומרית) כיצד לבנות תיבה להינצל מין המבול, וכן כיצד לבנות את בית מקדשו – גם כן הקבלות טקסטואליות ליהוה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אאה בוויקישיתוף

• אאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)