תיאמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרדוך נלחם בתיאמת - אלת הים וכוחות התהום. על פי המיתוס הבריאה הבבלי הביס מרדוך, ראש הפנתיאון הבבלי, את צבאה של תיאמת, ויצר מגופה את השמים ואת הארץ, ומדמו של קִנְגֻ בנה את האדם.

תיאמת במיתולוגיה המסופוטמית, אלת הים הקדמון, ואוייבתו של מורדוך האל הבורא, שגופתה נגזרה על ידו לשניים וממנה נבראו שמים וארץ. על שמה של תיאמת נקרא הים באכדית.

באנומה אליש מסוף האלף השני לפני הספירה, מתוארת מלחמה כבירה בין בין תיאמת שהייתה בצורת תנין גדול, לבין מורדוך. שם מתואר כי מורדוך שולח את אִמחֻ'לוּ‏ "שומר עקביו" אל פני תיאמת והיא פוערת את פיה לבולעו, ותוך כדי כך מורדוך יורה בה חץ ומפלח את כרסה. לאחר מכן הוא לוכד את כל משרתיה, וכולאם בבית הסוהר. ולשנים עשר משרתיה המיוחדים הוא שם חחים באפם ואוזק את ידיהם. לאחר שהוא מסיים את המלחמה הוא מבתר את גוייתה של תיאמת כצדפה לשניים, מחציה הוא יוצר את השמים ושם מחיצה כדי שהמים ישארו למעלה ולא יזלו.

חוקרי המקרא והמיתולוגיות סבורים שהמושג התנכ"י "תהום" מתייחס לאלה תיאמת.