תיאמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תיאמת במיתולוגיה המסופוטמית היא אלת הים הקדומה ואם הדור הראשון של האלים. באפוס אנומה אליש מתוארת המלחמה שניהלה נגד צאצאיה האלים, ובראשם מרדוך האל הבורא. מגופתה המבותרת יצר מרדוך את השמים ואת הארץ. השם "תיאמת" קשור, ככל הנראה, למילה האכדית "tâmtu" המציינת ים ומקבילה למילה העברית "תהום". היו אף חוקרי מקרא שסברו כי המושג המקראי "תהום" קשור באלה תיאמת. אף כי בתרבות המודרנית מוצגת תיאמת לעתים קרובות בדמות דרקון או תנין, אין בנמצא טקסטים עתיקים הקושרים אותה בבירור דווקא ליצורים אלה.

תיאמת במיתולוגיה הבבלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפוס אנומה אליש מסוף האלף השני לפני הספירה מתוארת תיאמת כאם כל האלים. כתוצאה ממיזוג מימיה עם מימיו של אַפְּסוּ, אל המים המתוקים, נולדו האלים לַחְ'מוּ ולַ'חַמוּ, ומהם נולדו האלים האחרים. האלים החדשים וצאצאיהם מילאו את העולם והפרו את ההרמוניה הסטטית ששררה בו לפני הולדתם. כתוצאה מכך מחליט אפסו להשמיד את צאצאיו, אך האל אאה, שמזהה נכונה את כוונותיו של אפסו, מקדים ורוצח אותו ומכונן על גופתו את מקדשו.

תיאמת מחליטה לנקום את מותו של אפסו ומכריזה מלחמה על מחנה האלים שהיו שותפים למותו. היא בוראת 11 מפלצות שיסייעו לה במלחמתה, ממנה את בנה קִינְגוּ לפקד על צבאה ומפקידה בידיו את לוחות הגורל. האלים נחרדים וחוששים להתעמת עם תיאמת, אך מרדוך, בנו של אאה, מסכים להתייצב נגדה, ובתנאי שהאלים ימליכו אותו למלכם. מרדוך מצליח לכתר את תיאמת בעזרת ארבע רוחות ולשלח בה חץ שמפלח את גופה. לאחר שהרגה, מבתר מרדוך את גופתה של תיאמת ויוצר ממנה את השמים והארץ. מעיניה הדומעות של תיאמת נוצרו נהרות הפרת והחידקל וזנבה היה לשביל החלב. מרדוך לוקח מקינגו את לוחות הגורל ומוכתר לראש הפנתאון הבבלי.

Perseus-slays-medusa.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיתולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.