אל-עמארנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארמון הצפוני באתר
אחת מכתובות הגבול של העיר

אל-עמארנהערבית: ألعمارنة, לעתים נקרא בטעות תל אל-עמארנה‏[1]) ובמצרית עתיקה אחתאתון[2] הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים התיכונה באמצע הדרך בין נא אמון למף. בעבר, למשך תקופה קצרה, היה המקום עיר הבירה של מצרים העתיקה. העיר נבנתה בידי פרעה אח'נאתון (פרעה אמנחותפ הרביעי, מהשושלת השמונה עשר) ובנייתה הסתיימה ב-1353 לפנה"ס בערך. שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון - "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי) היות שהיא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האל היחיד. העיר הייתה מיושבת כעשרים שנה בלבד, מכיוון שלאחר מותו של אחנתון, ננטשה העיר והבירה הוחזרה לנא אמון על ידי תות ענח' אמון. בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלות הבנייה של סתי הראשון. נטישתה של העיר תוך זמן קצר הפכה את האתר ל"חד שכבתי" ובכך הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים וכמקור לימוד על מבנה העיר המצרית הקדומה.

מיקומה של העיר בחצי הדרך בין נֹא-אמון למוף. בשנת 1887 נמצאו באתר מאות לוחות חומר בכתב היתדות האכדי. לוחות החומר, הקרויים מכתבי אל-עמארנה, כוללים מכתבים ותעודות רשמיות. התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנאתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.

גילוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נמצא באזור מישורי המוגבל במזרחו בקשת צוקים הנחצה על ידי ואדי הזורם במישור לכוון הנילוס. בתחילת המאה ה-18 הגיעו לאזור מבקרים שהבחינו במערות קבורה בצוקים שמצפון לוואדי. במאה ה-19 גילו המבקרים בתוך המערות ציורי קיר. בשנת 1887 חפרה פלאחית מצרית מאחד הכפרים ששכנו במישור באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה לוחות חומר לא שרופים עם כתב יתדות עליהם. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות גם למוזיאונים. בשנים 1892-1891 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. חפירות נוספות נערכו בשנים 1914-1911 על ידי משלחת גרמנית, משלחות בריטיות חפרו בשנים 1922-1921 וב-1937-1926 וכן בשנות ה-70 של המאה ה-20.‏[3]

הממצאים הארכאולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתבי אל-עמארנה

המבנים שנחשפו באתר כוללים מקדשים לאל "אתון", ארמונות מבנים ממלכתיים ומבני פקידים שניהלו את האדמיניסטרציה של הממלכה וכן מפעל ליצור זכוכית. בדרום העיר נמצא כפר שבו גרו הפועלים והאומנים שבנו את העיר. בצוקים שמסביב למישור בו שכנה העיר נמצאו מערות קבורה שנועדו לפקידים. מערות אלה נמצאו גם ברכס הדרומי של הצוקים. אתר הקבורה של המלך נמצא בוואדי המרכזי במזרח. קבר זה נשדד עוד בימי קדם. אחד המבנים שנמצאו הוא הארכיון. כבר בשנת 1891 זיהתה משלחתו של פיטרי מבנה שקראה לו "לשכת הסופרים". בבור האשפה של המבנה נמצאו שברי לוחות. המשלחת הגרמנית מצאה לוחות נוספים על מפתן הכניסה לבנין. על הצוקים שממזרח וממערב לנילוס נחקקו כתובות שתארו את סיבת החלטתו של אחנאתון להקים את עיר הבירה החדשה. כתובות אלה שימשו כסימני הגבול של העיר המתוכננת.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור הטעות היא בשם אחד מארבעת הכפרים ששכנו במקום ונקרא אַ-תִל. החוקרים קוראים לאתר אל-עמארנה או עמארנה. (רייני, מכתבי אל-עמארנה עמ' 1)
  2. ^ ואולי זוהי אשתון (דברי הימים, רשימת בני יהודה וערי הנגב: וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת מְחִיר, הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן. וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת בֵּית רָפָא וְאֶת פָּסֵחַ וְאֶת תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ - אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה
  3. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמודים 2-1
  4. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 2