אנומה אליש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: בעיות פיסוק.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אֶנוּמָה אֶלִישׁבבלית: "בעת ממעל") הוא סיפור בריאת העולם על פי המיתולוגיה הבבלית. הסיפור נתגלה בין עתיקות העיר נינווה בשנת 1849 על גבי שבעה לוחות חרס שנשתמרו ברובם היטב. אגדת אנומה אליש חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפנה"ס. לנוסח האפוס קיימות גם גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.

תוכן עניינים

[עריכה] עלילה

נח האדון, בגויתה התבונן
שסע את הפגר למען ברוא נפלאות
ויפלחנה כצדפה לשנים:
חציה כונן ויקרה שמים
נטה יריעה, משמר הציב
לבל תגיר מימיה - צוה עליהם.

אנומה אליש (בתרגום ש. שפרה וי. קליין)

אל המים המתוקים אפסו ואלת המים המלוחים תיאמת מולידים את אנשר ונשר, האלים הממונים על היקף השמים והארץ, שמהם יוצאים שאר האלים. האלים מטרידים את מנוחתם של אפסו ותיאמת, ולכן אפסו מבקש מתיאמת להורגם. תיאמת אינה מסכימה משום שמרחמת היא על צאצאיה. ילדיו של אפסו מגלים את המזימה להורגם ומקדימים את אביהם ורוצחים אותו. תיאמת הבודדה פונה אל האלים בני בריתה והם אומרים לה כי עליה לנקום ברוצחי בעלה. תיאמת אוספת חבורה ססגונית של מפלצות ומכריזה על מלחמה באלים הרוצחים. האלים המפוחדים מכוחה של תיאמת נותרים אובדי עצות, אך מרדוך, נינה של תיאמת, מתנדב לצאת לקרב בתנאי כי יומלך למלך האלים. האלים מקבלים את התנאי, ממליכים את מרדוך והוא יוצא לקרב הגדול. בקרב בין צבאה של תיאמת לבין צבאו של מרדוך, תיאמת ומשרתה מומו מובסים על ידי מרדוך. לאחר הקרב נפנה מרדוך לברוא את העולם: הוא מבתר את גופה של תיאמת לשניים, ויוצר מחלק אחד את השמים ומחלק שני את הארץ ונוטה יריעה ממעל כדי שהמים העליונים לא ייזלו. לבסוף יוצרים האלים את האדם מגופתו של משרת אחר של תיאמת, קִינְגוּ‏ שמו, שממנו הוא גם לוקח את לוחות הגורל. הסיפור מסתיים במשתה ניצחונם של האלים.

[עריכה] פתיחה

e-nu-ma e-liš la na-bu-ú šá-ma-mu
šap-liš am-ma-tum šu-ma la zak-rat
ZU.AB-ma reš-tu-ú za-ru-šu-un
mu-um-mu ti-amat mu-al-li-da-at gim-ri-šú-un
A.MEŠ-šú-nu iš-te-niš i-ḫi-qu-ú-šú-un
gi-pa-ra la ki-is-su-ru su-sa-a la she-'u-ú
e-nu-ma DINGIR.DINGIR la šu-pu-u ma-na-ma
כששחקי השמים ממעל לא נוקבו בשם
והארץ מתחת טרם הניבה שם
ואפסו הקדמוני שהולידם
וכאוס ותיאמת, אם שניהם יחד
מימיהם התערבבו יחדיו
ושום שדה לא עוצב, ביצה לא נראתה
בזמן שהאלים טרם נקראו להיות

[עריכה] אנומה אליש ומיתוסים כנענים

חוקרים עמדו על כך שהתרבות המסופוטמית הייתה בין שני נהרות ולא ליד ים, ולכן הגיוני שאת היחס שלה לאל ים היא שאבה מתרבות אחרת כדוגמת התרבות הכנענית שהייתה לחוף הים התיכון. בתרבות זו כפי שאנו מכירים מתוך השירה האוגריתית ישנו מאבק איתן על ההגמוניה בין האל בעל, אל הגשם והסערה - מקבילו הכנעני של מורדוך, לבין זבול ים, אל הים השולט על מפלצות נוראות ואיומות. בתחילה ים מצליח להדיח את עשתר ושולט על העולם, ורק לאחר שבעל משיב מלחמה, הוא הורג את ים באמצעות כלי נשק מאגיים שמכין לו כושר וחסיס, אל האומנויות. עם זאת, הבדל מהותי בין שני הסיפורים הוא שבתרבות הכנענית סיפור המלחמה בין האלים לא מופיע כמיתוס בריאה.

[עריכה] אנומה אליש וסיפורי הבריאה במקרא

ישנן נקודות דמיון מסוימות בין "אנומה אליש" לבין סיפורי בריאה מקראיים שונים, בהם לדוגמה איוב ל"ח, תהילים ע"ד, תהילים ק"ד ועוד. בסיפורים אלה, בדומה לאנומה אליש, מוזכר קרב של האל עם מפלצת ימית (שר של ים רהב/לווייתן/תנין) ובכך שהבריאה היא גשמית – האל יוצר את הארץ, שוקל הרים, מבקע מעיינות וכדומה.

מסורת זו מתפרשת ומבוארת בתלמוד:

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם, אמר לו, לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מֵימות שבעולם. אמר לפניו (=שרו של ים): ריבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר "בכוחו רָגַע הים, ובתבונתו מָחַץ רהב.

בבלי, בבא בתרא, ע"ד, ע"ב

בניגוד לסיפורים אלה עומד סיפור הבריאה הקלאסי מבראשית א', שבו אין סימן וזכר למאבק והבריאה היא רוחנית מאוד - בריאה במאמר בלבד. הפרשן משה דוד קאסוטו מסביר הבדלים אלה בכך, שספר בראשית א' מתפלמס עם מסורות הבריאה האחרות, היונקות מהמסורת הבבלית והסותרות את הגישה המסורתית של היהדות. לכן, בבראשית א' הופכת האלה תיאמת ל"תהום". בנוסף, מוזכרים בנפרד "התנינים הגדולים" – רמז למפלצות ימיות מהמיתולוגיה של המזרח הקרוב, אשר בבראשית א' אלוהים אינו נלחם נגדם, אלא להפך - הם מצייתים לו כשאר החיות.

לפיכך, טוען קאסוטו, נכנס סיפור הבריאה המתפלמס הזה לתוך התורה, שהרי הוא מבטא את הגישה הקאנונית; ואילו המסורות האחרות אשר רווחו באותה תקופה נכנסו לספרי הנביאים והכתובים, משום שהן כנראה היו בשימוש באותה תקופה ולכן הועלו על הכתב. עם זאת, היה סיכון מועט יותר שסיפורים אלה יתקבלו כלשונם, שהרי הטקסטים שבנביאים וכתובים משופעים במטאפורות ובדימויים.

לעומתו, סבור ג'ון ד. לוינסון, שהתיאורים שבספרי הנביאים והכתובים מתעדים מסורת ישראלית מקבילה, שהאמינה בסיפור בריאה הדומה למיתוס הבבלי.

[עריכה] לקריאה נוספת

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
  • ש. שפרה, י. קליין, אנומה אליש, בימים הרחוקים ההם – אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996.
  • Jon D. Levenson, Creation and the Persistence of Evil: The Jewish Drama of Divine Omnipotence. San Francisco: Harper and Row, 1988, pp. 7-13.

[עריכה] קישורים חיצוניים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא