המבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מבול" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מבול (פירושונים).
"וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ."

הַמַּבּוּל הוא שיטפון אדיר עליו מסופר בתורה בספר בראשית, אותו הביא אלוהים כעונש לבני האדם על פשעיהם, במטרה למחות אותם מעל פני האדמה. האלוהים הורה לנח, הצדיק שבדור, לבנות תיבה - היא תיבת נח, במטרה למלט בה את משפחתו ומבחר מהחיות שעל פני הארץ. אפשר לראות במבול את סיפור הבריאה השני, מכיוון שלפי הכתוב בתנ"ך נכחדו כל האנשים ובעלי החיים היבשתיים שנותרו מחוץ לתיבה, והאנושות התחילה מחדש מבני נח. מקור השם מבול שניתן לשיטפון המים הזה, יכול להיות גזור מהמילים בליה, בלבול, או הובלה (של מים ממקום גבוה לנמוך)‏[1].

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המבול", גוסטב דורה

הסיבות למבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה מספרת, בסוף תיאורם של הדורות שלאחר אדם הראשון, פרשה מסתורית של לקיחת "בני האלוהים" את "בנות האדם":

Cquote2.svg

"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

Cquote3.svg
בראשית, ו', א' - ג'

לא ברור מהו בדיוק אותו עוון, מיהם "בני האלוהים" ומיהן "בנות האדם"; על פי משמעות הכתוב מדובר בבני אלים החוטפים להם נשים מבנות האדם, סיפורים שדוגמתם נפוצים בעולם המיתולוגיה. בפרשנות הרבנית המסורתית היו שפירשו את המונח בני האלוהים כמלאכים, והיו שפירשו את המונח בני האלוהים כבני השליטים, המעמד הגבוה ('אלוהים' על פי פירוש זה, יכול להתפרש לעתים גם כשליט בשר ודם) אשר חוטפים בזרוע נשים מבנות פשוטי העם.‏[2]

התגובה האלוהית היא קשה:

Cquote2.svg

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'".

Cquote3.svg
– שם, ה-ח

בניית התיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיבת נח
ציור של אדוורד היקס (1780-1849) המראה את עליית החיות, זוגות זוגות, לתיבה

נח, אשר מתואר על ידי התורה כ"צדיק תמים בדורותיו", מצטווה על ידי אלוהים לבנות תיבה גדולה, אשר בעזרתה יינצל הוא ומשפחתו מפני המבול שנגזר כעונש על בני דורו החוטאים, ויציל גם את מיני בעלי החיים, על ידי לקיחת מבחר מעולם החי.

אורכה של התיבה היה כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה היה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים (גובה בניין בעל 5 קומות). להמחשה, ניתן לומר שגודלה של התיבה, שהיוותה לפי המסופר גן חיות צף ומעבדה ביולוגית ענקית, היה כשל נושאת מטוסים קטנה. לתיבה היו 3 קומות - "תחתיים שניים ושלישים". על פי חז"ל, הקומה העליונה הייתה למגורי נח ומשפחתו ואחסון האוכל, האמצעית למגורי בעלי החיים והתחתונה לאחסון הפסולת.

התיבה הייתה משוחה בזפת מבפנים ומבחוץ כדי למנוע חדירת מים אליה וגגה היה משופע. עם זאת, היו שהבינו שהתיבה כולה הייתה משופעת, בצורה של מעין מקבילית משולשת, כדי להשיג יציבות במי המבול. על פי חז"ל, בניית התיבה ארכה 120 שנה, הזמן נועד להמחיש לחוטאים את רצינותה של הגזירה, כדי שיחזרו בתשובה ולא יבוא עליהם העונש.

אל התיבה נצטווה להביא זוג יחיד של חיות טמאות ושבעה זוגות של מינים טהורים ועופות, כדי שמהם יתחדש העולם שלאחר המבול. הרמב"ן כתב כי אינסטינקט הישרדותי של החיות שהרגישו במבול הקרב ובא, הוא שקיבצן אל התיבה‏[3]. רש"י כתב שנח ידע להבדיל בין מיני החיות הטמאות והטהורות, כי למד תורה. באופן כללי המקרא, הספרות התלמודית ופרשני המקרא טוענים כי מעשה התיבה כרוך היה בנסים אלוהיים, ולכן בכל קושי גדול, כמו למשל כיצד יכלה התיבה להכיל את המספר העצום של כל המינים החיים בכדור הארץ, אפשר להכניס את הגורם הניסי. כן נצטווה נוח לקחת "מכל מאכל אשר יֵאכל" כדי להאכיל את החיות.

על פי חז"ל, בתום מאה ועשרים השנים, המתין ה' עוד שבעה ימים נוספים, כדי שיכלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, שהקדים להיפטר מן העולם כדי שלא יראה את המבול. בשנת שש מאות לחיי נוח, החל המבול לרדת על הארץ.

המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המים יורדים לאחר המבול, ציור מאת תומאס קול

על פי הכרונולוגיה המסורתית המבול התרחש בשנת אלף תרנ"ו לבריאת העולם, ונמשך שנה ו-11 יום. התורה מציינת שהמבול החל בשבעה עשר לחודש השני, כאשר קיימת מחלוקת תנאים האם זהו החודש השני למניין ישראל (אייר) או למניין המלכים (מרחשוון)‏[4], והדעה הרווחת היא זו האחרונה. על פי דעה זו החל המבול ביום י"ז במרחשון, ואז החל לרדת גשם זלעפות שנמשך 40 יום. לאחר מכן המשיכו המים להתרבות דרך מעיינות תהום במשך 150 יום. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בתלמוד הבבלי:

בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים.

בבלי, ראש השנה, יא ב

מתוך המחלוקת גם ניתן להסיק אודות הקשר שבין המבול לבין קבוצת הכוכבים כימה, הפילאדות.

נחשולי המים כיסו את כל הארץ, ואף את פסגות ההרים הגבוהים.‏[5] כעבור 150 יום נעצרה התרבות המים, והם החלו לפחות אט אט. בי"ז בסיוון נחה התיבה על הר אררט כשעדיין לפי רש"י הייתה שקועה 11 אמה במים (כ-5.5 מטר), כך שעדיין לא נראה דבר בעולם מלבד המים. בא' באב נראו ראשי ההרים.

בי' באלול שילח נח את העורב, לבדוק האם כבר יבשה הארץ. העורב סירב להרחיק ולא סר מחלון התיבה. כעבור שבעה ימים שילח נח את היונה, וזו שבה כלעומת שיצאה. נח הסיק שעדיין מים על הארץ והמשיך להמתין. כעבור שבעה ימים נוספים שילח את היונה בשנית, וזו שבה עם עלה מעץ הזית. נח הבין מכך שהעצים כבר נראים לעין, אבל הארץ עדיין לא נראתה. כעבור שבעה ימים נוספים שלח נח את היונה בשלישית, וזו לא שבה אליו יותר, דבר שמביא את נח להבנה כי פני האדמה כבר נגלו. יונה עם עלה של זית הפכה להיות סמל אוניברסלי לשלום, על פי סיפור היונה של נח, מכיוון שהיא מבשרת ששלום בא לעולם, ואפשר לצאת מהתיבה.

לאחר המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קשת בענן
הר אררט בטורקיה, המזוהה עם הר אררט המוזכר במקרא, עליו על־פי המסופר נחה תיבת נח בסיום המבול
משפחתו של נח לאחר המבול, ציור מאת ג'וזף אנטון קוך

ב-27 בחודש השני ציווה אלוהים על נח לצאת מן התיבה ולהוציא עמו את משפחתו ואת החיות, וכך אכן עשה נח.

כאשר יצא מהתיבה, בנה נח מזבח לה' והקריב לו מן הבהמות והעופות הטהורים אשר היו בתיבה. ה' אומר בלבו שלא יוסיף עוד "לקלל את האדמה", "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח', כ"א), ושעונות השנה יתנהלו כסדרן ללא הפרעה נוספת:

Cquote2.svg

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".

Cquote3.svg
– שם, כב

לאחר מכן בירך ה' את נוח ואת בניו והטיל עליהם את מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כן כרת אתם ברית, ש"לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ". הסימן לברית היא הקשת הנראית בענן:

Cquote2.svg

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ".

Cquote3.svg
– שם ט, יב-טז

מבין פרשני ימי הביניים היו שפירשו שהקשת בענן לא הופיעה עד לאחר המבול, והסבירו את השינוי שגרם להופעתה בכך שאור השמש התחזק באותו זמן וכך נוצרה הקשת לראשונה. אחרים מסבירים שהעננים הם אלו שהפכו לדלילים יותר מאז המבול. הסברים אלו אינם תואמים את ההסבר המדעי לתופעה.

הוגים שונים ניסו לתת הסבר מדוע הסימן הוא דווקא בקשת. באופן פשוט הקשת נראית בשעה שיש גשם, והדבר נועד לאותת לאדם שלא יפחד מהגשם, כי אלוהים זוכר להפסיקו בזמן ולא להביא מבול[דרוש מקור]. יש שטענו שדווקא הקשת היא האות בשל צורתה שהיא מופנת כלפי השמים ולא כלפי הארץ, בהבטחה ששוב לא ירו ממנה חיצי מוות[דרוש מקור]. היו שטענו הסמל הוא בצבעים, שכולם מרכיבים את הצבע הלבן וכך לכל האנשים יש מקום וביחד הם מרכיבים את צלם האדם[דרוש מקור]. והיו שטענו שריבוי הצבעים רומז דווקא לעולם החי ולצבעוניות שקיימת בו בניגוד לבני האדם שם השוני בגוונים הוא מזערי, לומר שלא יבוא שוב מבול בשל הזכות של בעלי החיים ולא האדם[דרוש מקור].

מקבילות לסיפור המבול בתרבויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסיפור המבול ותיבת נח ישנן מקבילות בעמים ובתרבויות שונות ורבות, ביבשות אסיה, אירופה ואף אמריקה. בין התרבויות שיש להן מיתוסים דומים, ניתן למנות את תרבויות יוון, אירלנד, הודו, סין, אינדונזיה, פולינזיה, מאיה, אינקה, הופי, אצטקים, ועוד רבות. הפיזיקאי פרופ' משה קווה ציין כי "סיפור המבול מוכר במאתיים ושבע עשרה תרבויות בעולם"‏[6].

מסופוטמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח המבול, האפוס של גילגמש באכדית

כמה גרסאות של סיפור המבול קיימות במיתולוגיה המסופוטמית, הנרחבת שבהן היא סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. על־פי סיפור זה, בתחילה לא היו בני־האדם בני־תמותה אלא המשיכו לחיות ללא הגבלה, והתרבו יתר על המידה, עד שמספרם הרב והרעש אשר עוררו החלו להטריד את מנוחת האלים. האל אנליל מחליט להשמיד את בני־האדם הרבים מדי על ידי מבול, אבל אנכי, אל המים, נגלה בחלום לאתרחסיס בניגוד לרצונו של אנליל ומזהיר אותו מפני האסון הקרב ומדריך אותו לבנות ספינה. אתרחסיס בונה ספינה מבלי לספר לבני עירו על המבול המתקרב. לאחר תחילת המבול, האלים מצרים על־כך שהשמידו את המין האנושי מכיוון שעכשיו אין מי שיקריב להם קורבנות, אבל לאחר סיום המבול יוצא אתחרסיס מהתיבה ומקריב קורבנות לאלים. האלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי ובמקום זאת להגביל את התרבותו על ידי הפיכת האנשים לבני־תמותה, וכן אמצעים כגון עקרות, תמותת תינוקות, וכינון מעמד של כהנות המצוות להתנזר ממין. סיפור דומה שנכתב על לוח שתוארך למאה ה18 לפנה"ס מתאר תיבה שנבנתה בהוראת האה אנקי בצורת עיגול בדומה לסירות עגולות שהיו נפוצות במסופוטמיה, בדומה לסיפר המקראי גם בלוח זה מצוין כי החיות נכנסו לתיבה בזוגות‏[7]

גרסה אחרת של סיפור המבול מופיעה בעלילות גילגמש, בה ניכר דמיון לסיפור המקראי. לדוגמה, הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת הר אררט), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל (אלים), שליחת הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים, קרבן התודה המוקרב בסוף הסיפור ועוד. עם זאת, בולט השוני בין התפיסה האלילית בעלילות גילגמש, לתפיסה המונותאיסטית בסיפור המקראי.‏[8] בנוסף, הסיבה למבול בסיפור הבבלי היא הפרעת מנוחת האלים, בעוד במקרא – חטאי בני האדם. בבבל נקרא הכלי "ספינה גדולה" או "היכל" ולא "תיבה"; שמו של האיש בבבל הוא אותנפישתים (באבטיפוס השומרי - Ziusudra, כלומר "החכם מאוד") ולא "נח"; בבבל ניצלו גם עבדים, שפחות וספן. גם המידות והחלוקה הפנימית שונים; גודל הספינה גדול לפחות פי ארבעה מגודל תיבת נח, את הכלי בבבל טחו גם בשמן; התיבה לא נחה על הרי אררט אלא דרומה מהם - על הר נציר. "נח" הבבלי משלח יונה, סנונית ואז עורב, והעורב הוא שלא שב; כשהלה זובח, נאספים האלים "כמו זבובים". אותנפישתים ואשתו מועברים אל "אפיקי תהומותיים", משכנם של האלים. הקשת אינה מוזכרת, במקומה אלוהי מי התהום, החוכמה, והמאגי ה"אֶ‏א" (Ea) עונד תליון שיזכיר לו לא להשתמש יותר במבול, אך מציע להבא להשתמש בחיות טורפות ומחלות כדי לדלל את האוכלסיה. הבדל גדול הוא במשך זמנו של המבול - בעוד שלפי התורה נמשך המבול שנה תמימה, בסיפור הבבלי הוא נמשך שבעה ימים בלבד.

בחפירות הארכאולוגיות שנעשו במסופוטמיה בערים השומריות אור, כיש ושורופק התגלו על ידי הארכאולוגים סימנים המעידים על שיטפון שהתרחש בתחילת האלף השלישי לפנה"ס.

יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוקליון ופירה משליכים אבנים לאחוריהם על־מנת לחדש את המין האנושי, באיור של ורגיליוס סוליס

על־פי גרסת סיפור המבול שהייתה מקובלת במיתולוגיה היוונית (ומאוחר יותר גם במיתולוגיה הרומית), זאוס החליט להשמיד בשיטפון את המין האנושי בשל חטאיו, והניצולים היחידים היו דאוקליון, בנו של הטיטאן פרומתאוס, ואשתו פירה, שניצלו הודות לתיבה שבנו בעצתו של פרומתאוס. עם סיום המבול הם ירדו מהתיבה בהר אותריס שבתסאליה. הם הקריבו קורבנות לזאוס וביקשו שיעזור להם לחדש את המין האנושי, ובתגובה יעץ להם האל "לזרוק לאחור את עצמות הורתם". הם פרשו את כוונת העיצה לזריקת אבנים מאחורי גבם (שכן האבנים הם עצמות האדמה, אם כל חי). מהאבנים שהשליך לאחוריו דאוקליון נוצרו גברים, ומהאבנים שהשליכה לאחוריה פירה נוצרו נשים.

אפלטון, בדיאלוג טימיאוס, מציג את העמדה שהיו כמה וכמה מקרי מבול שונים במרוצת הדורות, והמבול של דאוקליון ופירה הוא האחרון והידוע ביותר בין כולם. בנוסף, הוא מעלה את ההשערה שדאוקליון ופירה לא היו הניצולים היחידים במבול, אלא ששרדו בנוסף אליהם כמה אנשים נוספים שהצליחו להמלט לאזורים הרריים, אליהם המים לא הגיעו.

כנען[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע על סיפור מבול במיתולוגיה של כנען העתיקה. י"מ גרינץ רואה במסורת המדרשית (בראשית רבה לג, יא) כי בארץ ישראל לא ירד המבול, הסבר מדוע סיפור זה לא הגיע לכנען.

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המיתולוגיה ההודית, העולם נברא ונחרב במחזוריות אינסופית, וכל החרבה חלה עקב הדרדרות בלתי נמנעת של החברה. כאשר מגיע שלב ההחרבה, הכול אובד במבול, אשר לאחר מכן צפה עליו ביצה מוזהבת ובה ישן האל הבורא בְּרָהְמָה. כאשר ברהמה מקיץ, הוא נזכר בבריאה שעשה ושאשר נחרבה עם המבול ולכן יוצא מן הביצה ומתחיל שוב בתהליך הבריאה.

איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במיתולוגיה הפרסית סיפור דומה לסיפור המבול, אלא שבגרסה זו חורבן העולם בא לא כתוצאה משטפון אלא מגל כפור. המלך ג'משיד (הנקרא במקורות הקדומים יותר יימה) מוזהר על ידי האל, אהורה מאזדה, מפני האסון הקרב ובא, ובונה לעצמו מחסה במערה תת-קרקעית, בו הוא מוגן עד חלוף הקור, יחד עם זוגות מכל בעלי־החיים, פרטים מכל מיני הצומח, ומספר מצומצם של גברים ונשים נבחרים שנועדו לעזור לו לשקם את המין האנושי מבראשית.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פו שי ונו'וה הם אל ואלה, בעל ואישה, שמופיעים אחרי מבול הרסני, והם למעשה האב והאם של כל בני האדם על פי המיתולוגיה הסינית.

תאוריות של המבול בראייה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכאולוגים והיסטוריונים מסוימים מניחים כי הסיפורים הרבים, מתרבויות שונות, על אודות המבול הם הדיו של אסון טבע כביר שאכן התרחש בעבר.

היו שחשבו למצוא עדות למבול בשכבת טיט שהתגלתה בחפירות ארכאולוגיות באור עיר שומרית שבדרום מסופוטמיה; זו הייתה סברתו של הארכאולוג האנגלי ליאונרד וולי[9], שעמד בראשה של החפירה שם בשנות ה-30 של המאה ה-20. עם זאת, תאוריה זו אינה מקובלת כיום.[דרוש מקור]

תאוריה אחרת שהועלתה על ידי ד"ר ויליאם רייאן וד"ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית[10], ואוששה במחקרים נוספים, היא שהמסופר הוא הד להצפה קטסטרופלית שהתרחשה בים השחור. על פי תאוריה זו, הים השחור היה בעבר ימה של מים מתוקים שלא הייתה מחוברת לאוקיינוס הגלובלי. בשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים התיכון ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. צוללות שנשלחו למשימות תיעוד, מצאו בשנים האחרונות שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים מצביעים כי בעבר התיישב שם האדם, וכן כי הים השחור היה קטן בממדיו מאשר כיום וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל.‏[11]. מיפוי קרקעית הים מראה פני שטח שניתן לזהות בהם ערוצי נחלים, דיונות חוף ואיים שמצויים כיום מתחת לפני הים. ניכר מעבר חד ממשקעים האופיינים לאגמים מתוקים לשכבה שמכילה שרידי בעלי חיים האופייניים לים התיכון‏[12][13].

הים השחור כיום (תכלת) וכאגם מים מתוקים בשנת 5600 לפנה"ס (כחול) על פי תאוריית מבול הים השחור

ישנן תאוריות נוספות, מקובלות פחות, על כך שכוכב שביט חדר את האטמוספירה של כדור הארץ ופגע באחד האוקיינוסים- מה שגרם לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים שיחד עם גל צונמי אדיר ועוצמתי, הכו באזורים מיושבים.[דרוש מקור]

הרב אורי שרקי מפרש את סיפור המבול המקראי בהתאם להשערות המחקריות בדבר מבול מצומצם.‏[14] לדעתו של הרב מרדכי נויגרשל הסיפורים המקבילים מבוססים על מסורת לגבי התרחשות המבול כפי שהוא מתואר במקרא, תוך כדי הוספת דברים מהמיתולוגיה של כל עם.[דרוש מקור]

בספרות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפה העברית "מבול" ניתן כיום לשטף גשם חזק. ביטוי נוסף הוא "אחרַי המבול" (בצרפתית: Après moi le déluge) המיוחס למאדאם דה פומפדור המביע חוסר אכפתיות מוחלט לעתיד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י, בראשית, ו', י"ז
  2. ^ שני הפירושים מופיעים, לדוגמה, ברש"י על פסוק זה.
  3. ^ רמב"ן, בראשית ו' כ'
  4. ^ סנהדרין קח ע"ב
  5. ^ כך עולה מפשט הכתובים:

    ...וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם...וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ ... וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:

    ספר בראשית, פרק ז', 19 - 23
    אך בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ג, עמוד ב') מובא שרבי יוחנן גרס שבארץ ישראל לא היה מבול.
  6. ^ משה קווה, דף שבועי, של אוניברסיטת בר-אילן, פרשת נח, המבול והמדע, 415, תשס"ב
  7. ^ The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet, Biblical Archaeology Review, 2014
  8. ^ מקרא גשר, עלילות גיגמש
  9. ^ The Flood: Mesopotamian Archaeological Evidence
  10. ^ RYAN, W. & PITMAN, W. 1998. Noah’s Flood. The New Scientific Discoveries about the Event that Changed History. 319 pp. New York: Simon & Schuster. ISBN 0 684 81052 2
  11. ^ תיבת נוח האמיתית - נמצאו ממצאים מתרבות שהוצפה במי הים השחור, באתר "הידען"
    המבול של נוח לא היה כל כך חזק, באתר "הידען"
    חיפושים אחר המבול בים השחור - באתר PBS (באנגלית)
  12. ^ William B.F. Ryan et al. CATASTROPHIC FLOODING OF THEBLACK SEA, Annu. Rev. Earth Planet. Sci. 2003. 31:525–54
  13. ^ עפרי אילני, גם המבול של נוח נגרם בשל המסת קרחונים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
  14. ^ "האם המבול הוא אירוע היסטורי?", שאלות ותשובות באתר האינרטנט של הרב שרקי