אבזים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבזים
‏Абази́ны
Nobl w7.jpg
אוכלוסייה
50,000 איש (הערכה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
קאראצ'אי-צ'רקסיה Flag of Russia.svg הפדרציה הרוסית

אדיגיה Flag of Russia.svg הפדרציה הרוסית
Flag of Turkey.svg טורקיה

שפות
אבזה
דת
אסלאם סוני
קבוצות אתניות קשורות
אבחזים ועמים צ'רקסים אחרים

אבזינים או אבזיםרוסית: Абази́ны, באנגלית: Abaza) הם קבוצה אתנית המרוכזת בעיקר בקאראצ'אי-צ'רקסיה, ב-16 אאולים. קבוצה נוספת של אבזינים מתגוררת באדיגיה. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2002 הצהירו 37,942 איש כי הם אבזינים. בנוסף, כ-11,000 איש מתגוררים בטורקיה, ירדן, סוריה, מצרים, לבנון ומדינות ערביות נוספות, והם צאצאי הפליטים של גלות הצ'רקסים שהוגלו על ידי האימפריה הרוסית בעקבות מלחמת קווקז. רוב האבזינים הם מוסלמים סונים.

מספר ניכר של אבזינים מתגוררים בטורקיה ומספר מוערך בכ-150,000 במחוזות: סמסון, יוזגט ואדנה במישור קייסרי. רובם משתייכים לשבט אשחרואה, שנלחם באימפריה הרוסית במלחמת הקווקז, והובס בקרב קבדה באזור סוצ'י של היום. שבט הטפנטה נלחם יחד עם הרוסים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבזים השוכנים בעיקר בקאראצ'אי-צ'רקסיה של מחוז סטברופול, שכנו במקור בסדזן, מחוז היסטורי במערב אבחזיה. הם קרובי משפחה אתניים של האבחזים. במאות הארבע עשרה וההחמש עשרה הם נפרדו מהאבחזים של מחוז הים השחור ועברו לאבזיניה, במישור צפון הקווקז. הם התערבבו באוכלוסייה הצ'רקסית המקומית שעלתה עליהם במספר.

האבזים הושפעו רבות מהסביבה הצ'רקסית במובנים רבים. מבחינה סוציאלית היו האבזים ברמה נמוכה יותר מהצ'רקסים. הנסיכים האבזים היו ואסלים של הנסיכים הצ'רקסים. כל מה שהיה צ'רקסי נחשב לטוב יותר. בין הדברים שהושפעו הייתה אימוץ השפה הצ'רקסית כשפה מדוברת נוספת שהפכה אותם לעם דו-לשוני. ההשפעה על השפה הייתה חד צידית כיוון שהאבזה נחשבה לשפת מעמד נחות יותר. זו הסיבה לכך כי בשפת האבזים ישנן מילים רבות השאולות מהצ'רקסית.

עקב שיעור נישואי התערובת הגדול בין האבזים לצ'רקסים, קודם לימוד השפה הצ'רקסית בידי הנשים הצ'רקסיות שנישאו לאבזים ולימדו את ילדיהם המשותפים צ'רקסית. במהלך השנים התערו האבזים עם שכניהם. 36% מהגברים ו-25% מהנשים נשואים בנישואי תערובת. בעיקר עם הצ'רקסים. מעל למחצית משיעור נישואי התערובת של הצ'רקסים היו לאבזים, ומעל לשני שליש מנישואי התערובת של האבזים היו לצ'רקסים.

מאוחר יותר, במאות השמונה עשרה והתשע עשרה, התרחשה ההגירה השנייה של האבזים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות הדמוגרפית של אבזים בין השנים 1939 ו-1989
1939 1959 1970 1979 1989
14,000 20,000 25,000 29,000 34,000

[1]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור היו האבזים אנימיסטים וסגדו לרוחות הטבע. במאה השביעית התנצרו האבזים בעקבות מיסיונר ארמני. במהלך השנים הפכו רוב תושבי הקווקז למוסלמים אולם האבזים נותרו נאמנים לכנסייה האפוסטולית הארמנית ולכנסייה האפוסטולית הגאורגית. במשך מאות בשנים הם ניהלו מלחמות גרילה כנגד המוסלמים בקווקז שניסו להמיר את דתם לאסלאם. במלחמות אלה נהרגו, על פי ההערכות, כ-1.2 מיליון עות'מאנים. עד היום הם שנואים בקרב המוסלמים בקווקז.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבזינית

האבזים בקאראצ'אי-צ'רקסיה הם דוברי שפה משלהם הנקראת אבזינית, ממשפחת השפות הקווקזיות הצפון-מערביות. היא מדוברת על ידי כ-20,000 איש. משנת 1936, נכתבת האבזינית באלפבית הקרילי. לאבזינית בקאראצ'אי-צ'רקסיה שני ניבים עיקריים: אשחרואה וטפנטה.

האבזים יושבים בעיקר בהרי צפון הקווקז בשכנות לצ'רקסים והיו עם דו לשוני במשך תקופה ארוכה. הם דיברו סימולטנית אבזה וצ'רקסית. אולם האבזים שהתגוררו באאולים הקראצ'אים אינם דוברים צ'רקסית ולא קאראצ'אית ואינם נחשבים דו-לשוניים. לפיכך האבזים ברוסיה הם למעשה הם דו-לשוניים חלקית. אף על פי שהאבזים דיברו אבזה וצ'רקסית במקביל נותרה השפה האבזית עם כל הייחודות ההדקדוקית כפי שהייתה והיא קרובה מאוד מבחינה זו לשפה האבחזית.

הסכסוך הגאורגי-אבחזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבזים, הקרובים מאוד מבחינה אתנית לאבחזים, לקחו חלק פעיל בקונפדרציית עמי ההר של הקווקז והשתתפו יחד עם עמי צפון הקווקז האחרים בטבח סוחומי והאירועים האחרים במלחמת אבחזיה, 1992-1993. במסגרת שאיפתם של האבחזים להיות הרוב באבחזיה, גירשו את הגאורגים מאבחזיה, כולל את המגרלים ממחוז גאלי, שבפועל לא השתתפו במלחמה כנגד האבחזים. בנוסף לכך פעלו האבחזים להשבת הפזורה האבחזית בטורקיה והמזרח התיכון. אולם מספר המהגרים היה מועט ביותר. תוכנית נוספת שהועלתה הייתה ל"אבחז" את הצ'רקסים (אדיגים) והאבזים על ידי שינוי הלאום המופיע בתעודת הזהות שלהם.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל ריווקין (190), האתגר המוסלמי של מוסקבה: מרכז אסיה הסובייטית, עמ' 69, ISBN 087332613X, (באנגלית)