אדגרדו מורטארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדגרדו מורטרה מימין; התמונה צולמה בערך ב-1880

אדגרדו לוי מורטַארַה (1851‏-1940), יהודי שנחטף בהיותו קטין על ידי משטרת הוותיקן ופרשת חטיפתו גרמה לסערה בקרב יהודי אירופה ובקרב חוגים ליברליים באירופה ובארצות הברית.

אדגרדו מורטארה שנולד ב-1851 היה בנו של סוחר יהודי מבולוניה (אז חלק ממדינת האפיפיור) שבאיטליה. בהיותו בן שנתיים, בזמן שלקה במחלה קשה, הוטבל לנצרות על ידי משרתת נוצרית של המשפחה, ללא ידיעת המשפחה, מתוך אמונתה של המשרתת שבכך היא תציל את הילד.

כאשר הגיע אדגרדו לגיל 6, ב-24 בינואר 1858, הוא נחטף ממשפחתו על ידי משטרת האפיפיור, עקב טענתם שהילד נוצרי. כל מאמצי המשפחה להחזיר את הילד לידיהם נכשלו, והכנסייה הגנה על ההטבלה בטענה שבמקרה של סכנת חיים (ובמקרה הזה- מחלתו של הילד), מותר להטביל לנצרות ילדים גם נגד רצון הוריהם. ב־1859 יצא משה מונטיפיורי לרומא על מנת להביא לשחרורו של הילד, אולם בקשתו, יחד עם כל שאר הבקשות, נדחתה על ידי האפיפיור פיוס התשיעי.

בבגרותו של מורטארה, הוא הצהיר על רצונו להיות נוצרי, שינה את שמו לפיוס, ונכנס למסדר האוגוסטיני. במהלך הזמן הפך מורטארה לחבר בעל מעמד חשוב במסדר. ב-1870 נאם לפני ועידת הוותיקן הראשונה, ופעל כמיסיונר בגרמניה ובניו יורק, וקיבל את התואר "מיסיונר אפיפיורי". ב-1879 הורשה על ידי הכנסייה לחדש את קשריו עם משפחתו היהודית. מורטארה מת במנזר בלגי ב-1940.

חשיבותה של חטיפתו של מורטארה והשפעתה חרגו מעבר לחייו וחיי משפחתו. הפרשה התפרסמה ברחבי העולם וגרמה לחוגים התומכים בחופש דת ובערכים ליברלים להביע מחאה בכל רחבי אירופה וארצות הברית. המחאות נגד פעולות אלה של הכנסייה אף הוגשו באופן רשמי על ידי מספר ממשלות אירופיות (בהם נפוליון השלישי מצרפת והקיסר פרנץ יוזף הראשון מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) ומאוחר יותר גם נשיא ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט.

השפעתה של הפרשה על העולם היהודי הייתה רבה. פרשה זו אף היוותה אחת מהסיבות להקמת "כל ישראל חברים". זהו המקרה הראשון לאחר האמנציפציה שבו הייתה אפשרית מחאה רשמית ופומבית של יהודי איטליה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]