אדיפוס בקולונוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדיפוס העיוור מלוה על ידי בתו אנטיגונה. ציור שמן על קנבס מאת הצייר הפולני אנטוני ברודובסקי

אדיפוס בקולונוסיוונית: Οἰδίπους ἐπὶ Κολωνῷ) היא טרגדיה יוונית שנכתבה על ידי סופוקלס.

המחזה מהווה את החלק השני בטרילוגיה התבאית של סופוקלס מבחינה כרונולוגית של הסיפור הוא מתרחש לאחר "אדיפוס המלך" ולפני "אנטיגונה" אולם על פי סדר כתיבתו על ידי סופוקלס הוא המחזה האחרון שנכתב בטרילוגיה והמחזה האחרון שכתב סופוקלס בכלל והוצגה על ידי נכדו סופוקלס השני ב-401 לפנה"ס.

המחזה מסמל את גאולתו של אדיפוס, אם ב"אדיפוס המלך" הוא הלך מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וממלך תבאי האהוב ואיש משפחה הפך לרוצח אב וחוטא בגילוי עריות עם אמו ומאבד את ממלכתו ומשפחתו ב"אדיפוס בקולונוס" הוא מתחיל כעיוור אומלל שמשוטט בארץ אולם בסופו של דבר הוא עולה למעלת גיבור באטיקה ובקולונוס שנוכותו תביא מזל טוב לארץ.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתרחשות ב"אדיפוס המלך" שבה התגלה פשעו של אדיפוס הוא מוגלה מעירו תבאי על ידי קריאון שממונה למלך החדש של העיר. לאחר גירושו מתבאי אדיפוס העיוור נידון להיות נע ונד בארץ כשרק בתו אנטיגונה משמשת כתומכת בו ויוצאת יחד איתו לגלות.

המחזה נפתח כשאדיפוס ואנטיגונה מגיעים לקולונוס, יישוב כפרי באטיקה שנשלט על ידי אתונה, שם הם נחים בחורשה המקודשת לאריניות. המקומיים מזהירים אותו מלשכון בחורשה המקודשת. לאחר שהם מבינים מי הוא, הם מבקשים ממנו לעזוב את מדינתם על מנת שלא יביא מזל רע עליה. בסופו של דבר המלך תסאוס מסכים לעניק לו הגנה בעיקר בזכות מעמדו כמלך בעבר ומתוקף ההבנה שלא בצע את פשעיו בכוונה תחילה.

בתו האחרת של אדיפוס, איסמנה, מגיעה ומודיעה להם על מה שקרה בעיר. על הריב שקם בין בני אדיפוס על השלטון ועל כך שפוליניקס גורש מתבאי. כמו כן היא מבשרת על הנבואה שאדיפוס עתיד לעלות לגדולה את המדינה שבה הוא יקבר. לכן קריאון מגיע לקולונוס ומנסה לשכנע את אדיפוס לחזור לעיר מולדתו אולם אדיפוס מסרב תוך שהוא מחרף את תבאי על כך שלדעתו גירשה אותו בלי הצדקה ואת בניו שנטשוהו.

קריאון לא מקבל את תשובתו של אדיפוס וחוטף את אנטיגונה ואיסמנה בניסיון להכריח את אדיפוס לחזור לתבאי אולם הן מוצלות על ידי תסאוס ואנשיו ומוחזרות לאביהם. בינתיים פולינקס מגיע לראות את אדיפוס ומנסה להתפייס איתו, מאמץ שאותו דוחה אדיפוס. בחלק זה של המחזה אנו לומדים על כוונתו של פולינקס לצאת למלחמה נגד תבאי ומלחמה זאת עתידה לשמש הרקע למחזה "אנטיגונה" שהוא המחזה הסופי בטרילוגיה התבאית.

בינתיים פורצת סופת ברקים ואדיפוס רואה בזה את הסימן מזאוס למותו המתקרב. הוא מוליך את תסאוס למקום שעתיד להיות קברו בחורשה המקודשת ומשביע אותו לשמור בסוד את מקום קבורתו. לאחר מכן אנו מתבשרים על מותו של אדיפוס על ידי שליח. המחזה מסתיים שבנותיו של אדיפוס מתאבלות עליו, אנטיגונה מבקשת לחזור לתבאי תוך שהיא מקווה לעצור את המלחמה שפולינקס הכריז על מולדתו - זהו רמז להתרחשויות ב"שבעה נגד תבאי" לאייסכילוס.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סופוקלס, אוידיפוס בקולונוס, תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספחים שלמה דיקמן, ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ג 1963
  • סופוקלס, אדיפוס בקולונוס, מיוונית: אהרן שבתאי, תל אביב, שוקן, תש"ס 1999

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


מחזות סופוקלס
אדיפוס המלך אדיפוס בקולונוס אנטיגונה איאס נשי טראכיס אלקטרה פילוקטטס Sophocles Farnese Pio-Clementino Inv329.jpg