אנטיגונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של אנטיגונה בידי פרדריק ליטון

אנטיגונה (יוונית: Αντιγόνη) היא דמות מהמיתולוגיה היוונית ומחזה מאת סופוקלס. היא בתו וגם אחותו למחצה של אדיפוס, מלך תבאי ושל אשתו-אימו יוקסטה (לוקסטה). הגרסה הידועה ביותר של סיפור אנטיגונה מצויה בטרגדיה בעלת אותו שם מאת סופוקלס, אשר הוצגה ככל הנראה לראשונה ב-442 לפנה"ס. ישנן גם גרסאות אחרות לסיפור, החורגות מגרסתו של סופוקלס.

הרקע לסיפור אנטיגונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטיגונה ליוותה ביחד עם אחותה איסמנה את אביהם העיוור אדיפוס לגלות, נמלטה לקולונוס ליד אתונה ושוחררה בידי תזאוס כאשר דודהּ קריאון ביקש לחוטפה. לאחר מותו של אדיפוס היא חוזרת לתבאי, כדי למנוע את הקרב בין שני אחיה, עליו התנבא אביה. לאחר עזיבתו של אדיפוס התחלקו שני בניו פוליניקס ואטאוקלס בשלטון בעירם תבאי. לאחר שפוליניקס גורש בידי אחיו, גייס כוח צבא ועלה על תבאי, "עיר שבעת השערים", לכובשה. אתאוקלס ניצח בקרב על שישה מבין השערים, אך בשביעי נפלו שני האחים בקרב, זה מידו של זה. בנקודה זו מתחיל מחזהו של סופוקלס, כמו גם למשל המחזה "אנטיגונה" מאת המחזאי הצרפתי ז'אן אנווי.

עלילת מחזהו של סופוקלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דודה של אנטיגונה, קריאון לבית מנוקיוס, מלכה החדש של תבאי, אוסר על קבורתו של פוליניקס בשמם של האלים, אך אנטיגונה מקדימה את ערך המשפחה לערך הציות לחוק ומאמינה כי ציווי האלים קודם לזה של בני האדם. היא מבצעת בחשאי את טקסי הקבורה הדתיים. אחותה איסמנה מנסה לשווא להניא אותה מכך. כאשר אנטיגונה נתפסת במעשיה, היא מודה בהם ללא היסוס. קריאון דן אותה למוות, אך אחרי ויכוח עם בנו, היימון, הוא משנה את דעתו ודן אותה לעונש מיתה ברעב במערה מחוץ לעיר, על אף שהיא כלתו המיועדת של בנו היימון. כאשר הנביא טירסיאס חוזה שביתו של קריאון ימלא מקוננות, מתחרט קריאון ומחליט לשנות את רוע הגזרה. קראון מחליט לשמוע בעצתו של הנביא, לשחרר את אנטיגונה מכלאה, ולערוך טקס קבורה לפולינקס המת, קובר את פולינקס והולך לשחרר את אנטיגונה, אך מגלה כי איחר את המועד: אנטיגונה כבר תלתה את עצמה. היימון הצליח להיכנס למערה ומתחבק עם אנטיגונה התלויה. שעה שאביו מגיע, היימון מנסה לפגוע בו בחרבו, אך בסופו של דבר מתאבד אף הוא. כאשר דבר מותו נודע לאשת קריאון, אורידיקה, שולחת גם זו יד בנפשה.

המקהלה מציגה בשיר הסיום את מסר היצירה, שהוא:

סוד האושר - בתבונה! כיבוד אלים - חובה./ מילים גבוהות ויהירות/ יביאו רק מכות גדולות/ כי רק בסוף, עם הזקנה,/ יקנה אדם תבונה.

– תרגום: שמעון בוזגלו

השפעת מחזהו של סופוקלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה אנטיגונה נחשב, יחד עם אדיפוס המלך, לאחד ממחזותיו המשפיעים ביותר של סופוקלס. על כך מעידים עיבודים רבים למחזה. אריסטו אמנם הסתייג ממחזה זה כמיצג נאמן של הטרגדיה, אבל מאות רבות מאוחר יותר כינה הגל, בהרצאותיו על האסתטיקה, את המחזה יצירת האמנות המושלמת ביותר המוכרת לו. עיבודים מודרניים נוספים למחזה, בעלי משמעויות פילוסופיות ופוליטיות, נעשו על ידי ברטולד ברכט, ז'אן אנווי, ג'ודית באטלר וסרן קירקגור. בישראל, המחזה נלמד בשיעור ספרות בתיכונים ובחטיבות הביניים.

דמויות במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קראון - מלך תבי
  • אנטיגונה
  • איסמנה, אחותה של אנטיגונה.
  • היימון, בנו של קריאון
  • ראש המקהלה, מייצג את המקהלה ואת דעת העם
  • טירסיאס, הנביא העיוור, שמייצג את הצדק והנבואה
  • אורידיקה, אשת קראון
הנפשות הפועלות במחזה ומערכות היחסים ביניהן

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סופוקלס, אנטיגונה, בתרגום שלמה דיקמן, כולל מבוא, הערות (ירושלים: מוסד ביאליק, 1966)
  • סופוקלס, אנטיגונה, בתרגום ט. כרמי (תל אביב: דביר, 1970)
  • סופוקלס, אנטיגונה, מיוונית: אהרן שבתאי (שוקן, ירושלים, 1990)
  • סופוקלס, אנטיגונה, בתרגום שמעון בוזגלו, כולל מבוא, הערות, ותמונות (ספרי עליית הגג/ידיעות אחרונות, 2007).
  • סופוקלס, אנטיגונה, מיוונית: פרופסור דבורה גילולה כולל מבוא, פירושים ודיסק קריינות מפי דן כנר (הוצאת ליון בוקס, 2014).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מחזות סופוקלס
אדיפוס המלך אדיפוס בקולונוס אנטיגונה איאס נשי טראכיס אלקטרה פילוקטטס Sophocles Farnese Pio-Clementino Inv329.jpg