אדיפוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כתיבה בלשון הווה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אדיפוס העיוור מלוה על ידי בתו אנטיגונה. ציור שמן על קנבס מאת הצייר הפולני אנטוני ברודובסקי

אדיפוסיוונית: Οιδίποδας, מבוטא אוֹידיפוס) הוא דמות טרגית מן המיתולוגיה היוונית.

ליוס, אביו של אדיפוס, שהה בצעירותו בחצר המלך פלופס, שם התאהב בבנו, כריסיפוס. בניסיון לפתות את בנו של פלופס, ליוס חטף את הנער וברח עמו אל ההרים, אך זה מנסה לברוח מחוטפו, ובניסיונו נופל לתהום ונהרג. המלך פלופס שומע על הדבר, וגוזר קללה על ליוס, על שהרג את בנו. בקללה הוא מזהיר אותו שלא ישא לו אשה, פן יוולד להם בן שירצח אותו, את אביו, וישא את אמו לאשה. ליוס אכן שמע לאזהרה זו, אך ברבות הימים פוגש בחגיגת הקציר את יוקסטה, מתאהב בה ונושא אותה לאשה. רק לאחר שנולד להם בן, הוא מגלה לה את סודו, ומחשש להתגשמות הנבואה מחליטים הוריו להורגו. כאשר נולד הילד, דקר אביו אותו בקרסולו והפקידוהו בידי רועה, שצווה להרוג את הילד בהר קיתריון. אך הרועה, שריחם על התינוק, מסר אותו לרועה של פוליבוס, מלך קורינתוס, שהיה חשוך ילדים. אדיפוס גדל כבנם של המלך והמלכה, והוא בטוח שאלו הוריו הביולוגיים. כאשר התבגר, שמע אדיפוס מפי האורקל של דלפי כי עתיד הוא להרוג את אביו ולהינשא לאמו, ואדיפוס, מתוך אמונה שפוליבוס ומרופה הם הוריו, החליט לברוח מחשש שיגשים את הנבואה, והתרחק מקורינתוס לכיוון תבי.

במהלך נדודיו של אדיפוס ביוון, נתקל בקבוצה של שבעה אנשים אשר התווכחה איתו על זכות המעבר. אדיפוס הרג שישה מהאנשים, מבלי לדעת שאחד מההרוגים הוא אביו הביולוגי, ליוס, ושלמעשה חציה הראשון של הנבואה אותה ניסה למנוע, הוגשם. בהמשך דרכו הגיע אדיפוס לתבי, עיר הולדתו, שם שמע שמלך העיר מת בנסיבות מסתוריות. באותה עת הייתה העיר נתונה במצור על ידי ספינקס, יצור ענקי בעל כנפיים, גוף של אריה וראש של אשה, שהעמידה את פתרון חידתה כתנאי לביטול המצור; חידתה הייתה: ״איזו חיה הולכת בבוקר על ארבע, בצהריים על שניים ובערב על שלוש?״ אדיפוס פתר את החידה: החיה היא האדם, אשר בצעירותו זוחל על ארבע, בבגרותו הולך על שניים, ובזקנתו מתווספת לו רגל שלישית בדמות מקל הליכה. בכך שחרר את תבאי מן המצור, וכפרס על תושייתו ניתנה לו לאישה אלמנת המלך, הלא היא אמו. בזאת התגשמה הנבואה במלואה.

לאחר מספר שנים, כאשר לאדיפוס ולאשתו-אימו נולדו ילדים, פרצה בתבי מגפה נוראה. אדיפוס המלך שלח שליחים לכל רחבי יוון במטרה להבין את סיבת המגפה. והגיע למסקנה שיש חוטא בקרב בני תאי, ועל מנת לעצור את המגפה יש להעניש את החוטא.

בשלב זה של קורות חיי אדיפוס נגמרת האגדה המיתולוגית ומתחילה זו המחזאית. תחילה חושד אדיפוס בתושבי תבי השונים, אולם, לקראת סיום המחזה, אדיפוס ואשתו-אימו מבינים את האמת המרה. סופוקלס מתאר צעד אחר צעד את גילוי התעלומה, שבסופה מבין אדיפוס כי העבד השישי שנמלט מידיו בעת העימות עם אביו (שהרי בעימות הרג אדיפוס את ליוס וחמישה ממלוויו, ורק אחד הצליח להמלט ממנו), הוא למעשה הרועה שהציל את חייו בינקותו.

יוקסטה מבינה את האמת המרה לפני אדיפוס, והיא מתאבדת. ואילו הוא עוקר את שתי עיניו עם סיכות זהב שהוציא משערה של יוקסטה, ויוצא לגלות יחד עם שתי בנותיו - איסמנה ואנטיגונה, בעוד ששני בניו - אטאוקלס ופוליניקס - נשארים בעיר, בכדי להאבק על ירושת אביהם. אדיפוס גוזר על עצמו לנדוד בכל הארץ כקבצן רעב ומנודה.

במחזה השני בטרילוגיה, ״אדיפוס בקולונס״, אדיפוס יושב בחורשת הקודש שבקולונוס, בקרבת אתונה, שם מוצא אותו בנו, פוליניקס, לבקש את עזרת אביו נגד אחיו, אטאוקלס. אדיפוס מקלל את שני בניו שזנחו אותו, ומנבא להם שיהרגו זה את זה במלחמת אחים. אדיפוס עצמו מתקרב לקץ חייו, וגיבור השמש, תיזאוס, מלווה אותו אל העולם התחתון, שם ימצא את מנוחתו.

מחמת הפצעים שברגליו, אדיפוס נותר צולע כל חייו, ומכאן גם שמו, שפירושו ״נכה רגליים״.

אדיפוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשרים במשפחתו של אדיפוס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]