אדריאנוס השישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדריאנוס השישי
(2 במרץ 1459; אוטרכט
 - 14 בספטמבר 1523; רומא) (בגיל 64)
Hadrian VI.jpg
אדריאנוס השישי
שם בשפת המקור Hadrianus VI
האפיפיור ה-218
תקופת כהונה 9 בינואר 1522 - 14 בספטמבר 1523 (שנה ו-35 שבועות)
הקודם בתפקיד לאו העשירי
הבא בתפקיד קלמנס השביעי

אדריאנוס השישילטינית: Hadrianus VI; נולד כאדריאן פלוריץ דדל, בנו של פלוריץ בוינס, ב-2 במרץ 1459 באוטרכט - מת ב-14 בספטמבר 1523 ברומא) היה אפיפיור משנת 1522 ועד מותו. עיקר פעילותו של אדריאנוס הייתה בניסיון לערוך רפורמות (שלא צלחו) בכנסייה הקתולית על מנת לבלום את התפשטות הרפורמציה.

לפני מינויו כאפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאנוס השישי נולד וגדל באוטרכט, עיר שכיום נמצאת בהולנד ותושביה דיברו ניב של גרמנית אך אז הייתה חלק מן האימפריה הרומית הקדושה. במונחים מודרניים, אדריאנוס היה האפיפיור ה"הולנדי" הראשון (והאחרון עד כה); האפיפיור ה"גרמני" האחרון עד מינויו של בנדיקטוס ה-16 ב-2005; ולמעשה, הוא היה האפיפיור הלא-איטלקי האחרון עד מינויו של יוחנן פאולוס ה-2 בשנת 1978.

ד'אדל למד באוניברסיטת לובן (כיום בבלגיה) ומ-1491 לימד שם תאולוגיה, פילוסופיה ודיני הלכה קתוליים בין תלמידיו היה ארסמוס. ב-1507 הוא מונה למורו הפרטי של הנסיך קרל, לימים קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-1515 הוא מונה כשליח דיפלומטי לספרד וב-1516 מינה אותו קרל כאינקוויזיטור הראשי של אראגון. שנה לאחר מכן מונה לחשמן על ידי האפיפיור ליאו העשירי. הוא המשיך לשמש כאינקוויזיטור ראשי עד למינויו לאפיפיור.

עלייתו לכס האפיפיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מותו של ליאו העשירי בשנת 1522 הותיר את הותיקן במצב של פילוג בין פלגים שונים - בני משפחת מדיצ'י והחשמנים האיטלקים תמכו במועמדותו של ג'וליו ד'מדיצ'י בעוד שהחשמנים הצרפתים והספרדיים התנגדו למינויו. המחלוקת הסתיימה רק עם הצעת הפשרה - למנות את אדריאנוס (ג'וליו ד'מדיצ'י מונה לאפיפיור כ"קלמנס השביעי" עם מותו של אדריאנוס השישי).

כאמור, אדריאנוס ניסה במהלך תקופת כהונתו ליזום רפורמות, אשר היו אמורות להגן על הנצרות הקתולית מפני הרפורמציה מחד, והכיבושים של האימפריה העות'מאנית מאידך. ניסיונותיו לבטל של האינדולגנציות נחל כישלון, בשל התנגדות החשמנים. האיטלקים שטמו אותו גם בגלל אדישותו לאמנויות ואי עידודם של אמנים כנסייתיים. גם ניסיונותיו לאחד את אירופה אל מול העות'מאנים נחל כישלון חרוץ והוא מצא עצמו חלק מברית של הקיסרות הרומית הקדושה, אנגליה וונציה נגד צרפת. אך כשלונו החמור ביותר היה חוסר יכולתו להתמודד עם גל מרידות שהתפתחו בגרמניה בעקבות הרפורמציה.

אדריאנוס השישי מת זמן קצר יחסית לאחר שמונה, ועל פי סברות חלק מהחוקרים סבורים שהורעל. בשל חוסר הפופולריות שלו ושל הרפורמות שניסה להנהיג, מרבית מסמכיו הרשמיים ואגרותיו נעלמו (וככל הנראה הושמדו או הוטמנו) זמן קצר לאחר מותו. בהתחלה ניקבר אדריאנוס השישי בבזיליקת פטרוס הקדוש ולאחר מכן הועבר קברו לכנסייה הלאומית הגרמנית ברומא, סנטה מריה דל אנימה, שם ניתן עוד היום לראות את מצבתו בצד הימני של המזבח.

הקודם:
לאו העשירי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
קלמנס השביעי