אהדה
אהדה או סימפתיה היא התפיסה, ההבנה והתגובה למצוקה או לצורך של צורת חיים אחרת.[1] שורשי המילה סימפתיה הם המילים היווניות sym, שפירושן "ביחד" ופאתוס המתייחס לתחושה או לרגש.
לפי הפילוסוף דייוויד יום, הדאגה הסימפתית נובעת משינוי בנקודת המבט מנקודת מבט אישית לנקודת המבט של קבוצה או פרט אחר שזקוק לעזרה. היום הסביר כי זהו המצב משום ש"הנפשות של כל האנשים דומות בתחושותיהן ובפעולותיהן" וכי "התנועה של אחד מתקשרת לשאר" כך שכאשר "הרגשות עוברים בקלות מאדם לאדם... הם יוצרים תנועות תואמות."[2]
אדם סמית וארתור שופנהאואר, עבדו על להגדיר טוב יותר את הסימפתיה. דייוויד יום היה מוכר בעיקר בגין תורת ההכרה שלו, סמית' היה מוכר בשל תאורייתו הכלכלית, ושופנהאואר בשל פילוסופיה של הרצון.[3]
המילה אמפתיה משמשת לעיתים קרובות לסירוגין עם המונח סימפתיה . אמפתיה פירושה ליתר דיוק שאדם מסוגל להרגיש את רגשותיו של אחר. חמלה ורחמים הם גם מושגים קשורים.
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנאים מוקדמים לחוש סימפתיה כוללים: תשומת לב לנושא, האמונה שנושא נמצא במצב של צורך, והבנת ההקשר של מה שקורה בחיי הנושא. כדי להרגיש סימפתיה כלפי אדם או קבוצה, עליך להקדיש להם תשומת לב ראשונה.[4] כאשר מישהו מוסח הדעת, זה מגביל באופן חמור את יכולתו לייצר תגובות רגשיות עזות.[5] כאשר אינם מוסחי הדעת, אנשים יכולים להתמקד ולהגיב למגוון רחב של נושאים וחוויות רגשיות.
הצורך הנתפס של אדם או קבוצה מעורר סימפתיה. מצבים שונים של צורך (כמו תחושת פגיעות או כאב נתפסים) דורשים סוגים שונים של תגובות, כולל אלה שנעות מתשומת לב לסימפתיה. לדוגמה, אדם עם סרטן עשוי לעורר תחושה חזקה יותר של סימפתיה מאשר אדם עם הצטננות. בהתאם לנסיבות, הדרך שבה הסימפתיה מתבטאת עשויה להשתנות עקב המצב הנתון. גסטות של סימפתיה יכולות גם להתפרש כתגובה חברתית למשבר.[2]
דעות על ראויות אנושית, התלות ההדדית והפגיעות מניעות סימפתיה. אדם שנתפס כ"ראוי" לעזרה סביר יותר שיקבל סיוע.[6] האמונה בהתלות ההדדית בין בני אדם מזינה התנהגות סימפתית.
סימפתיה גם נחשבת כמבוססת על העיקרון של החזקים עוזרים לפגיעים (הצעירים, הקשישים, החולים).[7]
גם מצבי רוח, חוויות קודמות, קשרים חברתיים, חידוש, בולטות וקרבה מרחבית משפיעים על חווית האהדה. אנשים שחווים מצבי רוח חיוביים ואנשים שיש להם חוויות חיים דומות נוטים יותר להביע הזדהות עם אלה שמאוהבים איתם.
אנשים הנמצאים בקרבה מרחבית או גאוגרפית (כגון שכנים ואזרחים של מדינה מסוימת) נוטים יותר לחוות אהדה זה כלפי זה. הקרבה החברתית מתנהלת באותו דפוס: חברי קבוצות מסוימות (למשל קבוצות גזעיות) אוהדים יותר אנשים שהם גם חברים בקבוצה. קרבה חברתית קשורה למצב בתוך קבוצה/חוץ קבוצה. אנשים בתוך אותה קבוצה קשורים זה בזה וחולקים הצלחות וכישלונות ולכן חווים יותר אהדה זה כלפי זה מאשר לחברים מחוץ לקבוצה, או אאוטסיידרים חברתיים.
מצבים חדשים ומעוררים רגשית גם מגבירים רגשות אמפתיים, כמו אהדה. נראה שאנשים מתרגלים לאירועים דומים בתוכן ובסוג וחוזק הרגש. האירוע הנורא הראשון שצפוי בו יעורר תגובה אוהדת גדולה יותר בהשוואה לחוויות הבאות של אותו אירוע מחריד.
מקורות אבולוציוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחות הסימפתיה קשורה לפיתוח של אינטליגנציה חברתית: מגוון רחב של התנהגויות והכישורים הקוגניטיביים הקשורים אליהן, כמו יצירת קשרים זוגיים, יצירת היררכיות חברתיות, ויצירת בריתות. חוקרים מניחים כי רגשות אמפתיים, או אלה הקשורים לרגשות של אחרים, צמחו בשל אלטרואיזם הדדי, קשר בין אם לילד, והצורך להעריך באופן מדויק את פעולות העתיד של בעלי חיים מאותה מין. רגשות אמפתיים התפתחו מהצורך ליצור קשרים שהם הדדיים ומועילים ולהבין טוב יותר את רגשות האחרים שיכולים למנוע סכנה או לעודד תוצאות חיוביות.
קבוצות קטנות של אנשים התלויים זה בזה בחברה עשויות לפתח דאגות אמפתיות, ולאחר מכן סימפתיה, אם מתקיימים תנאים מסוימים. אנשים בקהילה זו חייבים להחזיק מעמד במשך זמן מספיק ארוך כדי להיתקל במספר הזדמנויות להגיב בסימפתיה. קשרי טיפול הורי, בריתות במהלך קונפליקטים, ויצירת היררכיות חברתיות קשורים להופעת הסימפתיה באינטראקציות אנושיות. התנהגות סימפתית הופיעה במקור במצבים מסוכנים, כמו צפייה בטורפים, ורגעים שבהם נדרשה עזרה לחולים ו/או לפצועים.[8] התפתחות הסימפתיה כזרז חברתי ניתן לראות הן במיני קופים אחרים והן בהתפתחות האינטליגנציה האנושית.
תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקשורת מילולית היא אחת הדרכים שבהן אנשים מתקשרים רגשות אהדה. אנשים יכולים להביע אהדה על ידי התייחסות לרגשות המורגשים על ידי עצמם ואחרים מעורבים ועל ידי הכרה בתנאים הסביבתיים הנוכחיים מדוע אהדה היא התגובה המתאימה.
תקשורת לא מילולית כוללת אינטונציה של דיבור, הבעת פנים, תנועות גוף, מגע פיזי מאדם לאדם, התנהגות קולית לא מילולית, עד כמה אנשים ממקמים את עצמם זה ביחס לזה, יציבה ומראה. [9] צורות ביטוי כאלה יכולות להעביר מסרים הקשורים לרגש כמו גם דעות, מצבים פיזיים (למשל עייפות) והבנה. אנשים מייצרים הבעות פנים ספציפיות לרגש, שלעיתים קרובות זהות מתרבות לתרבות ולעיתים קרובות משוכפלות על ידי צופים, מה שמקל על ההבנה של המתבוננים בעצמם את הרגש ו/או המצב. ישנם שישה רגשות אוניברסליים: אושר, עצב, פחד, הפתעה, גועל וכעס. [10]
רמזים לתקשורת לא מילולית הם לרוב תת-מודעים וקשים לשליטה. ויסות מכוון של רגש וביטוי לא מילולי הוא לרוב לא מושלם. גם מחוות והבעות פנים לא מילוליות מובנות בדרך כלל טוב יותר על ידי הצופים מאשר על ידי האדם שחווה אותן ממקור ראשון. [11]
לתקשורת באמצעות מגע פיזי יש את היכולת הייחודית להעביר מידע רגשי בעת מגע. [12] הפרשנות של מידע זה תלוית הקשר. מגע היד בכתף במהלך הלוויה עשוי להיות השיטה המהירה ביותר להעברת הזדהות. טפיחה של אדם על הגב, זרועותיו או ראשו למשך מספר שניות יכולה לשדר ביעילות רגשות אהדה בין אנשים. [13] נראה שתקשורת לא מילולית מספקת תקשורת אמיתית יותר של אהדה, מכיוון שקשה לשלוט בביטויים לא מילוליים ולכן קשה להיות לא כנה במתכוון במדיום הזה. השילוב של תקשורת מילולית ולא מילולית מקל על ההכרה וההבנה של אהדה.
התנהגות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשים מקבלים החלטות על ידי שקלול עלויות מול תוצאות פוטנציאליות. מחקר על קבלת החלטות מבחין בין שני מנגנונים, המכונה לעיתים קרובות "מערכת 1" (או "בטן") ו"מערכת 2" (או "ראש"). מערכת 1 משתמשת ברמזים רגשיים כדי להכתיב החלטות, בעוד שמערכת 2 מבוססת על היגיון ותבונה. לדוגמה, החלטה היכן לגור על סמך התחושה של הבית החדש תהיה החלטה של מערכת 1, בעוד שהחלטה על סמך ערך הנכס וחסכון אישי תהיה החלטה של מערכת 2.
סימפתיה היא סוכן מערכת 1. הוא מספק אמצעי להבנת החוויה או המצב של אדם אחר, טוב או רע, תוך התמקדות ברווחתו. [14] לרוב קל יותר לקבל החלטות על סמך מידע רגשי, מכיוון שלכל האנשים יש הבנה כללית של רגשות. [15] הבנה זו של רגשות היא שמאפשרת לאנשים להשתמש באהדה כדי לקבל את ההחלטות שלהם.
סימפתיה עוזרת להניע התנהגות פילנתרופית, או מתן סיוע, כגון תרומות או שירות לקהילה. ניתן להפריד את הבחירה לתרום, וההחלטה שלאחר מכן כמה לתת, לשני תהליכי קבלת החלטות מונעי רגשות: ניהול מצב הרוח, או איך אנשים פועלים כדי לשמור על מצב הרוח שלהם, משפיעים על ההחלטה הראשונית לתרום בגלל חששות אנוכיים (כדי למנוע חרטה או להרגיש טוב יותר). עם זאת, איך אדם מרגיש לגבי זכאותו של המקבל קובע כמה לתרום. [16] אהדה אנושית בהתנהגות תרומה יכולה להשפיע על כמות הסיוע שניתן לאנשים ואזורים הזקוקים לכך. הגדלת מידת הרגש של התיאור, הצגת מקרים בודדים במקום קבוצות גדולות, ושימוש בפחות מידע ונתונים מספריים יכולים להשפיע לטובה על התנהגות הנתינה. [17]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tear, J; Michalska, KJ (2010). "Neurodevelopmental changes in the circuits underlying empathy and sympathy from childhood to adulthood". Developmental Science. 13 (6): 886–899. doi:10.1111/j.1467-7687.2009.00940.x. PMID 20977559.
- ^ 1 2 Hume, David (1739). "II.III.1 Of the Other Virtues and Vices". Treatise of Human Nature (באנגלית).
- ^ Wispé, L. (1991). The psychology of sympathy. Springer Science & Business Media.
- ^ Dickert, S.; Slovic, P. (2009). "Attentional mechanisms in the generation of sympathy". Judgment and Decision Making. 4 (4): 297–306. doi:10.1017/S1930297500003879. hdl:1794/22048.
- ^ Turk, Dennis; Gatchel, Robert (2002). Psychological Approaches to Pain Management: A Practitioner's Handbook (2nd ed.). New York: Guilford Press. pp. 265. ISBN 978-1572306424.
- ^ Lowenstein, G.; Small, D. A. (2007). "The scarecrow and the tin man: The vicissitudes of human sympathy and caring". Review of General Psychology. 11 (2): 112–126. doi:10.1037/1089-2680.11.2.112. S2CID 11729338.
- ^ Djiker, A. J. M. (2010). "Perceived vulnerability as a common basis of moral emotions". British Journal of Social Psychology. 49 (2): 415–423. doi:10.1348/014466609x482668. PMID 20030963.
- ^ Trivers, Robert L. (1971). "The Evolution of Reciprocal Altruism". The Quarterly Review of Biology. 46 (1): 35–57. doi:10.1086/406755. S2CID 19027999.
- ^ Harper, R. G.; Wiens, A. N.; Matarazzo, J. D. (1978). Nonverbal communication: The state of the art. John Wiley & Sons.
- ^ Batty, Magali; Taylor, Margot J. (2003). "Early processing of the six basic facial emotional expressions". Cognitive Brain Research. 17: 613–620. doi:10.1016/S0926-6410(03)00174-5. ISSN 0926-6410. PMID 14561449.
- ^ DePaulo, B. M. (1992). "Nonverbal behavior and self-presentation". Psychological Bulletin. 111 (2): 203–243. doi:10.1037/0033-2909.111.2.203. PMID 1557474.
- ^ Wang, R.; Quek, F. (2010). "Touch & talk". Proceedings of the fourth international conference on Tangible, embedded, and embodied interaction. pp. 13–20. doi:10.1145/1709886.1709891. ISBN 9781605588414.
- ^ Hertenstein, Matthew J.; Holmes, Rachel; McCullough, Margaret; Keltner, Dacher (2009). "The communication of emotion via touch". Emotion. 9 (4): 566–573. CiteSeerX 10.1.1.421.2700. doi:10.1037/a0016108. PMID 19653781.
- ^ Clark, Arthur J. (2010). "Empathy and Sympathy: Therapeutic Distinctions in Counseling". Journal of Mental Health Counseling. 32 (2): 95–101. doi:10.17744/mehc.32.2.228n116thw397504.
- ^ Prinz, Jesse (2004). "Which emotions are basic". Emotion, Evolution, and Rationality. 69: 88.
- ^ Dickert, Stephan; Sagara, Namika; Slovic, Paul (1 באוקטובר 2011). "Affective motivations to help others: A two-stage model of donation decisions". Journal of Behavioral Decision Making. 24 (4): 361–376. doi:10.1002/bdm.697.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Small, Deborah A.; Loewenstein, George; Slovic, Paul (2007). "Sympathy and callousness: The impact of deliberative thought on donations to identifiable and statistical victims". Organizational Behavior and Human Decision Processes. 102 (2): 143–153. CiteSeerX 10.1.1.565.1812. doi:10.1016/j.obhdp.2006.01.005.
