אדם סמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

אדם סמית

תאריך לידה	1723
תאריך פטירה	17 ביולי 1790
זרם	כלכלה קלאסית
תחומי עניין	פילוסופיה פוליטית, אתיקה, כלכלה
הושפע על ידי	אריסטו, הובס, יום, לוק
השפיע על	מרקס, ריקארדו, מיל, האבות המייסדים של ארצות הברית

אדם סמית' (אנגלית: Adam Smith) ‏ (1723 - 17 ביולי 1790), פילוסוף וכלכלן סקוטי. נחשב לאבי הכלכלה המודרנית ולמנסח הראשון והחשוב ביותר של התפישות הכלכליות המודרניות. ספרו החשוב ביותר "מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות" ("עושר האומות") משנת 1776 מכיל את רעיונותיו החשובים ביותר בתחום הכלכלי.

[עריכה] חייו

סמית' היה בנו של פקיד מכס בקירקלדי שבמחוז פיפה שבסקוטלנד. תאריך לידתו המדויק אינו ידוע, אך הוא הוטבל בקירקלדי ב-5 ביוני 1723, שישה חודשים אחרי מותו של אביו. בגיל ארבע נחטף על ידי כנופיה של צוענים אך דודו הצילו במהרה והשיבו לאמו.

בגיל חמש עשרה החל ללמוד פילוסופיה של המוסר באוניברסיטה של גלזגו אצל הפילוסוף פרנסיס הצ'סון. בשנת 1740 נרשם קולג' בליול באוניברסיטת אוקספורד ובשנת 1748 החל לערוך הרצאות פומביות באדינבורו תחת חסות הלורד קיימס. הרצאותיו עסקו בחלקן ברטוריקה ובכתיבה נאה, אך מאוחר יותר עבר להתמקד בנושא "התקדמות השפע" והחל להתעניין בפילוסופיה כלכלית. בערך בשנת 1750 פגש סמית' בפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, שהפך לאחד מחבריו הקרובים ביותר.

בשנת 1751 מונה סמית למשרת פרופסור ללוגיקה באוניברסיטה של גלזגו ושנה אחרי כן עבר לקתדרת הפילוסופיה של המוסר. הוא עסק בהרצאותיו בתחומים כמו אתיקה, רטוריקה, תאוריה של המשפט, כלכלה פוליטית ו"ארגון והכנסה." בשנת 1759 פרסם את חיבורו החשוב "תאוריה של הרגש המוסרי" המשקפת את ההשקפות שפיתח בשנים הקודמות. בעבודה זו, שהקנתה לסמית' פרסום רב, עסק סמית' באופן שבו התקשורת האנושית תלויה באהדה הנוצרת בין הפרט לחברים אחרים בחברה.

לאחר מכן התמקד סמית' בכלכלה ובתאוריה של המשפט ועסק פחות בתאוריות הקשורות במוסר. ויליאם רוברט סקוט, גילה ופרסם מאוחר יותר מקבץ של הרצאותיו מתקופה זו ("הרצאות על משפט, מדיניות, הכנסות ונשק") בו אפשר לראות לדעתו טיוטה מוקדמת לעושר האומות שנוצרה כבר בשנת 1763.

בסוף שנת 1763 זכה סמית' במשרה יוקרתית כחונכו של הרוזן השלישי של בוקלוך, הנרי סקוט, והתפטר ממשרתו כפרופסור. במהלך השנים 1764 עד 1766 הוא נסע עם תלמידו למקומות שונים, ובמיוחד לצרפת שם פגש את הכלכלנים החשובים של האסכולה הפיסיוקרטית, שבראשם פרנסואה קסניי, וכן את טורגו, ז'ן ד'אלמבר, אנדרה מורלה, והלווטיוס.

בשובו לקירקלדי הקדיש את עיקר עשר השנים הבאות לכתיבת יצירתו המרכזית, "עושר האומות", שהופיעה בשנת 1776 וזכתה להצלחה ולפופולריות רבה. סמית טען בספרו כי במערכת קפיטליסטית פעולתו האנוכית של אדם נוטה לקדם גם את טובת הקהילה. הוא ייחס את העקרון למנגנון חברתי אותו כינה "היד הנעלמה". חוקרים מציינים כי הספר "עושר האומות" שמדגיש את האנוכיות האנושית עומד לכאורה בסתירה לספרו הקודם של סמית "תאוריה של הרגש המוסרי", שמדגיש את הסימפטיה בין האנשים. בעיה זו ידועה כ"בעית אדם סמית". ישנן שתי דרכים עיקריות לפתור אותה. יש המראים שהסתירות בין שני הספרים הן סתירות מדומות וששני הספרים הם חלק ממכלול פילוסופי אחד. יש המייחסים את השינוי בדעותיו של סמית לאירועים היסטוריים שהתרחשו בזמנו.

בשנת 1778 מונה סמית למשרה כמפקח על המכסים בסקוטלנד, ועבר לחיות עם אמו באדינבורו. הוא מעולם לא התחתן, ונראה כי הקדיש את רוב זמנו למחקר. הוא נפטר ב-17 ביולי 1790 אחרי מחלה קשה. ככל הנראה הקדיש חלק ניכר מהכנסתו למתן צדקה בסתר.

החל מאביב 2007 יופיע דיוקנו של סמית על השטרות החדשים של 20 ליש"ט. הוא יהיה הכלכלן הראשון והסקוטי הראשון אי-פעם על שטרות הבנק של אנגליה.

[עריכה] משנתו הכלכלית

[עריכה] לקריאה נוספת

אדם סמית, עושר העמים, תרגמו יריב עיטם ושמשון ענבל, מוסד ביאליק, תשנ"ז 1996. מבוא: חיים ברקאי.
חיים ברקאי, אדם סמית באספקלריה של ימינו, מוסד ביאליק, תשנ"ה 1995.
אדם חפרי-וינוגרדוב, אדם סמית - פילוסוף הנאורות, הוצאת מפה, 2005.