הבעת פנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבעת שמחה והתלהבות.
ילדה זעופת פנים.
ברק אובמה והספורטאית מקיילה מרוני בתמונה קומית בה שניהם מעווים את פניהם בחוסר סיפוק.

הבעות פנים נוצרות על ידי תנועת ותנוחת שרירי הפנים ומפורשות על ידי המוח. הבעות הפנים משמשות כערוץ תקשורת בלתי מילולי.

תקשורת באמצעות הבעות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעיצת מבט

הבעות פנים משמשות כאחד מהערוצים של תקשורת בלתי מילולית. ערוצי תקשורת לא-מילוליים אחרים הינם קשר-עין, מגע, תנועות גוף ויציבה, ויש המוסיפים לכך גם תקשורת באמצעות ריחות.

לעתים קרובות ניתן ללמוד על רגשותיו ומצב רוחו של האדם דרך הבעת פניו‏[1]. הרגשות הבולטים בסוג תקשורת זה הינם עצב-שמחה, ציפייה-הפתעה, קבלה-דחייה, כעס-פחד. יש המוסיפים לכך בוז. משום שמספר רגשות יכולים להתקיים במקביל ובעוצמות שונות, הם יכולים לעורר מגוון עצום של הבעות פנים‏[1].

האם הבעות פנים הן אוניברסליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שבוצעו כדי לענות על שאלה זו הראו כי קיים דמיון רב בין הבעות הפנים ופירושן בתרבויות שונות. עם זאת, נמצא כי הבעות פנים אינן אונברסליות באופן מוחלט מכיוון שהפרשנות שלהן תלויה בתרבות ובהקשר שבו הן מופיעות. יש לציין כי המחקר העלה שאת ההבדלים במעבר מתרבות אחת לאחרת ניתן ללמוד בקלות יחסית.

הבעות הפנים ופירושן בהתאם לסיטואציה נלמדות בתהליך של התניה קלאסית. לדוגמה אם הורה מציין בפני ילדו שהוא כועס, לאחר מספר חזרות תתרחש אצל הילד למידה כי זוהי הבעת הפנים המתאימה לכעס.

כיצד מופקות הבעות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעות פנים בעקבות גירוי חשמלי, מתוך "Mécanisme de la Physionomie Humaine", 1862

הבעות פנים שונות מופקות על ידי כיווץ של צירופים שונים של שרירים בפנים. מדובר באותם שרירים המשמשים גם לאכילה, דיבור ופעולות אחרות. ניתן לחלק את שרירי הפנים לשתי קבוצות עיקריות: שרירים המחוברים לעור הפנים ואחראים על שינוי צורות העיניים, האף, הפה, משיכת עור הפנים ועוד. קבוצת שרירים זו מעוצבבת על ידי עצב הפנים (CN VII), שמקורו בגרעין העצב הממוקם בגזע המוח. בתוך גרעין הפנים ניתן להבחין בהפרדה בין תאי-עצב השולטים בחלק העליון של הפנים ובחלק התחתון שלהם. הקבוצה השנייה היא שרירים, אשר מחוברים לגולגולת ומאפשרים לעיסה. קבוצה זו מעוצבבת על ידי עצב טריג'מינל (CN V).

בני אדם מסוגלים להפיק תנועות שונות בחלק הימני והשמאלי של השפתיים באותו זמן. שליטה כזו מאפשרת מגוון רחב מאוד של הבעות פנים. מבחינה נוירולוגית רואים חלוקה זו בקליפת המוח התנועתית, אשר בה ייצוג נרחב לחלקים בפנים. מחציתם התחתונה של הפנים, לרבות השפתיים, מקבלים קלטים מהצד הנגדי של קליפת המוח. מחציתם העליונה מקבלים קלטים משני צידי קליפת המוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.