אמפתיה
אמפתיה (Empathy, ἐμπάθεια) היא היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו. זהו תהליך רגשי, שבו משולבים גם מרכיבים קוגניטיביים[1]. בתהליך זה מתפתחת רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. התנהגות אמפתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.
תוכן עניינים |
הגדרה [עריכה]
לעתים קרובות נוטים להגדיר אמפתיה כיכולת של אדם לשים את עצמו בנעליו של אדם אחר, באופן זמני, אך לא מתוך הזדהות והתחברות מלאה, אלא מתוך ראיית קשייו ורגשותיו והיכולת "לצאת" מאותה תחושה ובכך לספק מענה של תמיכה רגשית. כלומר: "היכולת לחוש את הזולת מבלי לוותר על העצמי".
הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה".
הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר".
מקור המושג הוא במילה היוונית ἐμπάθεια) empatheia,"אמפתיה"), שפירושו המילולי "קרבה גופנית". המושג אומץ בסוף המאה ה 19 על ידי הפילוסוף הגרמני תיאודור ליפס, תחת המינוח בגרמנית Einfühlung , שפירושו "להרגיש כלפי", או "להרגיש לתוך". ליפס ביקש להשתמש במושג כדי לתאר את החוויה האסתטית באומנות, מזווית המבט של הצופה ביצירה. רק מאוחר יותר קיבל המושג את משמעותו המקובלת היום, בתחום מדעי-החברה, בעיקר בעקבות עבודתו של וילהלם דילתיי.
סוגי אמפתיה [עריכה]
חוקר התרבות חן למפרט, בחן את תופעות האמפתיה והחמלה בתרבויות שונות. הוא מבחין בין שלושה סוגים של הזדהות-אמפתית, אשר מופיעים בצורה כזו או אחרת בתרבויות ובנקודות זמן שונות, אך מציינים חוויות דומות:[1]
- 'אמפתיה דמיונית' - לה שני אופנים: האופן האחד הוא לדמיין את הרגשת הזולת, ללא קשר למצבו האמיתי. במקרה כזה, האמפתיה היא פרי דמיונו של המתבונן והתהליך כולו מתרחש בינו לבין עצמו, כולל הכניסה המדומה לתודעתו או רגשותיו של 'הזולת'; האופן השני הוא ההזדהות עם כאבם של אנשים דמיוניים שכלל אינם נוכחים, אלא שאנחנו מדמים את מצבם ובאמצעות הדמיון חווים כאב (או שמחה) שנדמה לנו שהוא כאבם. כמו במקרה שנודע לנו על אסון ואנו מדמיינים את עצמנו במקום האנשים שנפגעו. תיאור של הזדהות כזו נפוץ בעיקר ביחס לצפייה בסרטים, בקריאת-ספרים ובהזדהות עם מצוקות-חברתיות כלליות. זוהי כניסה לעורו של זולת, אלא שזולת זה נבנה באופן דמיוני.
- 'האמפתיה האליגורית' – הזדהות עם תכני-הנפש של הזולת, אשר מתבססת על ההיסטוריה החווייתית של המתבונן. במקרה זה, ההרגשה היא מן הסוג של "אהה, בדיוק כך הרגשתי כאשר...". בחוויה זו יש כניסה חלקית לעורו של הזולת, אך שאין בה התמזגות או אבדן של תחושת ה'אני' המקורית, אלא ההיפך – אנו נכנסים לזווית המבט של הזולת, כשאנו מצוידים ב'אני' המקורי שלנו, ולא רק שאיננו 'מאבדים' אותו, אלא משתמשים בו כדי לראות דרכו את חוויית הזולת. סוג זה של אמפתיה מתאים לחוויית ההזדהות, כפי שהיא מוצגת בדרך-כלל בספרות הפסיכולוגית.
- חוויית הזדהות טוטאלית, התמזגות, או אולי אבדן מלא של תחושת ה'אני' אשר קשורה למעבר אל נפשו של הזולת. חוויה זו היא, ביסודה, כה טוטאלית עד שלא ברור כלל ועיקר למי היא שייכת: האם זו חווייתו של הסובל, או אולי של האדם האמפתי המתבונן בו.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אמפתיה רגשית ואמפתיה קוגניטיבית
- קרן צוריאל הררי, לאן נעלמה האמפתיה האנושית?, באתר כלכליסט, 24 בינואר 2013
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Khen Lampert, Traditions of compassion from religious duty to social activism, Houndmills, Basingstoke, Palgrave Macmillan, Hampshire ; New York , 2006, ISBN 978-1403985279
| רגשות | ||
|---|---|---|
|
