איטלו זבבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איטלו זבבו

אִיטַלוֹ זְבֶבוֹ[1] (Italo Svevo, שם שפירושו "איטלקי-גרמני") הוא שם העט של אהרון אֶטורֶה שְׁמִיץ (Aron Ettore Schmitz;‏ 19 בדצמבר 186113 בספטמבר 1928), שהיה סופר איטלקי, ממוצא יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבבו נולד כאטורה שמיץ בעיר טריאסטה (אז באימפריה האוסטרו-הונגרית) לפרנץ שמיץ, איש עסקים יהודי ולאלגרה מורביה. הוא עצמו נכנס לעסקים מגיל צעיר, אבל אהבת הספרות לא הניחה לו כל חייו. היכרותו עם ג'יימס ג'ויס עם בואו של זה לטריאסטה השפיעה מאוד על כתיבתו. ג'ויס, ששימש כמורו לאנגלית, עודד אותו לכתוב, קרא את יצירותיו והתרשם, ואף עזר לו לפרסמן. זבבו מצדו העשיר את ידיעותיו של ג'ויס בכל הנוגע ליהדות ולעברית. קיימת טענה מבוססת שג'ויס הכניס קווים מדמותו של זבבו-שמיץ לדמותו של לאופולד בלום, אחד מגיבורי ספרו "יוליסס".‏[2]

זבבו נחשב לסופר מודרניסט ומקורי. את הרומן הראשון שלו, "חיים" (Una vita), פרסם בשנת 1890. בשנת 1898 יצא לאור הרומן "גבר מזדקן", או "זקנה" (Senilità), שהביקורת התעלמה ממנו. לאחר שנים רבות זכה "זקנה" להצלחה: הוא תורגם מאיטלקית ללשונות רבות ואף הוסרט בהצלחה רבה, בכיכובה של קלאודיה קרדינלה.

זבבו נישא לבת דודתו, ליביה ונציאני, שהייתה קתולית, והתנצר בעקבות נישואיו. בשנת 1899 הצטרף למפעל של חותנו, ובו עבד עד סוף ימיו.

בשנת 1923, לאחר 25 שנות שתיקה ספרותית, יצא לאור "תודעתו של זנו" (La coscienza di Zeno), רומן הנחשב לאבן דרך בספרות האיטלקית המודרנית.

בספטמבר 1928 נפצע זבבו בתאונת דרכים, ונפטר כעבור ימים ספורים.

ספרי זבבו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבבו פרסם באיטלקית כעשרים כרכים של סיפורת, מחזאות ופרוזה נסיונית. לעברית תורגם רק חלק קטן, אבל חשוב, מיצירתו. (ספריו בעברית פורסמו תחת השם "איטלו סבבו".)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריאל רטהאוז, "זִקנה קפצה על אֶמיליו ברֶנטאני", סוף דבר לספר זִקנה, הוצאת כרמל, 2006.
  • א. ב יפה, איטלו סבבו, אנחנו והלשון, מאמר ביקורת על ספרו תודעתו של זנו, על המשמר , כ"ד בחשון, 4.11.88
  • הנרי אונגר, בין הגדרות סותרות, מאמר ביקורת כנ'ל, ידיעות אחרונות , 7 ימים, י"ז בחשון, תשמ"ט, 28.10.88.
  • יורם ברונובסקי, הסיגריות האחרונות הן הטעימות ביותר, כנ'ל, הארץ , י"ז בחשון, תשמ"ט, 28.10.88.
  • מרדכי אבישי, בחיפוש אחר האני האבוד, כנ'ל, מעריב, ספרות, ט' בכסלו, תשמ"ט, 18.11.88.
  • גאיו שילוני, סבבו: דיוקנו של האמן כצלם-הנפש, כנ'ל, מאזנים: ירחון לספרות ,30 (1): 40-47, 1969.


מידע מפורט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעברית נהוג לתעתק את שם משפחתו "סבבו", אך כתיב זה אינו משקף את ההגייה הנכונה של שמו.
  2. ^ רות אלמוגלחגוג את יומו של ליאופולד בלום נעים ונוח הרבה יותר מאשר לצלוח את הספר שבלום הוא גיבורו, באתר הארץ
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.