אי מלאכותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. סיבה: אין כל התייחסות לתהליך יצירת אי מלאכותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בתי מגורים באיי התמרים המלאכותיים בדובאי
האי או תאנט, אי מלאכותי בניו יורק

אי מלאכותי הוא אי שנוצר על ידי האדם. בדרך כלל, נבנה האי על שונית קיימת או כהרחבה של איון טבעי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איים מלאכותיים היו קיימים משך שנים רבות ובחלקים שונים של העולם; הקראנוגים בסקוטלנד ואירלנד הפרהיסטוריות, נאן מדול במיקרונזיה והאי באגם טיטיקקה. העיר טנוצ'טיטלאן, בירת האצטקים, מוקמה על אי טבעי קטן באגם טשקוקו והוקפה באיים מלאכותיים רבים.

רבים מהאיים המלאכותיים נבנו בנמלים, לצורך יצירת אתר המבודד משאר העיר או לשם השגת שטח אדמה נוסף. דוגמה לאי מלאכותי מהסוג הראשון הוא דג'ימה, שנבנה בנמל נגסאקי שביפן בתקופת אדו כמרכז לסוחרים אירופים, שלא הורשו באותה תקופה להיכנס לתוככי יפן, ואף ליפנים נאסרה הכניסה אליו. דוגמה נוספת היא אליס איילנד במפרץ ניו יורק העליון, סמוך לעיר ניו יורק, בו פעל מרכז מבודד לקליטת מהגרים לארצות הברית, מסוף המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20. דוגמה לאיים מהסוג השני הם איי התמרים שלחופי דובאי.

מיזמים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיזמים העכשויים שאפתנים הרבה יותר מאלו ההיסטוריים; נמל התעופה הבינלאומי קנסאי, שנפתח ב-1994, הוא נמל התעופה הראשון שנבנה כולו על אי מלאכותי. בדובאי הוקמו כמה מהאיים המלאכותיים הגדולים בעולם, המכונים איי התמרים.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 פורסם דוח ממשלתי שהוכן על ידי וועדה שהורכבה מצוות מומחים ישראלי-הולנדי ופעלה במימון שתי הממשלות בשנים 1997 - 2000 ובחנה את ההיתכנות של בניית איים מלאכותיים מול חופי ישראל. הדוח התרכז בעיקר בהיבטים הטכנולוגיים והכלכליים של הפרויקט ועלות הקמת תשתית לאי אחד הוערכה בכ- 1.5 מיליארד דולר. לאור הדוח אושרה הקצבה של 6 מיליון ש"ח לשם המשך בדיקות ההיתכנות‏[1]. הוועדה כללה בדיקות בקטע החוף שבין חדרה לפלמחים. בדיקת קדם-היתכנות מראה היתכנות סביבתית, טכנולוגית, ומשפטית וכדאיות כלכלית, מבחינת ערך הקרקע, לבניית איים מלאכותיים מול חופי ישראל, כאשר ההיתכנות הסביבתית מותנית בנקיטת פעולות אחזקה שוטפות למניעת נזקים לחופים ולמדף היבשתי[2].

על אף החלטות הממשלה החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שלא לבחון את נושא האיים המלאכותיים למגורים וקיבלה הוראה המצמצמת את הבחינה לנושאי תשתית בלבד. בין השאר נקבע כי "המועצה הארצית לתכנון ולבנייה רואה צורך בעריכת סקר ומסמך מדיניות לאיסוף נתונים, בחינת הצרכים וההשלכות בהקמת איים מלאכותיים למטרות תשתית"‏[3].

סטטוס פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק הים של האומות המאוחדות יש לאיים מלאכותיים הכרה חוקית מעטה. האיים יימצאו תחת תחום השיפוט של המדינה הקרובה ביותר במרחק 12 מייל ימי. כמו כן מצוין בחוקים שכל מדינה יכולה לבנות איים מלאכותיים משלה.

נעשו מספר נסיונות ליצירת מדינות עצמאיות לכאורה על איים מלאכותיים, כמו למשל סילנד.

איים מלאכותיים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אדם טבע ודין, "איים מלאכותיים מול חופי ישראל : היבטים סביבתיים, תכנוניים ומשפטיים", אתר מט"ח, דצמבר 2000
  2. ^ שמואל אבן, שלמה גרטנר, דב קהת, "רעיון להקמת איים מלאכותיים מול חופי עזה", מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת תל אביב, עדכן אסטרטגי, כרך 5, גיליון 4, פברואר 2003
  3. ^ "איים מלאכותיים", אתר החברה להגנת הטבע