דובאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דובאי (אמירות)
إمارة دبيّ
ממורכז
Dubai night skyline.jpg
מדינה / טריטוריה Flag of the United Arab Emirates.svg  איחוד האמירויות הערביות
מושל מוחמד בן ראשד אאל מכתום
בירת האמירות דובאי
שטח 4144 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ באמירות
 ‑ צפיפות

2,262,000‏  (נכון ל-2008)
418 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
אזור זמן UTC +4
אתר רשמי
UAE-he.png
אחד מאיי התמרים - מיזם הנדסת סביבה שאפתני של דובאי.

דובאיערבית: دبيّ, תעתיק מדויק: דֻבַיְּ) היא אחת משבע אמירויות המרכיבות את איחוד האמירויות הערביות במפרץ הפרסי. האמירות נמצאת דרומית מערבית לשארג'ה וצפון מזרחית לאבו דאבי. דובאי היא האמירות השנייה בגודלה באיחוד (4,144 קמ"ר), לאחר אבו דאבי, ויש לה את האוכלוסייה הגדולה ביותר (2.26 מיליון בני אדם, נכון לשנת 2008).

דובאי משכה השקעות זרות רבות, בשל הכרזתה כאזור סחר חופשי והיעדר המיסים על הכנסות. מדיניות זו הפכה את דובאי למרכז עסקי ותיירותי בינלאומי חשוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובאי הוקמה בתחילת המאה ה-18 על ידי שבט בני יאס, שהתיישב לחופי המפרץ. בראשיתה היא הייתה כפר דייגים קטן אשר מקור פרנסתו העיקרי היה דיג ושליית פנינים, אך קרבתו לנתיבי המסחר להודו הפכו אותו למרכז עסקי לסוחרים מהאזור כולו.

בשנת 1930 עדיין התגוררו בדובאי כ-20,000 בני אדם בלבד. גילוי הנפט באזור בשנת 1966 שינה לחלוטין את פניה, גרר זרימה של עובדים זרים, וכן הביא להקמתו של הנמל הגדול בעולם והכרזה על האזור כאזור סחר חופשי. האמירות המודרנית הוקמה בשנת 1971 עם הקמת איחוד האמירויות הערביות.

האזור המשיך לפרוח בשנות ה-90, וההשקעות הרבות שזרמו אליו הביאו עושר רב למדינה ותרמו להפיכתה למרכז פיננסי בינלאומי חשוב, ולפריחה בשוק הנדל"ן המקומי.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובאי חולקת פעילות חוקית, פוליטית, צבאית וכלכלית עם האמירויות האחרות בתוך המסגרת הפדרלית, למרות זאת לכל אמירות יש סמכות שיפוטית על כמה מהפעילויות למשל אכיפת חוק אזרחית. השליט הנוכחי של האמירות הוא האמיר מוחמד בן ראשד אאל מכתום שהחליף את אחיו מכתום בן ראשד אאל מכתום לאחר מותו בינואר 2006. הוא גם ראש הממשלה וסגן הנשיא של האיחוד. כל ראשי הממשלה של האיחוד היו מהמשפחה השלטת של דובאי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסות מנפט ומגז טבעי תורמים פחות מ-6% מכלכלת דובאי (37 מיליארד דולר). מרבית הכנסות האמירות הן מאזור סחר בשם "ג'בל עלי" ולאחרונה, באופן הולך וגובר, גם מתיירות. נכון לשנת 2007, 800 תושבים מתיישבים בבתים בדובאי כל יום. דובאי משכה תשומת לב בינלאומית בעקבות פרויקטים מרשימים בתחום הנדל"ן ותחרויות הספורט.

בסמוך לדובאי נבנו מספר איים מלאכותיים, אשר באחד מהם נמצא המלון בורג' אל-ערב, שהיה המלון הגבוה בעולם בעת שנחנך. כמו כן נבנה בעיר הבניין הגבוה בעולם, בורג' ח'ליפה. תשומת הלב הגוברת הזאת, במקביל לעליה של דובאי כמרכז עסקי, העלו גם סוגיות של זכויות אדם בנוגע לכח העבודה הזר הגדול.

בנובמבר 2009 הודיעה דובאי כי תבקש להקפיא את חובות חברת האחזקות שלה, דובאי וורלד, המגיעים לסכום של כ-60 מיליארד דולר. ההודעה על משבר החוב והחשש שהוא יוביל למחיקות גדולות של בנקים וגופים נוספים שהשקיעו באמירות, הביאו לירידות בבורסות העולם. בעקבות המשבר הכלכלי בוטלו מספר פרויקטים גדולים כולל מגדל נח'יל.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובאי שוכנת בחצי האי ערב לחופי המפרץ הפרסי. היא אחת משבע האמירויות המרכיבות את הברית האמירויות הערביות וגובלת באמירות אבו דאבי מדרום ושארג'ה ממזרח ומצפון. נמל התעופה של דובאי מהווה צומת דרכים אווירי בין אירופה למזרח הרחוק.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת החינוך בדובאי לא שונה מזו של שאר האמירויות. נכון לשנת 2006, יש בדובאי 88 בתי ספר שמנוהלים על ידי משרד החינוך שמשמשים את אזרחי המדינה ואת הערבים הזרים וגם 132 בתי ספר פרטיים. בבתי הספר הציבוריים אמצעי ההוראה הוא ערבית עם הדגשה לאנגלית כשפה שנייה, בעוד שרוב בתי הספר הפרטיים משתמשים באנגלית כשפת ההוראה. רוב בתי הספר הפרטיים משמשים לאחד או יותר מהקהילות הזרות. משרד החינוך של האיחוד הוא האחראי להסמכה של בתי הספר. מועצת החינוך של דובאי הוקמה ביולי 2005 כדי לפתח את סקטור החינוך בדובאי. רשות הידע ופיתוח האדם הוקמה בשנת 2006 כדי לפתח את סקטורי החינוך ומשאבי האנוש בדובאי, כמו כן גם מתן רישיון למוסדות חינוך. ל-10 אחוזים מהאוכלוסייה יש תארים מתקדמים או תארים אוניברסיטאיים. הרבה זרים נוטים לשלוח את ילדיהם חזרה למולדתם או למדינות מערביות בשביל לימודים אוניברסיטאיים. עם זאת, מספר רב של אוניברסיטאות המכוונות לזרים הוקמו בעיר בעשור האחרון.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מפקד אוכלוסין, האוכלוסייה בדובאי מונה כ-2,260,000 נכון לשנת 2008. נכון לשנת 1998, 17% מהאוכלוסייה הם אזרחים של האיחוד. בערך 85% מאוכלוסיית הזרים בדובאי (שהם 71% מכלל האוכלוסייה) הם אסיאתים, בעיקר הודים (51%), פקיסטנים (16%), בנגלדשים (9%), ופיליפינים (3%). בערך 3% מאוכלוסיית דובאי מוגדרים כמערביים. רבע מהאוכלוסייה דיווחה שיש לה שורשים שקשורים לאיראן הקרובה.

למרות העובדה שערבית היא השפה הרשמית של דובאי, פרסית, מלאיאלם, אנגלית, הינדי, אורדו, בנגלית וטאגאלוג הן שפות נפוצות כמו כן. הדת הרשמית במדינה היא אסלאם. הממשלה מסבסדת כמעט 95% מהמסגדים הסונים, ומעסיקה את כל האימאמים הסונים.

לדובאי יש קהילות גדולות של זרים כמו נוצרים, סיקים והינדים. לקבוצות של לא-מוסלמים יכולים להיות בבעלותם בתי פולחן בהם הם יכולים לנהוג את דתם בחופשיות, על ידי בקשת מענק שטח ורשות לבנות מתחם. קבוצות שאין להן בבעלותם בניינים חייבים להשתמש בבניינים של ארגונים דתיים אחרים או להשתמש בבתים הפרטיים. ללא מוסלמים מותר לפרסם פעילויות של הקבוצה, אבל ניסיון להמיר אנשים מדת אחת לאחרת, או פרסום ספרות דתית אסורים בפירוש, תחת עונש של העמדה לדין, מאסר, וגירוש בגלל, התנהגות שפוגעת באסלאם.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות אדם ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תנאי המחיה של יותר מ-950,000 עובדים זרים בדובאי, החיים בתנאים שתוארו על ידי ארגון זכויות אדם (Human Rights Watch) כ"פחות מאנושיים", נמתחה ביקורת לעתים קרובות. דווח בעיתונות שהעובדים ישנים בדרך כלל 8 בכל חדר, ושולחים הביתה חלק מהמשכורת למשפחותיהם, אותם הם לא רואים שנים. עוד דווח שהעיתונות המקומית מביאה סיפורים של עובדי בניין שלא שולמה להם משכורת במשך חודשים. כמו כן, דווח שהעובדים לא רשאים לעבור מקום עבודה ואם הם עוזבים למולדת שלהם רוב הסיכויים שיאבדו את הכסף שהיו חייבים להם. בספטמבר 2005 שר העבודה הורה לחברה לשלם משכורות בתוך 24 שעות מהפגנה של עובדים, ופרסם את שם החברה שפגעה בעובדים. בדצמבר 2005, הקונסוליה ההודית בדובאי מסרה דווח לממשלת הודו המפרט את בעיות העבודה והזכויות של העובדים הזרים ההודים בדובאי. המסמך הדגיש שילום משכורת מאוחר, ביטול שירותים לפני הזמן ומספר שעות עבודה מוגזם כאתגרים עימם יש להודים להתמודד. ב-21 במרץ 2006, עובדי בניין באתר הבורג' דובאי, שכעסו בגלל תזמון האוטובוסים ותנאי העבודה שלהם, השתוללו וגרמו נזק למכוניות, משרדים, מחשבים, וכלי בנייה.

זנות, אף על פי שהיא אסורה לפי חוק, קיימת באופן ניכר באמירות בעיקר משום שהכלכלה מבוססת על תיירות ומסחר. מחקר מצא שזונות רוסיות ואתיופיות הן השכיחות ביותר, כמו גם נשים מחלק ממדינות אפריקה, בעוד שזונות הודיות הן חלק מרשת בינלאומית העוסקת בסחר בנשים. זנות במועדונים מקובלת על ידי השלטונות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכביש הראשי המחבר צד אחד של דובאי לשני הוא כביש השייח זאיד. הכביש הוא כביש אגרה, ונעשה בו שימוש בשיטה חדישה המאפשרת זיהוי הנוסע וחיוב חשבונו על ידי טכנולוגיית RFID, בעודו נמצא בתנועה בכביש המהיר. שיטת חיוב זו מסייעת לשמירה על זרימת תנועה חופשית בהיעדר עמדות עצירה לתשלום.

שדה התעופה הבינלאומי של דובאי, משרת את דובאי ואת האמירויות האחרות בארץ. שדה התעופה שימש סך הכל יותר מ-28 מיליון נוסעים ויותר מ-230,000 טיסות בשנת 2006. שדה התעופה מדורג במקום ה-17 מבין שדות התעופה הבינלאומיים מבחינת כמות תנועת המטען.

לדובאי יש מערכת אוטובוסים גדולה שמשמשת ל-69 קווים והסיעה יותר מ-90 מיליון אנשים בשנת 2006. הוכרז ש-620 אוטובוסים חדשים יצטרפו לצי הנוכחי של 170 אוטובוסים דו קומתיים. אף שצורת התחבורה העיקרית היא הרכב הפרטי, בדובאי יש גם מערכת מוניות נרחבת.

פרויקט שהיקפו 3.89 מיליארד דולר להסדרת רכבת עירונית בדובאי נמצא בשלבי בנייה. המערכת החלה להיות פעילה בצורה חלקית בשנת 2009 ופעילה בצורה מלאה בשנת 2012. הפרויקט כולל שני קווים: הקו הירוק מראשידיה עד למרכז העיר דובאי, והקו האדום משדה התעופה עד ג'בל עלי. לקו הירוק והכחול יהיו 70 קילומטר של מסילות ו-43 תחנות, 10 מתוכן מתחת לאדמה. כמו כן, בדובאי קיימת תחבורה מבוססת שיט, למשל הדרך המסורתית להגיע מבור דובאי לדיירה היא דרך סירות קטנות שמעבירות נוסעים מצידיו של האפיק שבדובאי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמירויות איחוד האמירויות הערביות
אבו דאביעג'מאןדובאיפוג'יירהראס אל-ח'ימהשארג'האום אל-קיוין דגל איחוד האמירויות הערביות