אמיל לחוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמיל לחוד

הגנרל אמיל ג'מיל לחודערבית: اميل لحود) (נולד ב-12 בינואר 1936) היה נשיא לבנון בשנים 1998 - 2007. לפני שנבחר לנשיא ב-1998, שימש כמפקד צבא לבנון. לחוד נולד בבעבדה, התגייס לאקדמיה של צבא לבנון בשנת 1956, ועשה את מרבית שירותו כקצין בחיל הים. בשנים 1972 ו-1979 נשלח ללימודים צבאיים בארצות הברית.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחוד הוא נוצרי מארוני. בנו של הגנרל ג'מיל לחוד, אחד ממנהיגי תנועת העצמאות הלבנונית. אימו ממוצא ארמני.

לחוד נשוי לאנדריאה עמדוני משנת 1967, ואב לשלושה ילדים - קארין (נולדה בשנת 1969, נשואה לשר אליאס אלמר), אמיל (נולד בשנת 1975, היה חבר בפרלמנט של לבנון בשנים 2000-2005) ורלף (נולד בשנת 1977).

חייו הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחוד שירת תחת פיקודו של הגנרל מישל עאון בשנים האחרונות של מלחמת האזרחים הלבנונית. לאחר שהפסקת האש שהושגה בתיווכה של הליגה הערבית נכנסה לתוקפה, עבר לחוד למערב ביירות, שהייתה בשליטת סוריה. בשל קשריו הטובים של לחוד עם קצין סורי בכיר, עלי חמוד, הוצע לו, כנוצרי-מארוני, להתמנות למפקד הצבא של ממשלת לבנון שהוקמה במערב ביירות על פי הסכם טאיף. לחוד קיבל את המינוי ושירת במספר תפקידים במסגרת צבא לבנון עד שהגיע לדרגת מפקד צבא לבנון בשנים 1989-1998. ב-1998 יזם לחוד את תיקון החוקה הלבנונית, שקבעה כי למפקד הצבא דרושה תקופת צינון של שלוש שנים בטרם יוכל להתמודד לנשיאות. ב-15 באוקטובר 1998 הוא נבחר לנשיא לבנון, לתקופה של שש שנים. בלחצה של סוריה, הצביע הפרלמנט הלבנוני על הארכת כהונתו ב-2004, לשלוש שנים נוספות. מהלך דומה נעשה גם במהלך כהונתו של קודמו בתפקיד אליאס הראווי. צעד זה של הפרלמנט הלבנוני, שההשפעה הסורית ניכרת בו בבירור, היה אחד הגורמים לקבלת החלטה 1559 של האו"ם, הקוראת לנסיגת כל הכוחות הזרים מלבנון.

מתנגדים מבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרדינל המארוני נסראללה בוטרוס ספיר והמנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט הם ממתנגדיו הבולטים של לחוד. ראש ממשלתה לשעבר של לבנון רפיק אלחרירי, שנרצח בהתנקשות, פעל שנים ארוכות תחת חסות סורית, אך התעמת עם השלטון בדמשק על רקע הארכת כהונתו של לחוד, והתפטר מתפקידו במחאה. מתנגדיו של לחוד טוענים כי הוא שליט בובה הנשלט על ידי סוריה. עם תחילת הקדנציה של פואד סניורה כראש ממשלת לבנון חל פיחות רב במעמדו של לחוד, גורמים זרים ודיפלומטים מערביים נוהגים להחרים אותו, ויכולתו לשלוט על תהליך קבלת ההחלטות בלבנון הצטמצמה מאוד, אף על פי שהחוקה הלבנונית מעמידה את תפקיד הנשיא המארוני מעל לתפקיד ראש הממשלה.

על פי ה"ניו יורק טיימס" אמיל לחוד נוהג "להשתרע אחר הצהריים בבגד ים לצד הבריכה במועדון יארזה, כשהוא שקוע בקריאת המגזין פארי מאץ' ומחזיק מראת שיזוף". העיתון דיווח כי לחוד הכחיש האשמות לפיהן העדיף ללכת לשחות בזמן הלווייתו של אל-חרירי.

לאחר בחירות 2005 לפרלמנט ולראשות הממשלה בלבנון, זכו לרוב תומכיו של בנו של אל-חרירי, סעד אל-חרירי. הקואליציה ניסתה לקיים בחירות לנשיאות, כדי להדיח את לחוד הפרו-סורי. לחוד סירב לפנות את כסאו. לאחר משבר פוליטי סביב הקמת בין הדין הבינלאומי לשיפוט החשודים ברצח חרירי, פרשו השרים השיעים מהממשלה. לאחר קיפאון פוליטי של מספר חודשים הגיעו הצדדים להסכמה על כינוס הפרלמנט לשם עריכת בחירות לנשיאות ב-25 בספטמבר 2007, אולם בחירות אלה נדחו שוב ושוב בשל המשבר הפוליטי בלבנון. בסופו של דבר סיים לחוד את תקופת כהונתו ב-23 בנובמבר 2007 בלי שנבחר לו יורש. רק לאחר שישה חודשים נבחר להחליפו מפקד צבא לבנון, הגנרל מישל סולימאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
מישל עאון
מפקד צבא לבנון הבא:
מישל סולימאן
הקודם:
אליאס הראווי
נשיא לבנון
24 בנובמבר 1998 - 23 בנובמבר 2007
הבא:
מישל סולימאן