אמיל אדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמיל אדה

אמיל אדה (ערבית: إميل أده; 1886 - 1949) פוליטיקאי לבנוני ממוצא מארוני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ילדותו עשה אדה בביירות ואת נעוריו בצרפת, שם השתלם בעריכת דין. היטמעותו בחברה הצרפתית הייתה שלמה, ומשחזר ללבנון התגורר ברובע הנוצרי האריסטוקרטי של ביירות.

בסוף 1918חזר ביוזמת הצרפתים ללבנון, לאחר גלות בפריז בעת מלחמת העולם הראשונה. כבר אז ייצג אדה באורח מובהק את אגף המשכילים בעדה המארונית. אדה ראה בלבנון מבצר נוצרי, שיש להגן עליו מפני המוסלמים, גם אם היו הם ערבים לאומיים מודרניים. אדה טען כי פער תרבותי-זהותי זה חצץ בין נוצריי לבנון לבין המוסלמים אשר בה. בעוד המוסלמים היו בעיניו ממשיכי מסורתה של תרבות המדבר, היו המארונים חלק אורגני מתרבות הים התיכון.

במקביל לירידת כוחה של הכמורה עלה מעמדו של אדה כמנהיג הלאומיים המארוניים האנטי-מוסלמיים והפרו-צרפתים. בשלב מסוים היה מוכן אף לשקול את השתחררותה של לבנון מאזורים מאוכלסים במוסלמים, בתנאי שיישמרו ההגמוניה המארונית ונוכחותה של צרפת. אולם בעיקרו של דבר נותר אדה נאמן לרעיון "לבנון הגדולה". הוא וחבריו שאפו להגיע בארצם לשליטה מארונית רבה יותר ממה שיצרה מערכת האיזונים המנדטורית. לשם כך חתר אמיל אדה עם הכרזת הרפובליקה לקבלת הנשיאות, אך דבר זה לא עלה בידו.

ב־1929 זכה אדה בראשות הממשלה. באותה עת החל המשבר הכלכלי העולמי לקעקע את חיי הרווחה היחסית של העשור, שעמד להסתיים. אדה ניצל את המשבר לקידומו של הקו האוטוריטטיבי המארוני, שייחל לו. בתמיכת הצרפתים פיזר את הפרלמנט, ושלט באמצעות צווים. אולם הוא הצליח לשמור על מעמד זה חמישה חודשים בלבד. במהלך פרק זמן זה הרחיב את החינוך המיסיונרי ואף עודד את הלכי הרוח שבישרו לאומנות מארונית הנשענת על תודעת מורשת הפיניקיות.

הקודם:
בשארה אל-ח'ורי
ראש ממשלת לבנון
11 באוקטובר 1929 - 25 במרץ 1930
הבא:
אוגוסט אדיב פאשא
הקודם:
חביב פאשא א-סעד
נשיא לבנון
20 בינואר 1936 - 4 באפריל 1941
הבא:
פייר ג'ורג' ארלאבוס (זמני)
הקודם:
בשארה אל-ח'ורי
נשיא לבנון
11 בנובמבר 1943 - 22 בנובמבר 1943
הבא:
בשארה אל-ח'ורי