לבנון הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Flag of Lebanon.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של לבנון

לבנון בעת העתיקה - הפיניקים

מהכיבוש הערבי עד לשלטון הממלוכים (634-‎1516)

שלטון עות'מאני (1516-‎1832)

שלטון בשיר השני בחסות מצרים (1832-‎1840)

הקאימקאמיות (1840-‎1861)

המרד ותוצאותיו (1861-‎1914)

יצירת לבנון הגדולה (1914-‎1943)

לבנון הגדולה

עצמאות לבנון הגדולה (1943-‎1975)

מלחמת האזרחים השנייה (1975-‎1990)

הסדר הסורי בלבנון (1990-‎2005)

לבנון
דגל לבנון הגדולה

לבנון הגדולה הוקמה ב-1 בספטמבר 1920 בהתאם להסכם סייקס-פיקו ולסעיף 22 באמנת חבר הלאומים שהתקבלה בועידת סן רמו, כמנדט זמני בשליטתה של צרפת.

כינון מדינה לבנונית גדולה בשליטה ובנוכחות של כוחות צרפתים היה יעדם של הנוצרים המארונים בלבנון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנתיים שלאחר המלחמה אכן הצליחה תנועה זו להשפיע בכיוון ניצחונה של המגמה התרבותית הדתית בקולוניאליזם הצרפתי ולממש עקב כך את שלושת יעדיה.

הכרזת המנדט הייתה תנופת הניצחון הפוליטי המשולב של הלאומיות המארונית ושל חוגי הקולוניאליזם הצרפתי. אלא ששיתוף פעולה לא המשיכה לתת את הטון באשר למשטר הפנימי בתוך המסגרת הבעייתית שהקימו. צרפת לא מסרה לידי הלאומיים המארונים את השליטה הפנימית בלבנון, אלא שאפה למסד ככל האפשר, איזון בין העדות. ברוח זו הוקמו מוסדותיה של המדינה החדשה, שנעשתה לרפובליקה חוקתית באמצע שנות ה-20. מוסדותיה החוקתיים של הרפובליקה, הבנויים על עקרון הייצוגיות העדתית, אפשרו המשכו של עשור שקט יחסית.

השקט היחסי תחת המנדט הצרפתי לא פתר את בעיות היסוד של לבנון כמדינה, שהוקמה למען הזהות המארונית אך חבקה בגבולותיה רוב שאיננו כזה.

השטח שתוחם בסוף 1918 אמור היה להיהפך תוך שנתיים למדינת לבנון, היא "לבנון הגדולה", מושג חדש זה ביטא בעצם תפיסה חדשה לגמרי ושונה היה באופן מהותי מן המושג "לבנון" מכיוון שהתיחום החדש היה גדול בהרבה.

השטח המצומצם של הסנג'ק הישן, אכן לא התאים לשמש תשתית של ממש למדינה מודרנית, אולם ההרחבה יצרה בעיה דמוגרפית-פוליטית ועם ההרחבה התרבו בשטח החדש של לבנון אלה שלא הזדהו בהכרח עם מדינה שכזו. המוסלמים הסונים אשר התנגדו ברובם המכריע לעצם הקמת המדינה, על אחת וכמה התנגדו להשתייך אליה, הלאומיים המודרניים שבקרבם שאפו להשתייך לסוריה, שהיא מדינה ערבית בעלת רוב מוסלמי. המוסלמים השיעים, אף שחששו ממעמד של מיעוט קטן במדינה כמו סוריה תמכו בהם, והעדיפו זאת על להיות מיעוט במדינה נוצרית. גם הדרוזים אשר הגבולות החדשים איימו לנתקם מאחיהם שבג'בל דרוז (הר הדרוזים) ובחרמון ועתידים היו להיחלש מאוד במדינה החדשה בחרו בחלקם הגדול להתנגד לה. הנוצרים היונים ה אורתודוקסים היססו גם הם להתנתק מאחיהם שבערי סוריה.

היוונים הקתולים היו קרובים יותר מכל עדה אחרת לרעיון כינון מדינה לבנונית בהגמוניה מרונית, והם תמכו במרונים למרות שהיו אמורים להפוך למיעוט קטן במדינה החדשה. מכל הגורמים, רק המרונים הזדהו באופן מלא עם קיומה של לבנון. בראשית המאה ה-20 כבר הייתה זו עדה, שהצמיחה מקרבה תנועה לאומית ייחודית, שדרשה לעבור ממצב של אוטונומיה תחת העות'מאנים לריבונות במדינה מודרנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]