אמנות ז'נבה

ערך זה עוסק בדיני מלחמה. אם התכוונתם לאמנה בדבר מעמד פליטים, ראו אמנה בדבר מעמדם של פליטים.

אמנות ז'נבה הן ארבע אמנות שונות, שנוסחו ונחתמו בז'נבה שבשווייץ בין השנים 1864-1949, ועוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות ואומות בזמן מלחמה. מקובל להתייחס ל"אמנת ז'נבה" ביחיד, כשהכוונה היא לכל אחת מארבע האמנות או כולן יחד.

המסמך המקורי של האמנה משנת 1864

האמנות עוסקות במתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה; ובחובה להגן על האזרחים בעת קרב. כל המדינות בעולם חתמו על אמנת ז'נבה וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמנה כלשהי זוכה להכרה בינלאומית מלאה. אך למרות זאת, מדינות רבות בעולם ביצעו ומבצעות פעולות המפרות את אמנות ז'נבה.

אבי האמנות הוא ז'אן אנרי דינן, שפעל בעניין לאחר שראה את תוצאות קרב סולפרינו באיטליה בשנת 1859. הפרות של האמנה שמבצעות האומות החתומות מובאות בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

ארבע האמנות הן:

• אמנת ז'נבה הראשונה (1864) - טיפול בפצועים בשדה הקרב.
• אמנת ז'נבה השנייה (1906) - החילה את עקרונות האמנה הראשונה גם ללוחמה ימית.
• אמנת ז'נבה השלישית (1929) - טיפול בשבויי מלחמה.
• אמנת ז'נבה הרביעית (1949) - טיפול באזרחים בזמן מלחמה.

האמנה הראשונה גם קבעה את הקמתו של הצלב האדום.

ב-1949, בעקבות מלחמת העולם השנייה, שוכתבו 3 הראשונות, ואושררו כמקשה אחת, וכן נעשתה האמנה הרביעית.

אמנות ז'נבה וישראל

ישראל חתומה על כל ארבע אמנות ז'נבה, אישרה אותן ומחויבת להן. על מנת להקנות תוקף משפטי פנימי דרוש דבר חקיקה שיקלוט אותן, אלא אם כן מדובר באמנה שמשקפת משפט מנהגי. אמנת ז'נבה השלישית (שבויי מלחמה) נחשבת למשפט מנהגי ולכן אין צורך לקלוט אותה לחוק ספציפי. אשר לאמנה הרביעית, במשפט הבינלאומי היא נחשבת כמשקפת דין מנהגי, אך ישראל חלקה על כך וסברה שהיא אינה נחשבת לכזו וכיוון שהמחוקק לא בחר לקלוט אותה לחוק לא ניתן לתבוע על פיה בבתי משפט ישראלים. עם זאת ישראל עדיין מחויבת בה במישור הבינלאומי ללא קשר לשאלת החקיקה. למרות זאת, הודיעה ממשלת ישראל שהיא רואה עצמה כפופה לחלקים ההומניטריים של האמנה.

כמו כן, על מדינת ישראל להגביל את סוגי כלי הנשק ואת שיטות הלחימה בהתאם להוראות המשפט ההומניטרי. עם זאת, כאשר החוק הישראלי קובע במפורשות קביעה השונה מכללי המשפט הבינלאומי, בית המשפט נותן קדימה לחוק הישראלי.

נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש הסבירה: "אשר לתחולת הוראות אמנת ז'נבה, הרי מאז החלת דיני הכיבוש על האזור ב-1967 טענה המדינה בפני בית המשפט שמדובר באמנה הסכמית, ולפי גישתה הביקורת השיפוטית על יישום הוראות האמנה היא מכוח המחויבות שהמדינה קיבלה על עצמה, כעניין שבמדיניות, לכיבוד ההוראות ההומניטריות שבאמנה. בהתאם לכך, בחן בית המשפט בפסיקה ענפה את קיום אותן הוראות במהלך השנים. עתה טוענים העותרים, כי חל שינוי בגישה ומקובל כי הוראות האמנה הן חלק מהמשפט המנהגי וככאלה יש להן מעמד מחייב. יהא מעמדה של אמנת ז'נבה אשר יהא, מוכנים אנו לקבל את הטענה שיש לבחון את פעולות המפקד הצבאי באזור בהתאם להוראות האמנה, כפי שנהג בית המשפט לעשות במשך שנים, ולכבד את הוראותיה המנהגיות כחלק מהדין הנוהג ... עם זאת, אין חולק כי כאשר הוראת חוק מפורשת בחוק הישראלי הפנימי עומדת אל מול כללי המשפט הבינלאומי, גם כאשר מדובר במשפט מנהגי, הדין הישראלי מכריע"‏.

מדינת ישראל איננה מקבלת את הגדרתם של יהודה שומרון וחבל עזה ככבושים ומחזיקה בעמדה ששטחים אלה לא היו תחת ריבונות לגיטימית של מדינה אחרת כלשהי ולכן אין ההגדרה המשפטית של כיבוש רלוונטית לגביהם‏. כיוון שכך, תחולתה של אמנת ז'נבה הרביעית, גם לו חתמה עליה ישראל אינה מובהקת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחשב סכסוך בינלאומי: הוא החל כמלחמה, נמשך בכיבוש שטח, שלא היה שייך למדינת ישראל אך מאידך גם לא לשום גורם מדיני אחר שכן השטח היה חלק מפלשתינה המנדטורית והוצע להקמתה של מדינה ערבית נפרדת בתחומה - מדינה שלא התממשה מעולם. כיום מתקיים מצב הסכסוך בין מדינת ישראל לבין האוכלוסייה הפלסטינית ונציגיה בשטחים אלה. במשך השנים נרקמו יחסים ארוכי טווח ומקיפים בין מדינת ישראל לפלסטינים, הכוללים תשתיות של כלכלה, חשמל, מים, מסחר ותעסוקה ונוצרה אינטגרציה בין האוכלוסיות.

קישורים חיצוניים

• דף אודות אמנות ז'נבה באתר הצלב האדום
• הטקסט המלא של ארבע אמנות ז'נבה
• אמנת ז'נבה הרביעית בעברית (באתר בצלם)
• החוק ההומניטרי הבינלאומי (אמנות ז'נבה) באתר מגן דוד אדום