אספרנטה ציוויטו
אספרנטה ציוויטו (באספרנטו: Esperanta Civito, מילולית: אזרחות האספרנטו) היא קבוצה חסרת טריטוריה ודוברת אספרנטו, המבקשת להיות קולקטיב ריבוני שהוא סובייקט של החוק הבינלאומי. לשם כך הקימה הקבוצה מוסדות דמוי-לאומיים כגון פרלמנט, ועדה מבצעת, ובית דין; גיבשה אמנה-חוקה, חוקקה מספר חוקים, ואף השיקה מטבע משלה. היא מתייחדת בכך שהיא מציעה אפשרות לרכוש 'אזרחות' אספרנטית.
האזרחות נולדה מתוך הגישה הראומיסטית שנולדה בתנועת האספרנטו בשנות ה-80, השוללת את רעיון 'הניצחון הסופי' של האספרנטו והפיכתה לשפה הבינלאומית השלטת. במקום זאת, מבקשת האזרחות לכונן קהילה תרבותית וזהותית אוטונומית של דוברי השפה, שתהא כאמור מוכרת על ידי החוק הבינלאומי. אין עוד גוף דומה לאזרחות מבחינה זו, אך אפשר להשוות אותה לגופים דוגמת הכס הקדוש, המסדר הריבוני הצבאי של מלטה, איחוד בני הרומה הבינלאומי, הממשלה הטיבטית הגולה או במובנים מסוימים אף ההסתדרות הציונית העולמית שהם גופים הפועלים בזירה הבינלאומית ומוכרים על ידה באופנים שונים, אך אינם גופים בעלי ריבונות טריטוריאלית. דרישתם להכרה בינלאומית נשענת בין היתר על ההצהרה לכל באי עולם בדבר זכויות לשוניות (המכונה גם הצהרת ברצלונה) של ארגון הסופרים הבינלאומי משנת 1996.[1]
הציוויטו הוקמה על ידי כעשרים קבוצות והתארגנויות אשר חתמו על 'ברית' ארגונית. הברית הושקה ב-1998 בעיר לה שו-דה-פון שבשווייץ. לאחר שנתיים של דיונים הוסכמה החוקה שלה במפגש נוסף של נציגות הארגונים (הפורום) באיטליה אשר הסדירה את האפשרות לרכוש גם אזרחות אישית בציוויטו. ב-15 בדצמבר 2001 נערכו הבחירות הראשונות לסנאט.
הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמתה היו חברים בברית לאורך השנים 39 ארגונים, אשר 8 מהם עזבו אותה לאורך השנים, ו-8 מהם התפרקו. כיום חברים בה 23 ארגונים, בהם מערכת העיתון Heroldo de Esperanto המשמש גם כעיתון הציוויטו ועורך גם את ידיעון הציוטו HeKo, הקואופרטיב המוציא לאור את המגזין הספרותי Literatura Foiro, תנועת האספרנטו הפמיניסטית, ליגת הסטודנטים האספרנטיסטים, מרכז PEN האספרנטי, מועדון האספרנטו המוסלמי, תיאטרון אספרו בווארשה, איחוד האספרנטו האנדלוסי, מוסד האספרנטו האפריקאי, ידידי הטבע האספרנטיסטים, האגודה הבינלאומית לשלום אוניברסלי ועוד.[2]
הנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרלמנט של הציוויטו מורכב משני בתים - הפורום והסנאט. בראש שניהם עומד הקונסול. כל שינוי בחוקה דורש רוב של שני שלישים בסנאט, ולאחריו רוב של שני שלישים בפורום.[1]
הפורום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפורום מורכב מנציגי הארגונים וההתארגנויות החברים בברית הציוויטו. כל ארגון רשאי לשלוח נציג או שניים - המצביעים יחדיו (ולהם משקל של קול אחד). הפורום מתכנס אחת לשנה, או על פי דרישת שישית מחבריו. סמכויותיו הישירות הן קבלת ארגונים נוספים לברית, קביעת תקנות משלו המחייבות את גופי הברית אך לא את אזרחי הציוויטו ברמה האישית והכרזת תוצאות הבחירות לפרלמנט.
הסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסנאט נבחר על ידי כלל האזרחים בגילאי 18 ומעלה בבחירות שנערכות אחת לחמש שנים. הזכות להתמודד לתפקיד חבר הסנאט שמורה לבני 25 ומעלה. הוא מתכנס פעמיים בשנה. בניגוד לארגוני האספרנטו הבינלאומיים האחרים, דוגמת אגודת האספרנטו העולמית ו-SAT שבהם נבחרים המועמדים באופן אישי, הבחירות לסנאט מתנהלות על בסיס מפלגתי, כששלושת המפלגות המרכזיות הן הירוקה - האספרנטית הכללית הזוכה על פי רוב לכ-70% מהקולות, הלבנה - הנוצרית, והאדומה - הסוציאליסטית.
הרשימה שמקבלת את מירב הקולות ממנה את הקונסול ואת סגן הקונסול המכהנים גם כסנאטורים. יתר 17 המושבים בסנאט מתחלקים באופן יחסי בין יתר הרשימות בהתאם למספר הקולות שקיבלו. הסנאט מחוקק חוקים שכל חבר סנאט רשאי להגיש, ומאשר הצעות מינהלות המוצעות על ידי הקונסול. החוקים המחוקקים בו מחייבים את אזרחי הציוויטו הישירים ואינם מחייבים את הארגונים החברים בברית. חברי הסנאט אינם רשאים לכהן גם בפורום, למעט הקונסול המכהן כאמור גם כראש הפורום.
הגוף המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד סגן הקונסול הנבחר, ראשי הקונסול למנות עד שבעה סגנים נוספים המהווים את הרשות המבצעת המכונה Kapitulo. הקונסול מהווה את הנציג והדובר של הציוויטו בפני גורמים חיצוניים. הוא אחראי על ביצוע המשימות שהוטלו עליו, על קביעת סדר היום ועל כינוס הפרלמנט. במקרים של שוויון בהצבעה, הקול שלו מכריע.[1]
האזרחות האישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברי ארגונים המאוגדים בברית הציוויטו יכולים לבקש להתקבל לאזרחות אישית בה. הציוויטו הוא הגוף האספרנטי היחיד המציע תעודת 'אזרחות' מסוג זה.
אזרחות זו אינה ניתנת להם באופן אוטומטי כי אם רק על פי בקשה בפני מוסד הרישום של הציוויטו. לא כל מי שמבקש אזרחות יקבל אותה. התנאי הבסיסי הוא הצגת תעודה המעידה כי הוא דובר אספרנטו ברמה A2 על פי המדד האירופי להערכת שפות או תעודה שוות ערך. יתרה מכך, בעוד שהציוויטו לא פרסמה אמות מידה ברורות לקבלת אזרחים נוספים, היא הבהירה כי היא מתייחסת לקבלת האזרחות כאל 'פריווילגיה', וכי היא מבקשת להעדיף 'איכות על פני כמות' בקבלת אזרחים נוספים. לדבריהם, הציוויטו מחפשת פעילים מעשיים בתנועת האספרנטו, סופרים, אינטלקטואלים המדברים את השפה באופן שוטף וכן דוברי אספרנטו כשפת אם. בין היתר ציינו כי הוועדה המוסמכת לתת אזרחות בוחנת את פרסומיו של המועמד בדפוס וברשת. ניתן לערער על הדיחיה של הוועדה לבית הדין של הציוויטו.
האזרחות ככל שהיא ניתנת, היא חינמית ותקפה לכל החיים (גם אם הארגון דרכו התקבל לאזרחות פורש מהברית). בני זוג של אזרחים וילדיהם רשאים אף הם לקבל אזרחות בציוויטו, גם אם אינם חברים באחד מארגוני הברית. אזרחי הציוויטו זכאים להצביע ולהתמודד לגופים הנבחרים בה, לקבל מידע על פעילותה, לבקש סיוע בינלאומי, ליהנות משירותיה, לפנות לבית הדין לבוררות של הציוויטו ואף להפקיד ולהלוות כסף בבנק הציוויטו בריבית נוחה. נכון לשנת 2019 היו 459 בעלי אזרחות אישית בציוויטו.
ביטול אזרחות או חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד ההתאזרחות בציוויטו היא חינמית, דווקא אזרח המבקש לבטל אזרחותו נדרש לפנות לשם כך לבית הדין של הציוויטו, ולשלם עלויות אדמיניסטרטיביות. עלויות אלו יש לשלם במטבע הציוויטו, Speso, והן משתנות בהתאם למדינת המוצא והאשכול הכלכלי שלה ונעות בין 0.125 ספסו לספסו אחד (11.25-90 פרנקים שווייצרים). גם ארגונים המבקשים לעזוב את ברית הציוויטו נדרשים לעשות הליך דומה שעלויותיו נעות בין 1–8 ספסו (90–720 פרנקים שווצרים).
יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציוויטו מקיימת קשרים עם אגודת הסופרים הבינלאומית, מועצת נשים בינלאומית, ארגון ידידי הטבע (NFI), אגודת בוחני השפה האירופית, ארגון העמים ולאומים הבילתי מיוצגים (UNPO) ארגונים ילידיים שונים ברחבי עולם ועוד.
בתוך תנועת האספרנטו נחשבת הציוויטו לארגון שנוי במחלוקת. הציוויטו מתבלטת בכך שהיא איננה מקיימת כל קשר עם אגודת האספרנטו העולמית אותו כינתה במכוון הזדמנויות 'ארגון פושט רגל'. עם זאת, החל משנת 2019 חלה התקרבות בינה לבין הזרוע הצעירה של ארגון האספרנטו העולמי, ארגון הנוער האספרנטיסטי הכלל-עולמי, סביב הצעה לפיה כלל חברי הציוויטו מתחת לגיל 35 יהיו חברים בארגון. עם זאת, הן במוסדות ארגון הנוער האספרנטי והן במוסדות הציוויטו עלו גם התנגדויות משמעותיות למהלך. בפברואר 2020 הגישה הציוויטו הצעה לארך את קונגרס הנוער הבינלאומי לשנת 2021 בשווייץ. בין היתר ציינה ההצעה כי היחס החוקי בשווייץ להומוסקסואליות הוא טוב יותר מאשר בחלק מהמדינות האחרות שביקשו לארח את הקונגרס. עם זאת ההצעה נדחתה והוועדה בחרה בקוריאה הדרומית.
יחסיה של הציוויטו עם העיתון העצמאי ליברה פוליו אף מתוחים יותר שכן העיתון סיקר בעבר את הצטרפות 'תנועת האספרנטו הפמיניסטית' לברית, תוך הדגשת הקולות המתנגדים למהלך בארגון. לפיכך, עורך העיתון קנה קניאיווילה הוכרז על ידי הציוויטו כ'פרסונה נון גרטה'.
סמלים וחגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגל הציוויטו הוא דגל תנועת האספרנטו הירוק עם ריבוע לבן ובתוכו כוכב מחומש ירוק. המנונה הוא המנון תנועת האספרנטו. בנוסף, לציוויטו סמל בצורת מגן שחציו התחתון ירוק וחציו העליון לבן כשבמכז חציו הלבן כוכב ירוק מחומש.[1] המוטו שנבחר לציוויטו הוא דווקא בשפה הלטינית: 'E pluribus ultra' שמשמעותו: 'מתוך רבים יותר', בפרפרזה על המוטו הלאומי האמריקני E pluribus unum - מתוך רבים אחד.
לציוויטו ארבעה חגים רשמיים: 14 באפריל - יום הזיכרון לחלוצים; 2 ביוני - יום שפת האספרנטו; 10 באוגוסט - יום הציוויטו; ו-15 בדצמבר (יום זמנהוף) - יום תרבות האספרנטו.[1]
בנק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנק הציוויטו הוא למעשה מוסד פיננסי במעמד של קרן, שחברי הוועד המנהל שלה נבחרים על ידי הקונסול ונושאים באחריות אישית כלפיה. בהנחה שכל רווח שייווצר מכך ישמש את הציוויטו, הבנק רשאי אף ליצור או להשקיע בכל מוסד פיננסי אחר. בנובמבר 2010 הכריזה הציוויטו על השקת המטבע שלה, ה- Speso, ששוויו עמד על 80 פרנקים שווייצריים, והוא הוגדר כהילך חוקי לתשלומים בגין שירותים שונים בארגון או בארגונים המרכיבים את הברית.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אספרנטה ציוויטו (באספרנטו)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 חוקת הציוויטו (באספרנטו)
- ^ רשימת הארגונים החברים בברית (באספרנטו)
- ^ דיווח על השקת המטבע (באספרנטו)