אליעזר לודוויג זמנהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליעזר לודוויג זמנהוף
Ludwig Zamenhof
1859 –‏ 1917
1908-kl-t-zamenhof.jpg
תרומות עיקריות
יוצר שפת האספרנטו
קברו של זמנהוף בבית הקברות היהודי בוורשה. במרכז הכוכב המעטר את קברו ניתן לראות את האות E, המסמלת את פועלו הרב בשפת האספרנטו
פסל לזכרו של זמנהוף בפרילפ, מקדוניה
שלט רחוב זמנהוף בתל אביב

ד"ר אליעזר לודוויג (לייזער) (לאזארו לודוביקו) זמנהוף (15 בדצמבר 1859 - 14 באפריל 1917), רופא יהודי-פולני, יוצר שפת האספרנטו, שמטרתה – קירוב לבבות בין בני אדם דוברי שפות שונות, באמצעות שפה נייטראלית. אספרנטו הפכה לשפה המתוכננת המדוברת ביותר בעולם.

זמנהוף היה רופא עיניים ובלשן חובב. השפות המדוברות בביתו היו יידיש ורוסית, אך הוא דיבר באופן שוטף גם פולנית וגרמנית. מאוחר יותר הוא למד צרפתית, לטינית, יוונית, עברית ואנגלית. הוא גם התעניין בשפות איטלקית, ספרדית וליטאית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמנהוף נולד בעיר ביאליסטוק שבגבולה המערבי של האימפריה הרוסית, בתחום המושב (כיום בפולין), כבכור בין 9 ילדים. אביו (כמו גם סבו) היה מורה לשפות. הוריו התכוונו לקרוא לו אליעזר מרקוביץ', אולם בגלל חוקי השלטון הרוסי, הם נתנו לו גם שם נוצרי, לודוביק, שהופיע בתעודת הזהות שלו.

אוכלוסיית העיר ביאליסטוק, שהייתה באותו זמן תחת שלטון האימפריה הרוסית, כללה לאומים שונים: פולנים, רוסים, גרמנים, ליטאים, טטארים, אך הרוב (68%) היו יהודים דוברי יידיש. זמנהוף התמלא תסכול בגלל הסכסוכים הרבים שהיו בין הקבוצות השונות. זמנהוף הבין את הקושי האובייקטיבי שיש לבני האדם בלמידת מגוון השפות של שכניהם, והעריך שהשנאה והדעות הקדומות נובעות במידה רבה מאי-הבנות שהן כורח המציאות בהיעדרה של "שפת גשר" משותפת.

בעת שהיה תלמיד גימנסיה בוורשה, ניסה זמנהוף ליצור שפה בינלאומית; שפה זו הייתה בעלת דקדוק עשיר מאוד, אך גם מסובך. כשלמד אנגלית (יחד עם לטינית, צרפתית, גרמנית ויוונית) הגיע למסקנה, שהשפה הבינלאומית צריכה להיות בעלת דקדוק פשוט יחסית, ובעלת מערך רחב של סיומות וקידומות, כדי שיהיה אפשר ליצור בעזרתן צורות שונות ושימושים שונים לאותה מילה.

בשנת 1878 כמעט שהשלים את הפרויקט הלשוני הראשוני – Lingwe uniwersala – אך הוא היה צעיר מדי מכדי להוציאו לאור. לאחר סיום הלימודים החל ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואחר-כך באוניברסיטת ורשה. קיימת התכתבות שלו מאותה תקופה עם חברי ביל"ו, שבה נזף בהם על חוסר מעשיותם. זמנהוף האמין שניתן יהיה להקים אוטונומיה יהודית בארצות הברית, אך בעקבות הביקורת שנמתחה עליו ועל יתר חסידי "הפתרון האמריקני", הפך חובב ציון פעיל, ואף ייסד את אגודת הסטודנטים "שארית-ישראל" בוורשה. מאוחר יותר, לאחר פרסום אספרנטו, עתיד היה זמנהוף לעבור לרעיון לאומי אוניברסלי יותר, וליצור את אמונת ה"הִלליזם" (Hilelismo), שתתבסס על תורת המוסר האנושית הבסיסית של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".

בשנת 1885 סיים זמנהוף את לימודיו, והחל לעבוד כרופא עיניים. במקביל, המשיך לעבוד על פרויקט השפה הבינלאומית. במשך שנתיים חיפש מימון לפרסום חוברת הסבר על השפה, עד שקיבל את העזרה הכספית מחותנו לעתיד. בשנת 1887 יצא לאור לבסוף ספרו "Lingvo internacia. Antaŭparolo kaj plena lernolibro" ("שפה בינלאומית. הקדמה וספר לימוד מלא"), תחת שם העט דוקטורו אספרנטו ("הדוקטור המקווה"), ומכאן מקור שמה של השפה החדשה.

לגבי זמנהוף, השפה החדשה לא היוותה רק כלי תקשורת, אלא גם כלי להפצת הרעיון של דו-קיום בשלום של אנשים מתרבויות שונות. זמנהוף ויתר מראש על זכויות יוצרים כלשהן על השפה, כי ראה בה נחלת דובריה בעולם כולו, כמו שפה לאומית כלשהי.

זמנהוף תרגם לאספרנטו יצירות מופת רבות מן הספרות העולמית (כולל התנ"ך כולו – משימה שעליה שקד כל חייו). כן חיבר שירה מקורית, ובכך הראה שהשפה מסוגלת להביע את כל קשת הרגשות האנושיים, ולשמש גם כשפה ספרותית. בעקבותיו קמו סופרים רבים, אשר העשירו את התרבות האספרנטית ביצירות בעלות ערך, שרבות מהן תורגמו לשפות לאומיות.

ב-1905 נאם בקונגרס העולמי הראשון לאספרנטו, שהתקיים בעיר הצרפתית בּוּלוֹן-סִיר-מֵר (Boulogne-sur-Mer). קונגרס זה הוכיח לראשונה שניתן לקיים תקשורת באספרנטו מדוברת (עד אז התקיימו קשרים בינלאומיים באמצעות אספרנטו בעיקר בכתב, או במועדונים מקומיים). בשנת 1908 קמה האגודה הבינלאומית לאספרנטו, UEA (ראשי תיבות: Universala Esperanto-Asocio), אך זמנהוף סירב לקחת חלק פעיל בהנהגת הארגון, באמרו כי הוא רק "אחד מהאספרנטיסטים".

ד"ר זמנהוף נפטר בוורשה ב-14 באפריל 1917. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בוורשה, ומאז מותו עולים לקברו כל שנה דוברי אספרנטו ומוקיריה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאליעזר וקלרה זמנהוף נולדו שלושה ילדים: אדם, סופיה ולידיה. האחרונה נשבתה בקסם האספרנטו והפכה בבגרותה לתומכת נלהבת של השפה ולמורה ללימוד אספרנטו באירופה ובארצות הברית. הבת סופיה הצטרפה לדת הבהאית, אשר אחד מעקרונותיה החברתיים הוא שימוש בשפה משותפת לעולם כולו. האספרנטו עמדה אז על הפרק כשפה זו, אך בהמשך נבחרה האנגלית לשפת הבהאים העולמית, כך עד היום.

שלושת ילדיו של זמנהוף נספו כולם בשואה, אך נכדו לואי-כריסטוף זלסקי-זמנהוף (בנו של אדם) ניצל והוא מתגורר בצרפת החל משנות ה-60.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחובות על שמו ועל שם יצירתו אספרנטו קיימים בערים גדולות רבות בעולם, בהן גם בישראל. בולים בנושאים אלה יצאו בעשרות מדינות (בישראל יצא הבול לזכרו בדצמבר 2006).

ד"ר זמנהוף נחשב למעין אל בדת היפנית אואומוטו, שאספרנטו היא חלק מעקרונותיה ורבבות מאמיניה למדו את השפה.

ב-15 בדצמבר 2009 מלאו 150 שנה להולדתו של זמנהוף, ותאריך זה הונצח בדף הבית של מנוע החיפוש גוגל, שהציג את דגל תנועת האספרנטו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]