אפולו 9

אפולו 9
טלאי משימה
נתוני משימה
מטרה מרכזית	טיסה מאוישת ראשונה של רכב הנחיתה
חללית	אפולו
שם החללית	תא פיקוד/שירות: גאמדרופ רכב הנחיתה: ספיידר
תא פיקוד	CM-104 מסה: 26,801 ק"ג
תא שירות	SM-104
רכב נחיתה	LM-3 מסה: 14,575 ק"ג
אנשי צוות	3
אות קריאה	תא פיקוד/שירות: גאמדרופ רכב הנחיתה: ספיידר
משגר	סטורן V ‏SA-504
כן שיגור	‎LC-39A, מרכז החלל קנדי, פלורידה
שיגור	3 במרץ 1969, 16:00:00 UTC
נחיתה	13במרץ 1969, 17:00:54 UTC צפון האוקיינוס האטלנטי 23°15′N 67°56′W
משך המשימה	10 ימים, שעה אחת ו-54 שניות
תמונת הצוות
משמאל לימין: מקדיוויט, סקוט ושוויקארט
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה אפולו 8 אפולו 10

אפולו 9 הייתה המשימה המאוישת הרביעית בתוכנית אפולו. שוגרה ממרכז החלל קנדי בפלורידה, ב-3 במרץ 1969, על גבי טיל סטורן 5. זו הייתה המשימה הראשונה בה היה מודול ירח מאויש, והיא נועדה לבדוק את תפקודו ותפקוד הצוות בעת תפעול המודול.

המשימה

כ-70 שעות לאחר השיגור, נפרד מודול הירח משאר החללית, התהפך, והתחבר חזרה, כל זאת במסלול סביב כדור הארץ. המשימה הייתה אמורה גם לבדוק יכולות בתחום הפעילות החוץ רכבית, אך עקב מחלתו של שוויקארט, רוב הפעילויות בוטלו. במהלך היום הרביעי למשימה, יצא שוויקארט ממודול הירח, לאחר שרוקן מאויר, ושהה מחוץ לחללית במשך 47 דקות. באותו זמן, יצא סקוט באופן חלקי מן הפתח של מודול הפיקוד, כאשר הוא עדיין מחובר למערכות תמיכת החיים של המודול. הוא ביצע תצפיות, צילומים, ואסף דגימות תרמיות. שוויקארט אסף גם הוא דגימות תרמיות שהיו צמודות לדופן החיצונית של המודול. מעבר חיצוני ממודול הירח אל מודול הפיקוד לא בוצעו, עקב הביטולים שהוזכרו.

במהלך היום השישי בוצעו תמרוני ניתוק ועגינה של מודול הירח, במהלכם הופעלו מנועי התמרון, הנחיתה וההמראה של המודול.

לאחר שביצעה הקפה אחת יותר מהמתוכנן, עקב תנאי מזג אוויר בעייתיים, המשימה חזרה לכדור הארץ כעבור 10 ימים במסלול, ב-13 במרץ, ונחתה באוקיינוס האטלנטי. היא חולצה על ידי ה-U.S.S Guadalcanal.

הצוות

ג'יימס מקדיוויט

ערך מורחב – ג'יימס מקדיוויט

מפקד המשימה. (נולד ב-10 ביוני 1929) יליד שיקגו, אילינוי.

ב-1951 התקבל לחיל האוויר האמריקאי, שם ביצע 145 משימות קרביות במהלך מלחמת קוריאה, במטוסי F-80 ו-F-86. הוא בוגר בית הספר לטייסי ניסוי של חיל האוויר האמריקאי וקורס טייסי מחקר אירוספייס של חיל האוויר. הוא שירת כטייס ניסוי בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה.

ב-1959 קיבל תואר בוגר במדעים בהנדסת תעופה מאוניברסיטת מישיגן.

בשנת 1962 נבחר על ידי נאס"א כאסטרונאוט. היה מפקד ג'מיני 4, ביוני 1965, ובמרץ 1969 היה מפקד אפולו 9.

ראסל שוויקארט

ערך מורחב – ראסל שוויקארט

טייס נחתת הירח. לפני שהצטרף לנאס"א שירת כטייס בחיל האוויר האמריקאי והמשמר הלאומי, משנת 1956 עד שהצטרף לנאס"א.

בוגר במדעים בהנדסה אווירונאוטית ומוסמך במדעים באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. למד במעבדה לאסטרונומיה ניסויית של המכון, ועבודתו שם כללה מחקרים בפיזיקה של האטמוספירה העליונה, מעקב אחרי כוכבים, וייצוב של תמונות של כוכבים.

היה אחד מ-14 האסטרונאוטים שנבחרו באוקטובר 1963, בקבוצה השלישית. היה טייס נחתת הירח של אפולו 9, במרץ 1969. במשימה זו, במהלך פעילות חוץ רכבית שנמשכה 46 דקות, בדק את ציוד תמיכת החיים שהותקן מינשא הגב שלו, ציוד ששימש מאוחר יותר במשימות שנחתו על הירח. היה מפקד גיבוי של משימת סקיילאב הראשונה ב-1973.

דייוויד סקוט

ערך מורחב – דייוויד סקוט

טייס תא הפיקוד. ב-16 במרץ 1966 שוגר עם ניל ארמסטרונג למשימת ג'מיני 8, שהייתה המשימה הראשונה בה התחברו שני כלי רכב חלליים במסלול. היה מפקד תא הפיקוד במשימת אפולו 9, ששוגרה ב-3 במרץ 1969. לאחר מכן, היה מפקד הגיבוי של אפולו 12. טיסת החלל השלישית שלו הייתה במשימת אפולו 15, ששוגרה ב-26 ביולי 1971. במסגרת משימה זו נחת על פני הירח יחד עם ג'יימס אירווין, וביצע מגוון פעילויות.