אפולו 17

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפולו 17
טלאי משימה
סמל המשימה
נתוני משימה
חללית אפולו
שם החללית תא הפיקוד/שירות: אמריקה
רכב הנחיתה: צ'אלנג'ר
תא פיקוד CM-114
מסה: 5,840 ק"ג
תא שירות SM-114
מסה: 24,514 ק"ג
רכב נחיתה LM-12
מסה: 16,658 ק"ג
מסת החללית 46,980 ק"ג
אנשי צוות 3
אות קריאה תא הפיקוד/שירות: אמריקה
רכב הנחיתה: צ'אלנג'ר
משגר סטורן V ‏SA-512
כן שיגור ‎LC-39A, מרכז החלל קנדי
שיגור 7 בדצמבר 1972, 05:33:00 UTC
תחילת הליכת חלל משך: 01:05:44 (רונלד אוונס במסע חזרה מן הירח)
נחיתה על הירח 11 בדצמבר 1972, 19:54:57 UTC
אתר נחיתה 20°11′27″N 30°46′18″E
משך פעילות ירחית ראשונה: 07:11:53
שנייה: 07:36:56
שלישית: 07:15:08
סה"כ: 22:03:57
שהייה על הירח 3 ימים, 2 שעות, 59 דקות ו-40 שניות
רכב נדידה ירחי LRV-3
שהייה סביב הירח 6 ימים, 3 שעות, 43 דקות ו-37 שניות
נחיתה 19 בדצמבר 1972, 19:24:59 UTC
דרום האוקיינוס השקט
17°52′48″S 166°06′36″W
משך המשימה 12 ימים, 13 שעות, 51 דקות ו-59 שניות
תמונת הצוות
משמאל לימין: שמיט, סרנן (יושב) ואוונס
משמאל לימין: שמיט, סרנן (יושב) ואוונס
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה
Apollo-16-LOGO.png אפולו 16
Skylab1-Patch.png סקיילאב 2

אפולו 17 (אנגלית: 17 Apollo) היה השיגור המאויש ה-11 והאחרון בתוכנית אפולו של נאס"א, להנחתת אדם על הירח. זו הייתה המשימה היחידה שכללה גאולוג מקצועי, האריסון שמיט, ששימש גם כטייס רכב הנחיתה הירחי. היא הייתה השלישית מבין שלוש "משימות J", שנועדו להגדיל את טווח הפעולה של האסטרונאוטים ואת כמות המידע המדעי הנאסף, לעומת משימות G ו-H שקדמו להן. במשימה זו נסעו האסטרונאוטים מרחק גדול יותר מכל משימה קודמת בעזרת רכב הנדידה הירחי, ואספו יותר דגימות קרקע מכל משימה קודמת. משך השהיה על הירח במשימה זו היה 72 שעות, והמשימה כולה ארכה 12.6 יום.

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האריסון שמיט ליד סלע במהלך הליכת הירח השלישית

המשימה שוגרה על גבי טיל סטורן 5 ב־7 בדצמבר 1972, בשעה 00:33 זמן מזרח ארה״ב. זה היה שיגור הלילה הראשון בתוכנית אפולו. לאחר שתי הקפות של כדור הארץ, נכנסה החללית למסלול אל הירח. כמו במשימות קודמות, לאחר ההיפרדות מן השלב השלישי הוא כוון אל הירח, ופגיעתו נמדדה על ידי סיסמוגרפים שהונחו במשימות אפולו קודמות.

ב־10 בדצמבר נכנסה החללית למסלול סביב הירח, ונחתת הירח "צ'לנג'ר" ביצעה נחיתה תקינה יממה מאוחר יותר. אתר הנחיתה היה בקצה הדרום מזרחי של ים סרניטטיס, ליד הרי הטאורוס, באזור הנקרא טאורוס-ליטרו.

"הגוּלה הכחולה", צילום של כדור הארץ שצילם שמיט בזמן הטיסה אל הירח

במהלך הליכת הירח הראשונה הציב סרנן את ערכת הניסויים שכללה ניסוי זרימת חום, גלאי קרניים קוסמיות, מתקן למדידת ההרכב של האטמוספירה הדלילה של הירח ומד כבידה. מד הכבידה היה אמור לגלות גלי כבידה, שנחזו על ידי תורת היחסות הכללית של איינשטיין, אך עקב שגיאה בתכנונו, הוא לא פעל. פעילות זו נמשכה 7 שעות ו־12 דקות.

כעבור כ־16 שעות, החלה הפעילות החוץ רכבית השנייה. בפעילות זו השתמשו סרנן ושמיט ברכב הירח כדי לנסוע אל מספר מכתשים בסביבה, מהם אספו דגימות קרקע. פעילות זו נמשכה 7 שעות ו־37 דקות.

בפעילות השלישית, בוצעו מדידות כבידה במספר מקומות. הונחו מספר מטעני נפץ, כדי לבחון את מבנה הירח על ידי מדידת הד הפיצוץ בסיסמוגרפים. המטענים הופעלו רק לאחר שהצוות עזב את פני הירח. לבסוף, נאסף מד שטף נייטרונים שהוצב מוקדם יותר. בסך הכול נסעו האסטרונאוטים 30.5 ק"מ, ואספו 110.4 ק"ג של אדמת ירח.

השלב העליון של נחתת הירח התרומם מפני הירח בשעה 22:54GMT ב־14 בדצמבר. השיגור צולם על ידי מצלמה שהותקנה על רכב הירח, והופעלה ממרכז הבקרה ביוסטון. לאחר ההתחברות אל תא הפיקוד והשירות, הושלך שלב ההמראה אל הירח, ופגיעתו נמדדה על ידי סיסמוגרפים שהונחו במשימות אפולו הקודמות, ובמשימה זו.

במהלך הטיסה אל כדור הארץ, ביצע טייס תא הפיקוד אוונס פעילות חוץ רכבית שנמשכה שעה ו-6 דקות, במהלכה אסף ממודול ניסויים סרטי הקלטה שצילמו את פני הירח כאשר היה במסלול סביבו.

תא הפיקוד נחת באוקיינוס השקט ב־19 בדצמבר 1972 וחולץ על ידי צוות מסוק מנושאת המטוסים טיקונדרוגה (USS Ticonderoga).

הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוג'ין סרנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוג'ין סרנן

מפקד המשימה. היה בין 15 האסטרונאוטים שנבחרו באוקטובר, 1963. היה טייס במשימת ג'מיני 9. במהלך משימה זו שהה שעתיים ועשר דקות בפעילות חוץ רכבית, והיה לאמריקאי השני שהלך בחלל.

לאחר מכן היה טייס הגיבוי של ג'מיני 12, וטייס הגיבוי של מודול הירח של אפולו 7.

בטיסתו השנייה לחלל, היה טייס מודול הירח של אפולו 10. אחריה, היה מפקד גיבוי של אפולו 14.

בטיסתו השלישית לחלל, היה מפקד החללית של אפולו 17, האחרונה במשימות אפולו ששוגרה, ב-6 בדצמבר 1972. הוא האדם האחרון עד כה שהטביע את טביעת רגלו על אדמת הירח.

רונלד "רון" אוונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייס תא הפיקוד. (10 בנובמבר 1933 - 6 באפריל 1990) ב־1957 סיים לימודי טייס לאחר שהתקבל לצי. בין ינואר 1961 ליוני 1962 היה מדריך טיסה על מטוסי F-8 קרוסיידר בטייסת .VF-124 בעת שקיבל את ההודעה על כך שהתקבל כאסטרונאוט לנאס"א, באפריל 1966, שירת על נושאת המטוסים USS Ticonderoga, ששנים מאוחר יותר חילצה את אפולו 16 מן המים. באותה עת הספינה השתתפה במלחמת וייטנאם.

האריסון שמיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האריסון שמיט

טייס רכב הנחיתה הירחי וגאולוג. לפני הצטרפותו לנאס"א, עבד האריסון במרכז לאסטרוגאולוגיה של המכון הגאולוגי של ארצות הברית (U.S. Geological Survey). הוא פיתח מספר שיטות גאולוגיות שמאוחר יותר שימשו את הצוותים בתוכנית אפולו. לאחר בחירתו לנאס"א, הוא אימן את צוותי אפולו לזהות משטחים גאולוגיים בזמן שהותם במסלול סביב הירח ובזמן נחיתתם על פני הירח. לאחר כל משימה שנחתה על הירח הוא השתתף בבחינת הממצאים שצילמו ואספו האסטרונאוטים.

במרץ 1970 נבחר האריסון להצטרף אל ריצ'רד גורדון וונס ברנד לטוס במשימת אפולו 18 ולשמש כצוות גיבוי באפולו 15. לאחר ביטול משימת אפולו 18 בספטמבר 1970, אנשים רבים ציפו שיצורף למשימת אפולו 17, משימה האחרונה לירח. ההחלטה לצרפו לאפולו 17 הוכרזה באוגוסט 1971.

צוות גיבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפקד המשימה: ג'ון יאנג
  • טייס: סטיוארט רוזה
  • טייס: צ'ארלס דיוק

צוות תמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט אוברמאייר
  • בוב פארקר
  • גורדון פלורטון

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תוכנית אפולו של סוכנות החלל האמריקנית
אפולו 1 - אפולו 4 - אפולו 5 - אפולו 6 - אפולו 7 - אפולו 8 - אפולו 9 - אפולו 10 - אפולו 11 - אפולו 12 - אפולו 13 - אפולו 14 - אפולו 15 - אפולו 16 - אפולו 17 - אפולו-סויוז Apollo program insignia.jpg