ניל ארמסטרונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניל אולדן ארמסטרונג
ניל ארמסטרונג
אסטרונאוט בשירות נאס"א ו-USAF
האדם הראשון על הירח

חתימתו

לאום Flag of the United States.svg אמריקאי
לידה 5 באוגוסט 1930
וואפקונטה, אוהיו
פטירה 25 באוגוסט 2012 (בגיל 82)
עיסוק בעבר טייס ניסוי, טייס בצי ארצות הברית
בחירה לטייס חלל 1962
פרישה 1971
זמן בחלל 8 ימ', 14 שע', 12 דק' ו-31 שנ'
מס'  EVA 1 (על הירח)
זמן כולל ב- EVA 2 שע' ו-31 דק'
משימות
ג'מיני 8, אפולו 11
Ge08Patch orig.png Apollo 11 insignia.png
עיטורים
SpaceMOH.jpgמדליית החירות הנשיאותיתמדליית הטיסה בחלל של נאס"א

ניל אולדן אַרְמְסְטְרוֹנְגאנגלית: Neil Alden Armstrong;‏ 5 באוגוסט 1930 - 25 באוגוסט 2012) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס ניסוי ואחד מאנשי הצוות בנושאת מטוסים, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון להציג את כף רגלו על-פני הירח.

בטיסתו הראשונה לחלל היה ניל ארמסטרונג טייס במשימת ג'מיני 8 ב-1966. משימה זו הייתה הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ והוא ביצע זאת יחד עם טייס המשנה דייוויד סקוט.

במשימתו השנייה (והאחרונה) היה מפקד משימת אפולו 11, שנחתה על הירח ב-20 ביולי 1969. ארמסטרונג היה הראשון שדרך על הירח. במעמד זה, אמר את המשפט "זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות". יחד עם באז אולדרין, חקר את הירח בפעילות חוץ-רכבית בת כשעתיים וחצי.

לפני היותו אסטרונאוט, שירת ארמסטרונג בנושאת מטוסים בצי האמריקאי והשתתף במלחמת קוריאה. לאחר שירותו בחיל הים הפך ארמסטרונג לטייס ניסוי ב-NACA, קודמתה של נאס"א.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות, נעורים וראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמסטרונג היה בנם הבכור של סטיבן קוניג ארמסטרונג וויולה לואיז אנגל. הוא נולד ב-5 באוגוסט 1930 בחדר הכניסה של בית סבו בעיירה וואפקונטה, אוהיו. שמו האמצעי, אולדן, נבחר באליטרציה, ורמיזה לשיר The Courtship of Miles Standish של המשורר הנרי וודסוורת' לונגפלו. סטיבן ארמסטרונג עבד בממשלת אוהיו ובעקבות עבודתו שינתה המשפחה את מקום מגוריה פעמים רבות, 16 מעברי בתים ברחבי אוהיו במשך 14 שנה.

ארמסטרונג החל להתעניין בטיסה עוד בילדותו. את טיסתו הראשונה חווה ב-26 ביולי 1936 (בגיל 6), על מטוס פורד טרימוטור (Ford Trimotor). בגיל 8 החל להתעניין בבנית דגמי מטוסים ובגיל 15 החל לחסוך לשיעורי טיסה. לכל שעת טיסה נדרש ארמסטרונג לעבוד כ-22 שעות וחצי כדי להרוויח 9 דולרים. בגיל 16 החל לקחת שיעורי טיסה ב-Aeronca Champion, מטוס קל בעל מנוע 65 כוחות סוס. לאחר מכן עבר למטוסי BT-13 ולבסוף למטוסי פרצ'יילד PT-19. הוא קיבל את רישיון הטיס שלו עוד בטרם למד נהיגה, ועל כן היה שב לביתו באופניו.

לאחר שסיים בהצלחה את התיכון, החל ללמוד באוניברסיטת פרדו בשנת 1947 וסיים לימודי הנדסת אווירונאוטיקה. ארמסטרונג היה השני במשפחתו שזכה בהשכלה על-תיכונית, ולימודיו אלו התאפשרו בעזרת מלגה אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. ציוניו בפרדו היו בינוניים, ועלו רק לאחר שחזר משירותו במלחמת קוריאה. במסגרת לימודיו בפרדו הוא נפגש לראשונה עם ג'נט שירון, עמה התחתן ב-28 בינואר 1956. בנוסף, התקבל לאוניברסיטת דרום קליפורניה וקיבל שם תואר מוסמך בהנדסת תעופה וחלל.

שירות צבאי - מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמסטרונג למד באוניברסיטה במסגרת תוכנית מלגות אשר במסגרתה התחייב לשירות בצי האמריקאי. הוא שירת כטייס בין 1949 ל־1952, כולל במלחמת קוריאה. לאחר תקופת אימונים ממושכת התבצעה טיסתו המבצעית הראשונה ב-5 בינואר 1951, באותה עת הטיס מטוס סילון מדגם F9F-2B. בסוף אותו חודש נשלח למלחמת קוריאה. משימתו הראשונה הייתה ליווי מטוס ביון אשר צילם תצלומי אוויר בשטח האויב. במהלך משימות אלו הפיל מטוס אויב לראשונה; הפלה זו הייתה היחידה במהלך כל קריירת הטיס שלו.

במהלך המלחמה ארמסטרונג ביצע 78 משימות וצבר 121 שעות טיסה. עבור שירותו במלחמה קיבל מספר עיטורי לוחמה: מדליית האוויר (עבור ביצוע למעלה מ - 20 גיחות קרביות), מדליית הזהב (עבור 20 נוספות), מדליית השירות בקוריאה וכוכב הקרב. ארמסטרונג סיים את שירותו בצי בינואר 1952 בדרגת סגן.

טייס ניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמסטרונג הוא בוגר קורס טייסי ניסוי שנערך בבסיס חיל האוויר האמריקני אדווארדס. במהלך שנותיו כטייס ניסוי הטיס מגוון רחב של מטוסים, ובמיוחד התפרסם כאחד הטייסים של המטוס המאויש המהיר בהיסטוריה, ה-X-15, אשר שבר גם שיאי גובה והגיע למעשה אל שולי החלל. בהיותו טייס ניסוי היה ארמסטרונג מעורב גם בפיתוח מטוס החלל של חיל האוויר האמריקאי, ה-X-20, שבוטל בסופו של דבר.

בחירתו לטייס חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניל ארמסטרונג בחליפת חלל לפני תוכנית ג'מיני

ארמסטרונג סיפר שאינו יודע מתי התגבשה אצלו ההחלטה להיות אסטרונאוט. ארבעה או חמישה חודשים לאחר הפנייה אליו לבוא למבחני בחירת אסטרונאוטים (הקבוצה השנייה שנאס"א בחנה) הפך לנרגש ביותר. כששמע על תוכנית אפולו ובהזדמנות לחקור סביבה חדשה לחלוטין שבה אין כוח כבידה התרגשותו אף גברה.

דיק סלייטון היה אחראי על בחירת צוות המשימה וקרא לארמסטרונג ב-13 בספטמבר 1962, בתקווה שזה התעניין להצטרף לנאס"א. ארמסטרונג נענה לבקשה ללא שום היסוס. בחירת האסטרונאוטים מתוך הקבוצה הגדולה שבאה להיבחן נעשתה בחשאיות מוחלטת במשך 3 ימים ולאחריה פורסם כי ארמסטרונג היה בין הנבחרים לשמש כאסטרונאוטים.

במהלך השנתיים שלאחר הבחירה התעמק ארמסטרונג באימונים בסיסיים ותאורטיים. לאחר מכן החל לעבור סדרת אימונים בסימולטורי טיסה.

בסופו של דבר טס לחלל בשתי משימות: ג'מיני 8 ו-אפולו 11. בשתי משימות חלל אחרות הוצב בצוות הגיבוי.

תוכנית ג'מיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית ג'מיני

ג'מיני 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'מיני 5

ארמסטרונג נבחר לשמש כטייס בצוות הגיבוי במשימה זו יחד עם אליוט סי. משימה זו הייתה בת 8 ימים, הארוכה ביותר עד אותה תקופה, כשצוות החללית היה גורדון קופר ופיט קונרד. המשימה, הצוות וצוות הגיבוי הוכרזו ב-8 בפברואר 1965 וההמראה התקיימה ב-21 באוגוסט 1965. במהלך ההכנות למשימה הוכנו גם ארמסטרונג וסי למשימה, למקרה שהצוות שנבחר לא יוכל למלא אותה.

ג'מיני 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'מיני 8
החזרת "ג'מיני 8" לאחר שנחתה באוקיינוס השקט

ב-20 בספטמבר 1965 הוכרז הצוות של משימת ג'מיני 8 וארמסטרונג נבחר לשמש כטייס הראשי. כטייס המשנה נבחר דייוויד סקוט. החללית המריאה ב-16 במרץ 1966. משימה זו הייתה המסובכת ביותר שבצעה עד אז על-ידי ארצות הברית, ויעדה העיקרי היה התחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול ארצי. בסך הכול תוכננה המשימה ל-75 שעות ו-55 הקפות. לאחר ההנתקות מהאג'ינה בשעה 10 בבוקר, לפי שעון מזרח ארצות הברית, ה"טיטאן 2" הוצת בשעה 11:41:02 כדי להכניס את החללית למסלול מחדש.

העגינה לרכב האג'ינה הייתה הראשונה שבה חוברו שני עצמים בחלל. העגינה הושלמה לאחר שש שעות וחצי. הקשר עם הצוות ששהה בחללית היה קטוע ואינו רציף עקב חוסר במשדרי מעקב שהוצבו על החללית.

עקב תקלה, החלה החללית ג'מיני, בעודה מחוברת אל שלב האג'ינה, להסתחרר בקצב הולך וגובר, עד כדי סכנה של אבדן חיי הצוות עקב התאוצה הגבוהה. בנוסף, כילו ניסיונות מערכת הייצוב של החללית ג'מיני את מלאי הדלק במהירות, דבר שהביא לחשש באשר ליכולתה לתמרן לקראת הכניסה לאטמוספירה. בהחלטה מהירה ניתק ארמסטרונג את חלליתו משלב האג'ינה, ובניהוג ידני הביא לנחיתת חרום מוקדמת מהצפוי ומוצלחת של החללית ג'מיני.

ג'מיני 11[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'מיני 11

זוהי המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני שבה נבחר ארמסטרונג לצוות הגיבוי יחד עם ויליאם אנדרס. הכרזתו להיות טייס בצוות הגיבוי הוכרזה יומיים לאחר שנחתה ג'מיני 8. ההמראה של המשימה התקיימה ב-12 בספטמבר 1966 כשצוות המשימה הוא פיט קונרד ודיק גורדון.

אפולו 11[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפולו 11
צוות אפולו 11 - מימין לשמאל: באז אולדרין, מייקל קולינס, וניל ארמסטרונג
ארמסטרונג בתא החללית
ארמסטרונג עובד על נחתת הירח בהליכת ירח

לאחר שנבחר למפקד צוות הגיבוי של משימת אפולו 8, נבחר ארמסטרונג למפקד משימת אפולו 11 על-ידי דייק סלייטון ב-23 בדצמבר 1968. בפגישה שנערכה ללא עיתונאים, סלייטון טען שרצה להחליף את באז אולדרין בג'ים לוול, אך ארמסטרונג אמר שמבחינה מקצועית הוא מסתדר ומתואם יותר טוב עם אולדרין. אמירה זו על אולדרין השפיעה על החלטת סלייטון, שבחר לבסוף את הצוות הסופי. ארמסטרונג יהיה המפקד, באז אולדרין ינהג בנחתת הירח ומייקל קולינס יהיה טייס תא הפיקוד.

אחד הוויכוחים שנוצרו לפני ואחרי המשימה היה על ההחלטה מי יהלך ראשון על הירח. אולדרין חשב שהוא זה שיהיה הראשון עקב ניסיונו בתוכנית ג'מיני, במהלכה ביצע מספר הליכות חלל בעוד שהטייס הראשי נשאר בחללית. הנימוק הנגדי לזה טען שמפקד המשימה הוא בעל האחריות הגדולה ביותר על הצלחת המשימה, ובנוסף הוא עובר אימונים רבים שיכינו אותו למשימה טוב יותר בנוסף לאימונים הרגילים. לבסוף התקבלה ההחלטה שארמסטרונג ילך ראשון על הירח ואולדרין אחריו.

המסע לירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן השיגור, קצב פעימות ליבו של ארמסטרונג עלה ל-110 פעימות בדקה, הרעש האדיר שהתקבל מהצתת הטיל כלל לא הזכיר את טיל הטיטאן 2 ה"שקט" יחסית של ג'מיני 8. השוני הנוסף בין שתי המשימות הוא שקפסולת ג'מיני 8 הייתה בעלת שני מושבים ולא היה באפשרות של שני הטייסים לקום ממושבם (ראו תמונת ג'מיני 8), קפסולת אפולו 11 הייתה הרבה יותר מרווחת ביחס לג'מיני 8. צוות אפולו 11 לא סבל מתחושה רעה במהלך המשימה, דבר שהופיע אצל צוותים קודמים בתוכנית אפולו.

המטרה העיקרית של אפולו 11 הייתה לנחות על הירח. המכ"ם תחילה לא מצא מקום נחיתה נוח, לאחר זמן מה הראה מקום נחיתה שבו יהיה טוב לנחות, אך מספר מחשבים הראו שגיאות, הראשונה שביניהן הראתה שגיאה מספר 1202, אולדרין וארמסטרונג לא הכירו את שגיאות המערכת והחלו לדאוג לגבי המצב. מצב זה הלחיץ את הצוות הרבה יותר מאשר המכ"ם שלא מצא תחילה מקום נחיתה. אפילו ניסיונו של ארמסטרונג כטייס ניסוי לא עזר ולא היה להם מושג כללי מה לעשות לגבי המצב שאליו נקלעו. לבסוף התברר שהמחשב מוציא שגיאה זו כאשר הוא עמוס בחישובים ואינו יכול לקבל אליו חישובים נוספים.

לאחר פתירת בעיית המחשב, נותר לצוות להנחית את החללית על-פני הירח. עקב הזמן הרב שאבד עקב מציאת מקום לנחיתה, נשאר לצוות זמן מועט להנחית את החללית. למעשה אם היו נוחתים 15 שניות מאוחר יותר, הדלק היה אוזל והם היו מתרסקים על אדמת הירח מגובה של 15 מטרים. לטענת ארמסטרונג, שלא היה מודאג כלל מהמצב, היה הצוות שורד את ההתרסקות. ניתוח הממצאים לאחר הנחיתה הראה כי היו להם עוד 50 שניות לנחיתה ולא 15 כפי שחשבו.

ב-20 ביולי 1969 בשעה 20:17:39, לפי השעון האוניברסלי, מילותיו הראשונות של ארמסטרונג ("יוסטון, כאן בסיס שלווה, הנשר נחת") נאמרו למרכז הבקרה, יוסטון. אולדרין וארמסטרונג חגגו את הנחיתה בלחיצת יד בלבד, והתכוננו לצאת לאדמת הירח ולבצע את משימותיהם.

ההליכה הראשונה על הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הנחיתה המוצלחת, התכוננו ארמסטרונג ואולדרין לצאת לפני הקרקע של הירח. דלת החללית נפתחה וארמסטרונג ירד בסולם. ב-21 ביולי 1969 בשעה 2:56 בלילה, לפי שעון הזמן העולמי, הניח את כף רגלו השמאלית ולאחריה הימנית על הירח. אז הוא אמר את המשפט שייזכר לדורות:

Cquote2.svg

זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות.
.That's one small step for [a] man, one giant leap for mankind

Cquote3.svg

בשל בעיות תקשורת לא נקלטה כראוי המילה "a" שבמשפט, ועל כן דומה היה שארמסטרונג אמר "לָאדם" - ביהירות והתנשאות, בניגוד לענווה שהייתה מנת חלקו ושבה דיבר גם עתה.

לאחר 15 דקות מהצעד הראשון הצטרף אליו באז אולדרין והם החלו בתהליכי מחקר שתוכננו למשימה. במהלך ההליכה על הירח הם קבעו לוח שמנציח את הנחיתה הראשונה של האנושות על הירח, ובנוסף נעצו את דגל ארצות הברית באדמת הירח.

מחקר הירח במשימת אפולו 11[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשימה הראשונה של ארמסטרונג על פני הירח הייתה איסוף דגימת קרקע, אותה ביצע באמצעות יעה המחובר לידית אחיזה ארוכה. דגימה זו הושמה בכיס חליפתו, וכונתה דגימת חירום - אם יאלצו ארמסטרונג ואולדרין להמריא חזרה מהירח, תהא זו דגימה יחידה שיביאו עמם לכדור הארץ. ארמסטרונג ואולדרין הציבו על הירח סיסמוגרף, ומראה שנועדה להחזיר קרן לייזר הנורית מכדור הארץ על מנת לאפשר מדידות מדויקות של מרחק הירח מכדור הארץ. בנוסף בוצעה לכידה של חלקיקים שמקורם מן השמש, באמצעות רדיד אלומיניום שנחשף על פני הירח והוחזר לכדור הארץ.

המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמסטרונג במרכז החלל קנדי ב-1999

בין 1971 ל־1979 כיהן כפרופסור להנדסת תעופה וחלל באוניברסיטת סינסינטי. מ־1980 כיהן בתפקידים בכירים במספר חברות אירוספייס, האחרונה שבהן בשנת 2000.

בין 1971 ל־1973 היה יושב ראש הוועדה המייעצת לנשיא ארצות הברית בנושא חיל השלום.

בין 1985 ל־1986 היה חבר בוועדה הלאומית לחלל, שמונתה על ידי נשיא ארצות הברית כדי להמליץ על תוכנית חלל לאומית למאה ה־21. היה גם סגן יו"ר "ועדת רוג'רס" - ועדת החקירה לבדיקת אסון הצ'לנג'ר בראשה עמד ויליאם רוג'רס.

בתחילת יולי 2007 ביקר ניל ארסמטרונג בישראל כאורח של ישיר בית השקעות ונאם כחלק מאירוע סגור שיזמה הקבוצה לכבודו שנערך במרכז הירידים והקונגרסים בתל אביב.

בתחילת אוגוסט 2012 דווח כי סבל מבעיות בלבו ועבר ניתוח מעקפים.

ניל ארמסטרונג נפטר ב-25 באוגוסט 2012 כתוצאה מסיבוכים, כ-3 שבועות לאחר הניתוח שעבר. ב-13 בספטמבר נערך לו טקס אשכבה בקתדרלה הלאומית של וושינגטון במעמד מנהל נאס"א, חבריו לצוות אפולו 11 ואסטרונאוטים נוספים מתוכנית אפולו. למחרת הובל אפרו לאוקיינוס האטלנטי על סיפון אונייה של הצי האמריקני ופוזר שם.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]