ארווין פיסקטור
ארווין פיסקטור (Erwin Piscator) (17 בדצמבר 1893 - 30 במרץ 1966) היה במאי תיאטרון גרמני חדשן, אחד המייסדים של התיאטרון האפי ומייצג בולט של התיאטרון הפוליטי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
פיסקטור למד תחילה ספרות גרמנית, פילוסופיה ותולדות האומנות באוניברסיטת מינכן. במלחמת העולם הראשונה הוא שירת בין היתר בשוחות במערב, שם גיבש את השקפותיו הפציפיסטיות והסוציליסטיות. אחרי מהפכת נובמבר 1919 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית. הוא ייסד וניהל את התיאטרון הפרולטרי הראשון בשנת 1920 ברלין וביים הופעות פוליטיות עבור המפלגה. ב-1927 הוא פתח תיאטרון של עצמו. גם ברטולד ברכט היה בהתחלה חלק תיאטרון זה.
ב-1931 עבר פיסקטור לברית המועצות והפיק שם את סרט הקולנוע היחידי שלו: ההתקוממות של דייגי סנטה ברברה (1934). ב-1936 הוא היגר לפריז, אחרי שהתאכזב מהסטליניזם, וב-1939 לארצות הברית. עד 1951 הוא ניהל את ה-Dramatic Workshop ובין תלמידיו היו מרלון ברנדו, טוני קרטיס, הרי בלפונטה וטנסי ויליאמס. ב-1951 הוא חזר לגרמניה.
[עריכה] תרומותיו לתיאטרון
הרבה חידושים משנות העשרים המציא פיסקטור, ביניהם שילוב של שקופיות וסרטים בהצגות, וכן סרטים נעים. תפאורותיו היו מורכבות ואיפשרו סצנות סימולטניות על גבי במות שונות. ההנגדה יצרה ביקורתיות ואפקטים סטיריים. גם הפקות ההמונים שלו היו הראשונות בתחום זה. אחרי המלחמה הוא היה אחד המייסדים של התיאטרון הדוקומנטרי.
[עריכה] הצגות מפורסמות
- 1926 "השודדים" של שילר
- 1927 "הופלה, אנחנו חיים" של טולר
- 1928 "החייל האמיץ שווייק"
- 1955 "מלחמה ושלום" על-פי טולסטוי
- 1963 "ממלא המקום" של הוכהוט
[עריכה] קישורים חיצוניים
