אתי הילסום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתי הילסום. תמונה על כריכת אוסף היומן והמכתבים השלם שלה, שיצא לאור בשנת 2002

אתי הילֶסוּם (Etty Hillesum;‏ 15 בינואר 1914, מידלבורך, הולנד30 בנובמבר 1943, אושוויץ) יהודייה-הולנדית, מחברת יומנים שראו אור בעברית תחת הכותרת חיים כרותים, ובהמשך בשם השמיים שבתוכי, אשר ראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ואשר לא רק מתארים את אימי השואה, אלא בעיקר מגוללים מסע נפשי ורוחני של אישה צעירה לעבר ייעודה והתעלותה הרוחנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתי הילסום נולדה במידלבורך לאב ממוצא הולנדי ולאם יהודייה ממוצא רוסי, ובילתה שם איתם ועם שני אחיה את שנותיה המוקדמות. ב-1924 עקרה המשפחה לדוונטר, לרגל עבודתו של האב, שהיה מרצה לספרות קלאסית ואף ניהל בית ספר בשלב מאוחר יותר. ב-1932 עברה אתי לאמסטרדם, שם למדה באוניברסיטה ושם שהתה בזמן הכיבוש הנאצי עד אשר גורשה למחנה המעבר וסטרבורק.

הילסום קיבלה הסמכה במשפטים, ובנוסף למדה פסיכולוגיה וכן לשונות סלאביות, שאליהן נמשכה על רקע מוצאה של אמה. במשפחתה הייתה מסורת של הערצת ידע, והיא מעידה על עצמה כי חשׂכה אוכל מפיה במטרה לקנות ספרים.

הייתה תלמידתו וחברתו האינטימית של הפסיכוכירולוג הגרמני יוליוס שפיר שלמד אצל קרל יונג. באמסטרדם התחברה לחבורתו של שפיר, שסידרו לה עבודה פקידותית אצל מועצת היהודים, ובכך האריכו את ימיה מעט. מוצאה היה במשפחה מתבוללת, אבל לאט לאט בהשפעתו של שפיר, שהיה בעברו בנקאי, הפכה להיות מאמינה ופיתחה בקירבה את החמלה והאמפתיה כלפי הזולת:

עשיתי דרך קשה וארוכה עד שחזרתי ומצאתי את המחווה האינטימית כלפי אלוהים: לעמוד בערב ליד החלון ולאמר: תודה לך , אלוהים. בתוכי שוררים שקט ושלווה. הדרך הייתה קשה וארוכה. עכשיו הכול נראה פשוט ומובן מאליו. משפט אחד רודף אותי כבר שבועות: אדם צריך את האומץ לאמר שהוא מאמין. לבטא את שם אלוהים.

– השמיים שבתוכי, עמ' 65

בשנות הכיבוש והגזרות שניחתו על היהודים הצליחה אתי לפתח השקפת עולם אופטימית – זאת על אף שגופה חלש, בריאותה רופפת למדי והיא צורכת כמויות אדירות של אספירין להרגעת כאבי הראש שלה:

יש בי רק אמון רב, והכרת טובה על שהחיים יפים כל כך, ולכן זהו רגע היסטורי: לא משום שאני צריכה לגשת עוד מעט לגסטאפו, אלא משום שלמרות זאת החיים נראים לי יפים.

– השמיים שבתוכי, עמ' 67

בסוף ימיה הפכה לאלטרואיסטית קיצונית:

הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים.

– בסוף היומן

לאחר שנתפסו יהודים ונשלחו למחנה המעבר וסטרבורק שבגבול הולנד, התנדבה ללכת איתם. כאשר ניסו חבריה לשחררה – התנגדה.

במספר מקומות ביומן מספרת אתי על האופן שבו היא מתארגנת למשלוח, וכותבת כי אחד הדברים החשובים שעליה לקחת איתה הוא התנ"ך. לצד הקרבתה וההשקפות הנעלות שאליהן הגיעה, נותרת אתי אנושית, ומבקשת מחבריה שישלחו לה כרית למחנה וסטרבורק, מכיוון שקשה לה לישון על דרגשי העץ.

ביומן ניכר כשרונה הספרותי וההגותי, ומעל לכל משתקפת נפש יפה ואצילה שאימי ההשמדה רק הבליטו והעצימו. חלומה להיות סופרת או משוררת נקטע בגיל 27. בעקבות תרגום יומנה ומכתביה לעברית, הולך רישומה וניכר במקומות שונים בהוויה הישראלית, כמו בקרב קהילת המקום, ואצל מטפלים שונים.

אתי הילסום נרצחה באושוויץ ב-30 בנובמבר 1943.

בשנת 2014 החל היוצר ותסריטאי הישראלי חגי לוי ביצירת סרט על בסיס קורות חייה.

יומנה בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים כרותים: יומנה של אתי הילסום 1941–1943 (מהולנדית: שולמית במברגר), ירושלים: כתר, 1985.
  • השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום 1941–1943, ירושלים: כתר, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.