שפות סלאביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לחצו כדי להקטין חזרה
אוקראינית אוקראינית רוסינית בולגרית אוקראינית אוקראינית אוקראינית בלארוסית רוסית רוסית סלובקית קשובית סורבית תחתית סורבית עילית פולנית בולגרית מקדונית סלובקית סלובקית סלובקית סלובקית סלובקית בולגרית קרואטית צ'כית צ'כית סלובנית בוסנית בוסנית סרבית סלובנית רוסית קרואטית סורבית תחתית סורבית עילית צ'כית סלובקית פולנית קשובית סלובנית קרואטית בוסנית סרבית מקדונית בולגרית רוסינית בלארוסית אוקראינית רוסיתSlavic languages-HE.png

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מפת תפוצה של השפות הסלאביות. למידע על שפה, לחצו עליה

השפות הסלאביות הן ענף של השפות ההודו אירופיות המדובר בעיקר במזרח אירופה וארצות הבלקן.

מקורה המשוער של השפה הפרוטו-סלאבית של השבטים הסלאבים הוא באזור הנמצא כיום באוקראינה, ויש לה קשרים עם פרוטו-בלטית.

ההבדל העיקרי הוא בין השפות הצפון סלאביות לדרום סלאביות, המופרדות גאוגרפית זו מזו. בתוך אזור מסוים לעתים יש רצף לשוני כמעט חלק במעבר בין שפה אחת למשנייה, כאשר גבולות פיזיים (לעומת פוליטיים) מפרידים בין מרחבים לשוניים גדולים יותר.

רשימת שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המאמינים שהייתה קיימת גם שפה צפון סלאבית, השונה מהשפות המזרח והמערב סלאביות. דיאלקט הדיבור שפעם דובר בנסיכות נובגורוד (נקרא גם הדיאלקט העתיק של נובגורוד) המכיל מילים פרוטו-סלאביות שלא שרדו בשום שפה אחרת. ויכול להיות, לדעתם, עדות לענף בשפה הצפון סלאבית.

בדרך כלל המושג שפות צפון סלאביות נועד על מנת להפריד בין השפות הדרום סלאביות לשפות המערב והמזרח סלאביות (כיחידה אחת). בתקופת ההיסטוריה, הפלישה ההונגרית (החוץ אירופית) הפרידה בין הסלאבים (בין צפון לדרום). משום כך המושג נפוץ אצל חוקרי הסלאבים מטעמי נוחות, בהגדרם את השפות.

דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב השפות הסלאביות נשמרו 7 מתוך 8 יחסות שם מפרוטו-אינדו-ארופאית. (ברוסית סלובנית וסלובקית, 6 - הווקאטיבית לא בשימוש, בבולגרית ובמקדונית - רק 2 בשימוש - הנומינאטיבית והווקאטיבית).

מערכת היחסות הינה אוסף חוקים לפיהם נוטה סיומת של שם העצם על-פי תפקידו התחבירי במשפט. בכל אחת מהשפות ישנם שמות שונים ליחסות אילו ועל כן פעמים רבות נהוג לכנותן גם בשמותיהן הלאטינים. בשפות הסלאביות נהוג גם לזהות בין היחסה לבין 'זוג שאלות' אשר מזהה אותה התואם לשאלות 'מי?, מה?':

  • יחסה נומינאטיבית (Nominativus) נום - לאטינית 'שם' - זוהי היחסה הלא מוטית, כשם שהשם מופיע במילון. משמשת בעיקר בתפקיד הנושא במשפט.
  • יחסה גנטיבית (Genetivus) - תפקידה ללא מילות יחס הינו לציין שייכות, מושא העונה על השאלות 'של מי? של מה?', כמו כן, היא מסמנת מושא ישיר לאחר שלילה, ולאחר מילות יחס מסוימות.
  • יחסה דאטיבית (Dativus) - שימוש ללא מילות יחס - מושא העונה על 'למי? למה?'
  • יחסה אקוזאטיבית (Accusativus) - מושא ישיר, העונה על "את מי? את מה?"
  • יחסה אינסטרומנטאלית (Instrumentalis) - מושא המציין שימוש באמצעי מסוים, עונה על השאלות "על ידי מי? על ידי מה?" במובן של שימוש (לדוגמה, כתבתי את המכתב בעט).
  • יחסה לוקאטיבית (Locativus) - מופיעה רק לאחר מילות יחס, בדרך כלל שמצינים מיקום. כמו כן, במושא העונה על השאלות "אודות מי? אודות מה?"
  • יחסה ווקאטיבית (Vocativus) - בפניה למישהו, ללא 'שאלה', הנטייה זהה ללוקאטיבי ברב המקרים. זוהי הנטייה של שם העצם לדוגמה במשפט "בוקר טוב, אדוני" או "מה נשמע, חבר". היחסה הווקאטיבית נמצאת בשימוש מובהק בשפה הצ'כית, למשל. כך, למשל, השם הפרטי Petr יוטה Petře בפניה אל האדם, והשם הפרטי Ana יהפוך ל-Ano בפניה ישירה אל האשה.

היחסות משנות את כל שמות העצם והתארים שאליהם הן מתייחסות, בכלל זה שמות פרטיים.