בלה באן
 | |
| תמונת הדרכון הצרפתי של באן | |
| לידה |
4 במאי 1909 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 1972 (בגיל 62) ירושלים, ישראל |
| תקופת הפעילות |
מ-1930 |
| פרסים והוקרה |
פרס נורדאו (1965) פרס מונקאצ'י (1951) פרס מונקאצ'י (1953) |
  | |
בלה באן (במקור בלאו, בהונגרית: Bán Béla; בודפשט, 14 במאי 1909 – ירושלים, 6 בפברואר 1972) היה צייר יהודי-הונגרי, שעלה לישראל בשנות ה-60 של המאה ה-20. זכה פרס מונקצ'י פעמיים, היה מרצה באקדמיה לאומנות בבודפשט. בציורו הוא עבר מגרסה אקספרסיבית של ריאליזם לסוריאליזם, אך בינתיים זכה לטעום מהריאליזם הסוציאליסטי, מהקוביזם ועוד. את עבודותיו ניתן למצוא בגלריה הלאומית של הונגריה שבבודפשט, בגלריה של בודפשט, במוזיאון יאנוס פנוניוס בעיר פץ', במוזיאון העיר סומבטהיי ובמוזיאון העירוני בסקשפהרוואר.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלה בלאו נולד במשפחה יהודית של פקידים, אם כי במשפחתו המורחבת היו אמנים רבים*. הוריו היו גזה בלאו ורוזה צ'ילאג.[1] הוא נרשם בתעודת הלידה בתור בלה בלאו, בשנת 1934 הוא חתם על עבודות העיצוב הגרפי שלו בשם משפחה זה. בשנים 1925–1928 היה סטודנט של בית הספר לאמנות שימושית, התכונן לקריירה של גרפיקאי פרסומות, המאסטר שלו בבית הספר היה פרנץ הלבינג, ואחר כך כסטודנט של האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות (1928–1930), המאסטר והמורה שלו היו דיולה רודנאי. לאחר הלימודים באוניברסיטה הוא היה חבר מייסד של האגודה החדשה לאמנים (KÚT (1934 ולאחר מכן של בית הספר האירופי.
בשנת 1935 נשא לאישה את ליוויה, בתם של ארפאד אדוריאן (אדלר)(1883–1943)[2] ושל מריה שלזינגר.[3]
בשנת 1953 קיבל בפעם השנייה את פרס מונקצ'י. הוא היגר בשנת 1956 לצרפת בתקופת המרד ההונגרי. שם ערך בעבר את תערוכתיו. אחר כך היה חמש שנים בארגנטינה. הוא עלה לישראל בשנת 1963, והביא איתו את מרבית היצירות שלקח עימו כשעזב את הונגריה. הוא לימד תקופה ב"בית הספר הגבוה לציור" בתל אביב.
בשנת 1988, מרבית מורשתו נתרמה על ידי משפחתו להונגריה. לאחר מכן ארגן מוזיאון יאנוס פאנוניוס בפץ' תערוכת זיכרון בליווי הקטלוג של גלריית בודפשט וגלריית סומבטהיי.
* קטגוריה:משפחת רונאי ו-Philip de Laszlo de Lombos בן משפחה בקשר נישואין (לא קיים ערך בעברית).
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלריה טמאשס, בודפשט (1936)
- ארגון חופשי של אמנים הונגרים (1946)
- Galerie Creuze עם Andre Bálint, פריז (1947)
- ארגון חופשי של אמנים הונגרים (אוסף) (1948)
- אנטיגונה, בואנוס איירס והבראיקה, בואנוס איירס (1958)
- גלריה ואן ריאל, בואנוס איירס (1960)
- גלריה ואן ריאל, בואנוס איירס (1961)
- גלריה גלטיאה, בואנוס איירס (1962)
- ביתן אגודת הציירים, תל אביב (1965)
- גלריה דוגית, תל אביב תל אביב (1968)
- מוזיאון המהפכה, סומבטהיי (1979)
- מוזיאון יאנוס פאניוניוס, פץ' • גלריה בודפשט, בודפשט • גלריה סומבטהיי (1988-89)
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגודת סצ'ני, סלון אביב, סלון לאומי, בודפשט (1935)
- ריאליסטים חדשים, גלריה טמאש, בודפשט (1936)
- חופש ואנשים, מטה עובדי הברזל, בודפשט (1942)
- רומנטיקה חדשה, גלריה טמאש, בודפשט (1944)
- תערוכת אביב של אמני סוציאליסטים ועובדים, מוזיאון ארנסט, בודפשט (1945)
- תערוכה ראשונה של בית הספר האירופי, האגודה הדמוקרטית של נשים הונגריות רובע 5. בודפשט (1946)
- תערוכה בינלאומית לסוריאליזם, גלריית מגט, פריז (1947)
- מגמות חדשות באמנויות יפות של הונגריה, הסלון הלאומי, לקראת אמנות קהילתית, ארגון חופשי של אמני הונגריה, בודפשט (1948)
- 1-6. תערוכת אומנויות יפות בהונגריה, הסלון הלאומי, בודפשט (1950–1955)
- תערוכה ראשונית לאמנות מודרנית, בואנוס איירס (1960)
- ציור ופיסול תערוכות, תל אביב (1964)
- בית ספר אירופי. האמנות ההונגרית של המאה העשרים, גלריית קיש, סקשפהרוואר (1973)
- ריאליסטים חדשים, מוזיאון המהפכה, סומבטהיי (1977)
- בית הספר האירופי, גלריה בודפשט, בודפשט (1984)
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1938 הכרה של כבוד בסלון האביב של אגודת סצ'ני
- 1942 פרס שני, תחרות הפרסקו "חופש והעם"
- 1948 פרס שלישי, תחרות פרסקו של משרד הדת והחינוך הציבורי של הונגריה
- 1950 פרס מונקאצ'י דרגה שנייה
- 1953 פרס מונקצקי דרגה ראשונה
- 1958 תחרות ציור תחנות רכבת תחתית בבואנס איירס, ארגנטינה, מקום שני
- 1966 פרס נורדאו לאמנות
- 1986 תערוכת "אמני ישראל מציירים תנ"ך", תל אביב, פרס ראשון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ציורים, ביוגרפיה - artportal.hu
- אישטוואן וגנר: בלה באן ו"ביורומנטיקה "- artportal.hu
- ביוגרפיה - אוסף דיאק
- כתיבה מאת ד"ר ג'רג' וארקוני - המוזיאון היהודי
- בלה באן. מוזיאון ישראל-מרכז המידע לאמנות ישראלית
