בלון תצפית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלון תצפית המעוגן לאוניית המערכה אריזונה. הבלון מעוצב בצרה אוירודינמית אשר שומרת את כיוונו באופן קבוע מול הרוח
צופה הממוקם בסל של בלון תצפית מימי מלחמת העולם הראשונה

בלון תצפית הוא כדור פורח המשמש למטרות איסוף מידע, לצרכים אזרחיים וצבאיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בכלי טיס הקלים מן האוויר החל בתקופת מלחמות המהפכה הצרפתית. תצפיות לצורכי מודיעין צבאי בוצעו לראשונה בידי הכוחות הצרפתיים בשנת 1794 בקרב פלורוס. גם במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית נעשה שימוש בבלוני תצפית צבאיים בידי שני הצדדים היריבים, ולאחריה גם במלחמת צרפת פרוסיה.

שיא תקופת הפעילות והשימוש בבלונים למטרות צבאיות היה במלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו חלה התפתחות משמעותית ביכולת הארטילרית של הצבאות אשר איפשרה לתותחי השדה פגיעה במטרות הנמצאות מעבר לאופק ומחוץ לטווח הראיה. בשל כך התעורר הצורך בהצבת צופים מטווחי מטרות בגבהים גבוהים אשר יאפשרו את הגדלת טווח הצפיה וכיוון מדויק יותר אל המטרות.

השימוש בצופים המוצבים על בלונים בגובה רב התפתח גם לצורך איתור מוקדם של כוחות אויב מתקרבים, איתור מקורות של הירי הארטילרי, ואף גילוי מוקדם של צוללות כאשר הופרחו בלב הים תוך כדי שהם עגונים באמצעות כבל אל הספינות.

חשיבות הבלונים כאמצעי התרעה מוקדמת מפני פעילות אויב הייתה גבוהה כל כך עד כי הם זכו להגנה של כוחות נ"מ, וסיורים אוויריים של מטוסי קרב באזור שבו הם פעלו כהגנה מפני התקפות וניסיונות הפלה שלהם בידי כוחות עוינים.

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ירדה קרנם של בלוני התצפית כאמצעי להתרעה מוקדמת או לצורכי איסוף מודיעין, וזאת במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות באוויר ובחלל אשר תפסו את מקומם כספקיות של המידע הנדרש.

יחד עם זאת גם במהלך מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בידי הצי האמריקני בבלונים המעוגנים לספינות לצורכי התרעה מוקדמת מפני מתקפת צוללות. במהלך המלחמה הקרה ניהלו האמריקנים את פרויקט מוגול להתרעה מוקדמת מפני ניסויים גרעיניים סובייטים ,באמצעות שילוב של שימוש בבלוני התרעה מגביהי טוס.

שימושים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוני תצפית נושאים עליהם מטען ייעודי של אמצעי חישה מסוגים שונים בהתאם לאופי המשימה אשר לשמה הופרחו. אמצעים אלה נישאים על גבי התקנים מיוחדים המחוברים לבלון והם יכולים להיות גלויים לעין או נסתרים בתוך מעטפת הגנה. אמצעי החישה הללו יכולים להיות פאסיווים ולכלול: מצלמות, אנטנות, חיישנים אלקטרו-אופטיים וכדומה אך ניתן להתקין על הבלון גם מערכות אקטיביות כגון מכ"ם או מתקני תמסורת למערכות תקשורת שונות.

גם כיום עדיין נעשה שימוש בבלוני תצפית בלתי מאוישים, המעוגנים לקרקע או לספינות לצורכי איסוף מידע, וזאת בזכות היתרון המשמעותי הטמון בהם: יכולתם לבצע שהייה ממושכת לאורך זמן מעל נקודה ספציפית, בעלות נמוכה במיוחד יחסית לאפשרויות אלטרנטיביות. כך למשל:

  • הצבא האמריקני מפעיל מערכות מסוג זה המצוידות במצלמות ובאמצעים נוספים במלחמותיו בעיראק ובאפגניסטן .
  • משמר הגבול האמריקני מפעיל מספר מערכות לאורך הגבול עם מקסיקו לצורכי פיקוח ומניעת הסתננויות של מבריחי גבול .
  • משמר החופים האמריקני מפעיל מערכות של בלוני תצפית מעוגנים לצורכי פיקוח על התנועה הימית של כלי שיט קטנים, וכלי טיס מנמיכי טוס, באזור הים הקריבי בעיקר במלחמתו מול מבריחי הסמים.
  • חיל האוויר הישראלי מפעיל בלוני תצפית לזיהוי פעילות של מטוסים מנמיכי טוס כחלק ממערך ההגנה האוירית שלו.
  • חיל האיסוף הקרבי של צה"ל מפעיל אף הוא בלוני תצפית לצורך איסוף מידע על הנעשה בשטחי איו"ש[1] ורצועת עזה.‏[2]
  • גופי שיטור אזרחיים ברחבי העולם מפעילים מערכות של בלוני תצפית מדגמים שונים לצורכי פיקוח על תנועה, שליטה ובקרה על התכנסויות המונים (כגון הפגנות), ואף לצורכי הפקת מודיעין על חשודים באזורים עתירי פעילות עבריינית-פלילית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ההתפתחות של מערכות איסוף מידע מרחפות נעשה שימוש בגז מימן לצורך מילוי הבלון אשר היה עשוי מאריג אטום ובעל צורה כדורית. במשך השנים חל שינוי משמעותי בעיצובם של הבלונים והם קיבלו צורה אוירודינמית אשר איפשרה להם להתמודד עם מזג אויר בעייתי ועם שינויים במשטר הרוחות במהלך ההפעלה שלהם, מבלי לפגוע ברציפות שלה וצורך לקרקע את הבלון.

התלקחויות של המימן והריסת בלונים במהלך הפעילות חייבו את החלפת גז העילוי, ובמשך השנים התרחב השימוש בהליום כגז העילוי של הבלונים, עד שהחליף אותו לחלוטין. גם האריג שממנו עשויה המעטפת של הבלונים השתכלל במשך שנים על מנת להתגבר על הבעיה העיקרית שממנו סבלו הבלונים הישנים, דליפת הגז ובעקבותיו אבדן של כושר העילוי, וכיום הוא עשוי מחומרים מרוכבים המודבקים בחומרי איטום מיוחדים למניעת דליפות.

בלוני תצפית מודרניים מחוברים בדרך כלל למערכת עגינה קרקעית קבועה או ניידת (על גבי רכב או ספינה), באמצעות כבל רב תכליתי. כבל זה משמש הן כהתקן עגינה פיסי בעל קשיחות וכושר אחיזה משמעותי, והן כהתקן העברת מידע ואנרגיה כאשר בתוכו מועברים בדרך כלל קווי כוח חשמלי לצורך הפעלת המערכות המותקנות על הבלון וגם קווים המובילים את המידע הנקלט לקרקע לצורכי עיבוד. מערכת העיגון של בלוני התצפית כוללת כננת איסוף לכבל המחובר אליו, אשר באמצעותה ניתן לשלוט על גובה הריחוף של הבלון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנן גרינברג, העיניים של צה"ל: סופגנייה לבנה בשמי הר חברון, באתר ynet‏, 16 באפריל 2010
  2. ^ אילנה קוריאל, מעשה בפלוגת בלונים: 'העיניים של המדינה' בעזה, באתר ynet‏, 21 באפריל 2011