בריטניה הגדולה (ספינה)

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

בריטניה הגדולה SS Great Britain
בריטניה הגדולה במבדוק בבריסטול, 2005
תיאור כללי
סוג אונייה	ספינת קיטור, אוניית נוסעים
חברת ספנות	חברת ספינות הקיטור המערבית הגדולה
ציוני דרך עיקריים
תחילת הבנייה	יולי 1839
הושקה	19 ביולי 1843
הוכנסה לשירות	26 ביולי 1845 (שיוט בכורה)
מצבה כיום	הוצאה משירות בשנת 1886
גורלה	שוחזרה ונפתחה לקהל ב-2005
נתונים כלליים
הדחק	3,675 טון
אורך	98 מטר
רוחב	15.4 מטר
שוקע	4.9 מטר
מהירות	10 עד 11 קשר (18 עד 20 קמ"ש)
גודל הצוות	130 אנשי צוות
מספר נוסעים	730 נוסעים, 1,200 טון מטען.
מספר תרנים	6 תרנים (3 לאחר 1853)
הנעה	מנוע קיטור, 500 כוחות סוס.
צורת הנעה	מדחף

בריטניה הגדולה (SS Great Britain) הייתה ספינת נוסעים, מונעת קיטור, אשר תוכננה על ידי המהנדס הבריטי איזמברד קינגדום ברונל עבור חברת ספינות הקיטור המערבית הגדולה. הספינה תוכנה לשרת את הקו הטרנס-אטלנטי של החברה, בין ניו יורק ובריסטול. בריטניה הגדולה הייתה הספינה הראשונה ששילבה את הרעיונות של גוף ברזל והנעה באמצעות מדחף בספינה גדולה.

בעת השקתה ב-1843, הייתה בריטניה הגדולה הספינה הגדולה ביותר מסוגה בעולם, אולם עלותה הגדולה, והעיכובים בבנייתה הותירו את בעליה במצב כלכלי קשה, מה שהוביל אותם לבסוף לפשיטת רגל ב-1846, לאחר שהספינה עלתה על שרטון בעקבות טעות בניווט.

בהמשך שימשה הספינה להובלת מהגרים לאוסטרליה, עד שהוסבה ב-1881 להובלת פחם. בעקבות שריפה שפרצה על סיפונה ב-1886, הוצאה הספינה משירות, והוצבה בנמל באיי פוקלנד כמחסן צף וכספינת הסגר עד להשקעתה בנמל ב-1937.

ב-1970 נגררה הספינה בחזרה לנמל הבית שלה בבריסטול. הספינה שופצה ונפתחה לקהל כמוזיאון צף. ב-2005 הושלם שיפוץ נוסף של הספינה, וכיום מבקרים בה כ-150 עד 170 אלפי מבקרים מידי שנה.

פיתוח

לאחר הצלחתה של ספינת הנוסעים הראשונה שלה, המערבית הגדולה, החליטה חברת ספינות הקיטור המערבית הגדולה על בנייתה של ספינה נוספת תחת השם "העיר של ניו יורק" (City of New York)‏. צוות התכנון של "המערבית הגדולה", שכלל את איזמברד ברונל, תומאס גאפי, ויליאם פטרסון וכריסטופר קלקסטון נשכר שוב כדי לתכנן את הספינה החדשה. אולם בניגוד לקודמתה, במהלך בניית בריטניה הגדולה, תפס ברונל, אשר המוניטין שלו היה בשיאו בשלב זה, את הובלת הפרויקט לידיו - מהלך שהוביל להשלכות מרחיקות לכת עבור החברה. בניית הספינה התבצעה במבדוק יבש אשר הותאם במיוחד, בנמל בריסטול שבאנגליה.

המעבר לגוף מברזל

שני מפגשים אקראיים עתידים היו להשפיע באופן מעמיק על תכנונה של בריטניה הגדולה. בסתיו 1838 ספינת המשלוח ריינבואו (הקשת בענן - Rainbow) מתכנונו של מתכנן הספינות הסקוטי ג'ון לאירד, שהייתה הספינה בעלת גוף הברזל הגדולה ביותר אשר הייתה בשרות עד אז, עגנה בנמל בריסטול. ברונל שלח את עמיתיו, קלקסטון ופאטרסון, לערוך את מסע החזרה על הספינה לנמל אנטוורפן על מנת להעריך את תכונתיו ויכולותיו של הברזל כחומר בנייה. השניים חזרו כשהם משוכנעים ביתרונותיו של החומר החדש, וברונל זנח את תוכניותיו לבנות את הספינה האחות של המערבית הגדולה כספינת עץ ושכנע את מנהלי החברה לבנותה כספינה בעלת גוף ברזל.

מתכנני בריטניה הגדולה זיהו מספר יתרונות של השימוש בברזל על פני גוף העץ המסורתי. ראשית, מחירו של העץ כחומר בנייה החל להתייקר משמעותית בבריטניה, בעוד שמחיר הברזל הלך והוזל. גוף ברזל היה חסין בפני מפגעים להם היה חשוף גוף העץ, דוגמת ריקבון יבש, וכן היה קל יותר, אולם יתרונו העיקרי של גוף הברזל היה חוזקו המבני, שהיה עדיף משמעותית מזה של עמיתו עשוי העץ. ספינות שגופן היה עשוי עץ הוגבלו מבחינה מעשית לאורך של 300 רגל (92 מ') - מעבר לאורך זה לא היה מסוגל גוף העץ לעמוד בפני כוחות ההתקמרות והתקערות הנגרמים על ידי גלי הים החולפים תחתיו. בגלל חוזקו המוגבר, רגיש גוף הברזל פחות לכוחות ההתקמרות וההתקערות, ולכן אפשר בנייה של כלי שיט גדולים בהרבה.

מתכנני הספינה בראשות ברונל היו בהתחלה זהירים באימוץ גוף הברזל, אך עם כל טיוטה נוספת גדלה הספינה עד שבתצורה החמישית והסופית הגיע הספינה המוצעת לכדי הדחק של 3,400 טונות - 1,000 טונות יותר מהספינות הגדולות ביותר של התקופה.

הנעה באמצעות מדחף

המפגש השני התרחש באביב 1840, עם הגעתה לנמל בריסטול של הארכימדס - ספינת הקיטור המונעת במדחף הראשונה בעולם. פיתוחה של הארכימדס הושלם רק מספר חודשים קודם לכן על ידי חברת ספינות הקיטור של פראנסיס פטיט סמית'. ברונל, אשר שקד על שיטות לשיפור ביצועיהם של גלגלי המשוטות אשר הניעו את הבריטניה הגדולה, התעניין מיד בטכנולוגיה החדשה ושכנע את סמית' להשאיל לו את הארכימדס ולבחון אותה ביסודיות. לאורך מספר חודשים בחנו השניים מספר מדחפים בתצורות שונות על הארכימדס על מנת למצוא את התצורה היעילה ביותר, אשר התבררה לבסוף כמדחף ארבע להבי חדש אשר עוצב על ידי סמית'.

לאחר שהשתכנע ביתרונותיה של הנעה מבוססת מדחף, כתב ברונל למנהלי חברת ספינות הקיטור המערבית הגדולה על מנת לשכנעם לבצע תכנון מחדש של הספינה - זניחתה והסרתה של מערכת ההנעה מבוססת גלגלי המשוטות סביבה תוכננה בריטניה הגדולה בתחילה, ואשר כבר הורכבה בחלקה בגוף הספינה ההולך ונבנה, והחלפתה במנוע חדש, אותו היה על ברונל וצוות המתכננים שלו לתכנן מהיסוד, אשר יתאים להנעה באמצעות מדחף.

ברונל פירט את יתרונות ההנעה באמצעות מדחף על פני הנעה באמצעות גלגלי משוטות כדלקמן:

• המנועים המשמשים את מערכת ההנעה באמצעות מדחף קלים יותר ולכן משפרים את צריכת הדלק.
• במערכת הנעה באמצעות מדחף ניתן למקם את המנועים בסיפון עמוק יותר בבטן הספינה בהשוואה להנעה באמצעות גלגלי משוטות, מה שמנמיך את מרכז הכובד של הספינה ומשפר את יציבותה בים.
• המנועים קטנים יותר, מה שמאפשר נשיאת מטען רב יותר.
• הסרת בתי המשוטות מצידי הספינה יקטינו את הגרר שלה, ויאפשרו לה לתמרן ביתר קלות בגופי מים צרים.
• עומק שקיעתם של גלגלי המשוטות במים משתנה בהתאם לכמות המטען אותו נושאת הספינה ותנועת הגלים, בעוד המדחף שקוע במים כל הזמן ולכן שומר על יעילותו.
• המנועים המשמשים להנעה באמצעות מדחף זולים יותר.

טיעוניו של ברונול שכנעו את הנהלת החברה, ובדצמבר 1840, הוחלט לאמץ את הטכנולוגיה החדשה עבור הבריטניה הגדולה. החלטה זו הוכחה שוב כהחלטה יקרה, הן מבחינה כספית והן מבחינת תאריך השלמתה של הספינה, אשר נדחה בתשעה חודשים נוספים.

תאור הספינה

תאור כללי

תרשים של גוף הבריטניה הגדולה ושל מבנהו הפנימי.

בעת השקתה ב-1845 הייתה בריטניה הגדולה כלי שייט מהפכני - הספינה הראשונה ששילבה בין גוף שכולו ברזל והנעה באמצעות מדחף, באורך כולל של 98 מ' ובהדחק של 3,400 טון, ארוכה ב-30 מ' ובעלת הדחק הגדול ב-1,000 מכל ספינה אחרת שנבנתה לפניה. רוחב הסיפון הראשי עמד על 15.39 מ' וגובה הגוף, מקצה השדרית ועד לסיפון העליון, 9.91 מ'. היו לספינה ארבעה סיפונים, כולל הסיפון העליון, צוותה כלל 120 מלחים, והיא תוכננה לשאת 360 נוסעים יחד עם 1,200 טונות של מטען ו-1,200 טונות נוספים של פחם, ששימש כדלק.

בספרות

בספרו של סטפן בקסטר, "טבעת", שרדה בריטניה הגדולה את תהפוכות ההיסטוריה, והיא מוצבת על גבי ספינת הדורות הצפונית הגדולה לאורך מסעה בחלל.

ממדים

• אורך: 98.15 מ' (322 רגל)
• רוחב: 15.39 מ' (50.5 רגל)
• גובה (מהסיפון הראשי ועד השידרית): 9.91 מ' (32.5 רגל)
• משקל (ריק): 1,961 טון
• הדחק: 3,066 טון

מנוע

• הספק: 1,000 כוחות סוס
• משקל: 340 טון
• תצורה: 4 צילינדרים בעלי קוטר של 220 ס"מ (88 אינצ') פעימה של 180 ס"מ (72 אינצ') כ"א, "V" הפוך
• נפח מנוע: 6,840 ליטר
• סיבובים בדקה (מרבי): 20
• גל ארכובה: אורך 5.18 מ' (17 רגל), קוטר 71 ס"מ (28 אינצ')

מדחף

• קוטר: 4.76 מ' (15.5 רגל)
• משקל: 3,912 ק"ג
• סיבובים בדקה (מרבי): 55

נתונים נוספים

• תכולת דלק: 1,100 טון פחם
• תכולת מים: 200 טון
• תכולת מטען: 1,200 טון
• עלות הבניה: £117,295

ראו גם

• נס לבן

מקורות

• American Chain Association (2005): Standard Handbook of Chains: Chains for Power Transmission and Material Handling, Second Edition (Dekker Mechanical Engineering), CRC Press, p. 10, ISBN 978-1574446470.
• Ball, Adrian and Wright, Diana (1981): SS Great Britain, David & Charles, London, ISBN 0-7153-8096-6.
• Claxton, Capt. R. N. (1845): History and Description of the Steamship Great Britain, J. Smith Homans, New York.
• Dumpleton, Bernard and Miller, Muriel (2002): Brunel's Three Ships, Intellect Books, page 64, ISBN 978-1841508009.
• Fletcher, R. A. (1910): Steamships: The Story Of Their Development To The Present Day, Sidgwick & Jackson Ltd., London, pp. 225-227.
• Fox, Stephen (2003): Transatlantic: Samuel Cunard, Isambard Brunel, and the Great Atlantic Steamships, HarperCollins, ISBN 978-0060195953.
• Gibbs, Charles Robert Vernon (1957). Passenger Liners of the Western Ocean: A Record of Atlantic Steam and Motor Passenger Vessels from 1838 to the Present Day. John De Graff, 41–45. 
• Maginnis, Arthur J. (1900): The Atlantic Ferry: Its Ships, Men and Working, Whittaker and Co., London and New York.
• Reid, Alexander (ed.) (1862): The Cabinet, or a Repository of Facts, Figures and Fancies relating to the Voyage of the "Great Britain" SS Melbourne: J. Reid, 1862 (a modified reprint of a periodical compiled and printed on board during the voyage).

לקריאה נוספת

• Ewan Corlett (1975; revised 1990, Conway Maritime Press). The Iron Ship: The Story of Brunel's SS Great Britain. London: Conway Maritime. ISBN 0-85177-531-4..