גביע אירופה לאלופות בכדורגל חופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גביע אירופה לאלופות בכדורגל חופים
Euro Winners Cup
ענף כדורגל חופים
תאריך ייסוד 9 באוקטובר 2012[1]
ארגון מפעיל BSWW
מספר מתמודדים 58
יבשת אירופה
זוכה ישראלישראל בני "פלפלה" כפר קאסם
הכי הרבה זכיות רוסיהרוסיה קריסטל
(4 פעמים)
www.beachsoccer.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גביע אירופה לאלופות בכדורגל חופיםאנגלית: Euro Winners Cup) היא תחרות אירופית שנתית בכדורגל חופים בין מועדוני כדורגל חופים גברים ברחבי אירופה; המועדונים שזכו באליפות בארצם (ובמדינות מסוימות, גם סגניתם או יותר) מכל רחבי אירופה משתתפים בתחרות זו (26 מדינות נכון לשנת 2018).

התחרות מאורגנת על ידי ארגון כדורגל החופים העולמי (BSWW). אליפות זו מתפקדת כגרסה של ליגת האלופות בכדורגל. תחרות ששוות ערך לתחרות זו היא תחרות הקופה ליברטדורס בכדורגל חופים הייחודית ליבשת דרום אמריקה. האליפות נוסדה בשנת 2013 כתחרות של 20 מועדונים בסך הכל, באירוע שנפרס על גבי חמישה ימים. בשנת 2017, ארגון ה-BSWW הציג לראשונה בתחרות את שלב המוקדמות, הפתוח לכל מועדוני כדורגל החופים שלא העפילו אוטומטית לסיבוב המרכזי. הרחבה זו הובילה את התחרות להיות מוכפלת כפליים לעשרה ימים, כש-50 מועדוני כדורגל חופים לוקחים חלק בתחרות. בנוסף לכך, בשנת 2016 הארגון בישר על תחרות זהה, רק למסגרת מועדוני כדורגל החופים של הנשים.[2]

האלופה הנוכחית היא בני "פלפלה" כפר קאסם. שיאנית הזכיות במפעל היא קריסטל הרוסית, שלרשותה ארבע זכיות.

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה מאחורי הרעיון של גביע אירופה לאלופות נמשכה כל כך הרבה זמן, ולבסוף נוסדה ב-9 באוקטובר 2012 לאחר חתימת ההסכם בין BSWW לבין הקומונה של סן בנדטו, שהייתה אחראית על אירוח הגרסה הראשונה של המפעל בעיר האיטלקית באביב הבא.

במעמד החתימה, גבינו רנאלס, מנכ"ל BSWW, אמר שהגדלת הליגות המקומיות ברחבי אירופה והגדלת רמת התחרותיות בליגות אלה, לוקחת את המועדונים לרמה הבינלאומית וזה משהו שהיה מתבקש עבור ענף כדורגל החופים, ולכן גביע אירופה לאלופות נוצר כדי לספק את התשוקה הזאת.

העפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה הנוכחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלופות מכל ליגת כדורגל חופים באירופה מעפילות אל האירוע. למדינה המארחת ניתנת האפשרות לצרף שני מועדונים נוספים - המועדון שבסיסו בעיר המארחת והסגנית של אותה הליגה. האלופה המכהנת מקבלת גם היא העפלה אוטומטית בנוסף לאלופה בליגה שלה.[3] מועדונים אחרים שיסיימו כסגנית בליגה שלהם עשויים להתקבל על פי שיקול דעתם של ארגון ה-BSWW.

מועדונים יכולים להעפיל דרך שלב המוקדמות שהוצג לראשונה בשנת 2017 - השלב פתוח לקבלה של מועדוני כדורגל חופים שלא העפילו אוטומטית כאלופי הליגה שלהם, למרות מיקומם בליגה של המדינה שלהם. המועדונים המצליחים בשלב זה מעפילים אל הסיבוב המרכזי.

המחשבה לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

BSWW כבר אמרו, שבעתיד שיטת העפלה אולי תשתנה לשיטה הדומה לשיטת הדירוג של אופ"א, כך שהליגות המקומיות בעלי הדירוג הגבוה ביותר יקבלו מספר מועדונים רב יותר בתחרות עצמה, בדומה למצב של ליגת האלופות. למרות זאת, BSWW נכון לעכשיו מתחייבים לתת סיכוי שווה בהשתתפות בתחרות גם למועדונים חלשים יותר.

הליגה האיטלקית, הפורטוגלית, הספרדית והרוסית הם הליגות הנחשבות החזקות ביותר באירופה לדעת ה-BSWW.[4]

פורמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום, הטורניר נערך כל שנה בסוף חודש מאי/תחילת חודש יוני ונמשך כעשרה ימים.

  • ימים 1–3: מתרחש הסיבוב הראשוני (נקרא גם שלב המוקדמות). המועדונים המשתתפים במפעל מתחלקים לבתים (בדרך כלל של ארבע) ומתחרים ביניהם בשיטת ראונד רובין (שיטה שבה כל מועדון פוגש את כל המועדונים האחרים).
  • ימים 4–6: הסיבוב המרכזי - המועדונים בעלי הדירוג הטוב ביותר מהסיבוב הראשוני מצטרפים אל המועדונים שהעפילו אוטומטית למפעל (אלופות הליגות המקומיות) בסיבוב המרכזי. המועדונים מתחלקים לבתים (בדרך כלל של ארבע) ומתחרים ביניהם שוב בשיטת ראונד רובין.
  • ימים 7–10: שלב הנוקאאוט - 16 מועדונים, שהשיגו את ראשות וסגנות הבית שלהם מעפילים אל שלב הנוקאאוט. המועדונים מתחרים בשיטת נוקאאוט של משחק אחד בלבד; ביום השביעי נערכים משחקי שמינית הגמר, בשמיני נערכים משחקי רבע הגמר, בתשיעי משחקי חצי הגמר וביום האחרון נערך הגמר. משחקי ניחומים משוחקים במקביל באותם הימים כדי לקבוע את המיקום הסופי של כל 16 המועדונים שהודחו מהתחרות לאורך הדרך.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מקום מספר מועדונים גמר משחק על המקום השלישי
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
2013 איטליהאיטליה סן בנדטו, איטליה 20 לוקומוטיב מוסקבה רוסיהרוסיה 3–0 אוקראינהאוקראינה גריפין קייב בשיקטש טורקיהטורקיה 3–1 שווייץשווייץ גראסהופרס
2014 איטליהאיטליה קטניה, איטליה 25 קריסטל רוסיהרוסיה 2–0 איטליהאיטליה מילאנו בראגה פורטוגלפורטוגל 4–1 שווייץשווייץ סייבל דאנסרס ברן
2015 איטליהאיטליה קטניה, איטליה 28 קריסטל רוסיהרוסיה 6–2 איטליהאיטליה קטניה וייבור אוקראינהאוקראינה 3–2 בהארכה רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה
2016 איטליהאיטליה קטניה, איטליה 32 ויארג'ו איטליהאיטליה 6–6 בהארכה
7–6 בפנדלים
אוקראינהאוקראינה ארתור מיוזיק בראגה פורטוגלפורטוגל 5–4 איטליהאיטליה קטניה
2017 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 54 בראגה פורטוגלפורטוגל 8–5 אוקראינהאוקראינה ארתור מיוזיק לוקומוטיב מוסקבה רוסיהרוסיה 5–4 רוסיהרוסיה דלתא סראטוב
2018 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 58 בראגה פורטוגלפורטוגל 3–3 בהארכה
5–4 בפנדלים
רוסיהרוסיה קריסטל KP לודז' פוליןפולין 4–3 רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה
2019 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 60 בראגה פורטוגלפורטוגל 6–0 פוליןפולין KP לודז' UD לבאנטה ספרדספרד 7–6 רוסיהרוסיה דלתא
2020 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 27 קריסטל רוסיהרוסיה 3–3 בהארכה
1–0 בפנדלים
פורטוגלפורטוגל בראגה ריאל מונסטר גרמניהגרמניה 7–6 ספרדספרד מראבלה
2021 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 50 קריסטל רוסיהרוסיה 6–3 פורטוגלפורטוגל בראגה סן פרנסיסקו ספרדספרד 7–4 גרמניהגרמניה ריאל מונסטר
2022 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 60 בנפיקה לורס פורטוגלפורטוגל 3–1 פורטוגלפורטוגל בראגה בני "פלפלה" כפר קאסם ישראלישראל 7–2 צרפתצרפת גרנד-מוטה פירמיד
2023 פורטוגלפורטוגל נזרה, פורטוגל 52 בני "פלפלה" כפר קאסם ישראלישראל 2–2 בהארכה
5–3 בפנדלים
איטליהאיטליה פיזה סוטאו פורטוגלפורטוגל 3–2 ספרדספרד רקראטיבו ולבה

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון אלופה סגנית מקום שלישי
רוסיהרוסיה קריסטל 4 (2014, 2015, 2020, 2021) 1 (2018)
פורטוגלפורטוגל בראגה 3 (2017, 2018, 2019) 3 (2020, 2021, 2022) 1 (2014, 2016)
ישראלישראל בני "פלפלה" כפר קאסם 1 (2023) 1 (2022)
רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה 1 (2013) 1 (2017)
איטליהאיטליה ויארג'ו 1 (2016)
פורטוגלפורטוגל בנפיקה לורס 1 (2022)
אוקראינהאוקראינה ארתור מיוזיק 2 (2016, 2017)
פוליןפולין KP לודז' 1 (2019) 1 (2018)
איטליהאיטליה פיזה 1 (2023)
איטליהאיטליה קטניה 1 (2015)
איטליהאיטליה מילאנו 1 (2014)
אוקראינהאוקראינה גריפין קייב 1 (2013)
פורטוגלפורטוגל סוטאו 1 (2023)
ספרדספרד סן פרנסיסקו 1 (2021)
גרמניהגרמניה ריאל מונסטר 1 (2020)
ספרדספרד UD לבאנטה 1 (2019)
אוקראינהאוקראינה וייבור 1 (2015)
טורקיהטורקיה בשיקטש 1 (2013)

לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה אלופה סגנית מקום שלישי
רוסיהרוסיה רוסיה 5 1 1
פורטוגלפורטוגל פורטוגל 4 3 3
איטליהאיטליה איטליה 1 3 0
ישראלישראל ישראל 1 0 1
אוקראינהאוקראינה אוקראינה 0 3 1
פוליןפולין פולין 0 1 1
ספרדספרד ספרד 0 0 2
גרמניהגרמניה גרמניה 0 0 1
טורקיהטורקיה טורקיה 0 0 1

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שחקן מועדון שערים
2013[5] שווייץשווייץ דיאן סטנקוביץ' שווייץשווייץ גראסהופרס 13
2014[6] פורטוגלפורטוגל לאו מרטינס איטליהאיטליה מילאנו 13
2015[7] בלארוסבלארוס איחר ברישטל אוקראינהאוקראינה וייבור 14
2016[8] איטליהאיטליה גבריאלה גורי איטליהאיטליה ויארג'ו 18
2017[9] איטליהאיטליה גבריאלה גורי איטליהאיטליה ויארג'ו 18
2018[10] ספרדספרד לורנס גומז ישראלישראל בני "פלפלה" כפר קאסם 16
2019 איטליהאיטליה גבריאלה גורי אוקראינהאוקראינה ארתור מיוזיק 26
2020 ספרדספרד לורנס גומז אוקראינהאוקראינה ארתור מיוזיק 22
2021[11] פורטוגלפורטוגל ברנרדו לופס פורטוגלפורטוגל GRAP 18
2022[12] בולגריהבולגריה פיליפ פיליפוב סלובקיהסלובקיה האסטי 17
2023[13] ברזילברזיל בוקיניה יווןיוון אטלס 18

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]