גירוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדם מנסה להתגרד בגב

גירוד או גֶ‏רֶ‏ד (לטינית: Pruritus) הוא פעילות בתאי העצב התחושתיים הגורמת חישה בלתי-נעימה שמעוררת את הדחף לשרוט או לשפשף את העור. גירוד הוא, גם, פעולת שריטת-העור בתגובה לגירוי הנ"ל.

היבטים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגירוד הוא חוויה גופנית חושית שהמדע מתקשה לסווג. הגם שמובחנות נקודות דמיון רבות בינו לבין כאב, בהיות שניהם חוויות לא-נעימות מתחום המערכת החושית, הרי שהם שונים זה מזה בדפוסי התגובה ההתנהגותיים. בעוד שכאב יוצר רפלקס-נסיגה, גירוד, בהיותו פעילות של תאי-עצב שנקודות החיבור שלהם ממוקמות על-פני הגוף, מוביל להחזר בדמות הפעלתו של איבר סמוך (אצל האדם זו לרוב היד) לשם שפשוף האזור המגורה והעלמת העיקצוץ. החזר הגירוד נחקר זה לא כבר בצורה מקיפה במטרה להבין את תפקודן של רשתות עצביות בבעלי חוליות[1].

החומר שאחראי לתחושה האופיינית בעור בשעת גרד הוא היסטמין, שמופרש אל הדם על-פי רוב כתגובה אלרגית או דלקתית. המוליך העצבי הראשי בעת גירוד הם סיבי עצב לא-מבודדים, שמתהווים בעור. תאי עצב תחושתיים שפועלים בעת גרד עשויים להיות מופעלים באמצעות תמסורת עצבית שגורם עצם חיצוני, למשל טפיל שנמצא על פני העור; באופן דומה, הם יכולים להגיב לגירוי כימי (פנימי) שמפיק תחושת גירוד. מחלות עור טפיליות ואחרות, כדוגמת כינים, ולחלופין תופעות אלרגיות, יכולות להתבטא בסממנים שכוללים גירוד עז.

יובש והיגיינה לקויה יכולים גם הם להוות זרזים לגרד.

היבטים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגרדי גב הם כלי עזר לגירוד אזורי גוף שהגישה אליהם קשה, בפרט הגב. באירופה של המאות ה-16 עד ה-18 השילוב בין ההגיינה הלקויה המקובלת באותה עת, ההידבקות המתמדת בכינים ואופנת הפאות הגבוהות, המסורבלות והמפודרות הפכו את מגרד הגב והקרקפת לפריט נחוץ ואופנתי.

בתקופת הפלמ"ח ההגיינה הלקויה של מגורי החיילים ומגוון החרקים שאפפו אותם הפכה את הגירוד לאחת מחוויות חיי הצבא, שאף הונצחה בשיר "מגרד לי פה"‏[2][3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stein, P. (2005). Neuronal control of turtle hindlimb motor rhythms. Journal of Comparative Physiology, A Neuroethology Sensory Neural Behavioral Physiology 191: 213-229.
  2. ^ "מגרד לי פה" מתוך "משפחת הפלמ"ח, ילקוט עלילות וזמר" מאת חיים חפר וחיים גורי. עמ' 60.
  3. ^ מילות השיר "מגרד לי פה" והאזנה לו, באתר זמרשת