דיאלוגים על הדת הטבעית
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
דייוויד יום  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1779 |
  | |
דיאלוגים על הדת הטבעית (באנגלית: Dialogues Concerning Natural Religion) היא יצירה פילוסופית מאת הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, שפורסמה לראשונה ב-1779. באמצעות דיאלוג, שלושה פילוסופים בשם פילון, דמאה וקליאנתס מתווכחים על אופי קיומו של אלוהים. לא ברור אם השמות הללו מתייחסים לפילוסופים ספציפיים, עתיקים או אחרים, והדבר נותר נושא למחלוקת אקדמית. שלושתם מסכימים שקיים אל, אך הם חלוקים בדעותיהם לגבי טבעו או תכונותיו וכיצד, או אם בכלל, המין האנושי יכול להגיע לידיעת אלוהות.
דמויותיו של יום מתווכחות על מספר טיעונים לקיומו של אלוהים, ועל טיעונים שתומכיהם מאמינים שדרכם נוכל להכיר את טבעו של אלוהים. נושאים שנדונו כוללים את הטיעון הטלאולוגי - הטיעון מהעיצוב - שעבורו משתמש יום בבית כאנלוגיה - ואת השאלה האם יש יותר סבל או טוב בעולם - בעיית הרוע.[1]
יום החל לכתוב את הספר בשנת 1750 אך לא השלים אותו עד 1776, זמן קצר לפני מותו. הדיאלוגים מבוססים בחלקם על הספר על טבע האלים מאת קיקרו. הדיאלוגים פורסמו לאחר מותו ב-1779, במקור ללא שם המחבר וללא שם המוציא לאור.[2]
בספרו השען העיוור (1986), הביולוג האבולוציוני ריצ'רד דוקינס דן בבחירתו לקרוא לספרו על שם הצהרתו של התאולוג ויליאם פיילי על הטיעון הטלאולוגי, אנלוגיית השען, וציין כי הביקורת של יום על הטיעון מהעיצוב כהסבר לעיצוב הטבע היה הביקורת הראשונית שעליה ענה צ'ארלס דרווין בספרו "על מוצא המינים" (1859).[3] בחלק השני של הספר "הדיאלוגים" (1779), הדמות פילון מבחינה בכך שרביית בעלי חיים נראית אחראית יותר למורכבויות ולסדר של גופיהם של בעלי חיים מאשר תכנון תבוני. הוא אמר:
אבל האם אי פעם היו בטוחים כל כך, שמחשבה וסיבה, הדומות לאלו האנושיות, נמצאו בכל היקום כולו, והאם פעילותה במקומות אחרים הייתה גדולה ומרשימה בהרבה ממה שהיא נראית בכדור הזה; עם זאת, איני יכול לראות מדוע ניתן להרחיב את פעולותיו של עולם שכונן, הוסדר, הותאם [כמשל] לעולם שנמצא במצב העוברי [מלשון fetus] שלו, ומתקדם לעבר אותן חוקה והסדר. מהתבוננות אנו יודעים מעט על הכלכלה, הפעולה וההזנה של בעל חיים מוגמר; אבל עלינו להעביר בזהירות רבה את ההתבוננות הזו לצמיחת עובר ברחם, ועוד יותר להיווצרות חיה בחלצי אביה הזכר. לטבע, כפי שאנו מוצאים, אפילו מניסיוננו המצומצם, יש מספר אינסופי של מעיינות ועקרונות, המגלים את עצמם ללא הרף בכל שינוי של מעמד ומצב.
— [4]
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פמפילוס הוא נער שנוכח במהלך הדיאלוגים. במכתב הוא משחזר את השיחה של דמאה, פילון וקליאנתס בפירוט עבור חברו הרמיפוס. הוא משמש כמספר לאורך כל היצירה. בסוף הדיאלוגים הוא מאמין שקליאנתס הציע את הטיעונים החזקים ביותר. עם זאת, יכול להיות שכך קבע מתוך נאמנות למורה שלו, מכיוון שהעמדה הזו לא משקפת את השקפותיו של יום עצמו בנושא. כאשר נלקחים בחשבון קטעים אחרים על דת מאת יום, כולם מסתיימים בהצהרות אירוניות (כנראה) המאששות מחדש את אמיתותן של דעות דתיות נוצריות. האירוניה עשויה להיות פחות ברורה בדיאלוגים, אך קריאת סוף היצירה מעידה על כך שייתכן שזו הייתה הכוונה שלה.[5] קיקרו השתמש בטכניקה דומה בדיאלוגים שלו.
- קליאנתס הוא "תאיסט ניסיוני" — "מעריך של אמפיריציזם אורתודוקסי"[6] — שמבסס את אמונותיו לגבי קיומו וטבעו של אלוהים על גרסה של הטיעון הטלאולוגי, המשתמשת בראיות לתכנון ביקום כדי לטעון לקיומו של אלוהים ולדמיונו של אל זה למוח האנושי.
- פילון (Philo), לפי הדעה השלטת בקרב החוקרים, הוא הדמות שמציגה דעות הדומות ביותר לאלו של יום.[7] פילון, יחד עם דמאה, תוקף את דעותיו של קליאנתס על אנתרופומורפיזם וטלאולוגיה; אף על פי שאינו מרחיק לכת עד כי יכחיש את קיומו של אלוהים, פילון טוען כי התבונה האנושית אינה מספקת לחלוטין כדי להניח הנחות כלשהן לגבי האלוהי, בין אם באמצעות חשיבה אפריורית או התבוננות בטבע.
- דמאה (Demea) "מגן על הטיעון הקוסמולוגי והתאיזם הפילוסופי."[6] הוא מאמין שיש להוכיח את קיומו של אלוהים באמצעות חשיבה אפריורית וכי האמונות שלנו לגבי טבעו של אלוהים צריכות להתבסס על התגלות ופידאיזם. דמאה דוחה את "הדת הטבעית" של קליאנתס בגלל היותה אנתרופומורפית מדי. דמאה מתנגד לנטישת הטיעונים האפריוריים של פילון וקליאנתס (ששניהם אמפיריציסטים) ותופס את פילון כ"מקבל צורה קיצונית של ספקנות".[6]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Willis, Andre C. (2015-06-19). Toward a Humean True Religion: Genuine Theism, Moderate Hope, and Practical Morality (באנגלית). Penn State Press. p. 107. ISBN 978-0-271-06578-6.
- ^ Hume, David (1779). Dialogues Concerning Natural Religion (Second ed.). London: Penguin Books, Limited. p. 3. נבדק ב-20 ביוני 2016.
{{cite book}}: (עזרה) via Google Books - ^ Dawkins, Richard (1996). The Blind Watchmaker: Why the Evidence of Evolution Reveals a Universe Without Design. New York: W. W. Norton & Company. pp. 7–11. ISBN 978-0393351491.
- ^ Hume, David (2006) [1779]. Dialogues Concerning Natural Religion. Mineola, NY: Dover Publications. p. 19. ISBN 978-0486451114.
- ^ See Bernd Gräfrath's "Vernunftige Gelassenheit" in G. Gabriel, C. Schildknecht, Literarische Formen der Philosophie. Metzler, 1990.
- ^ 1 2 3 Anthony C. Thiselton, "A Concise Encyclopedia of the Philosophy of Religion"
- ^ William Crouch, ""Which character is Hume in the "Dialogues Concerning Natural Religion"?"". אורכב מהמקור ב-5 בדצמבר 2007. נבדק ב-2006-12-26.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)