ויליאם פיילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם פיילי

ויליאם פיילי (William Paley;‏ 1743 - 1805) היה תאולוג נוצרי ופילוסוף אנגלי. פרסם חיבורים ידועים בשאלות דת, מוסר ופוליטיקה. הוא מוכר בעיקר בזכות ספרו "תאולוגיה טבעית" (Natural Theology, 1802) שבו ביטא בהתפעלות את כוחו הבלתי מוגבל של האל, אשר יצר סדר, יופי ותכנון מדויק בטבע ובעולם הסובב ככלל. אנלוגיית ה"שען" בה השתמש פיילי כהנחת יסוד לטיעוניו, הפכה לאנלוגיה מוכרת ומרכזית בתאולוגיה הנוצרית, ושימושים רבים נעשו בה לאורך המאות התשע-עשרה והעשרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ושנות חייו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיילי נולד בפיטרבורו, אנגליה, ביולי 1743. הוא היה בנם הבכור של ויליאם פיילי ואליזבת קלפמן; אביו היה איש כנסייה בפיטרבורו ומ-1745 מנהל בית הספר גיגלסויק ביורקשייר, שם למד פיילי הבן.

פיילי מתואר כילד מגושם אך מבריק, בעל אהבה גדולה לדיג. אנקדוטה בנושא מספרת שכאשר ספרו "תאולוגיה טבעית" נכתב, הבישוף של דורהם, ברינגטון (Barrington) אשר לו הוקדש הספר, שאל את פיילי כיצד מתקדמת העבודה (על הספר). פיילי ענה כי יעבוד על הספר ביסודיות, אבל רק כאשר עונת הדיג תגמר.‏[1] ב-1759, בהיותו בן 16, יצא ללימודים ב"מכללת הישועים" בקיימברידג'. שם הוא למד כמה מהקורסים המתמטיים היוקרתיים והנחשבים, וזכה במלגות ופרסים רבים. את לימודיו סיים ב-1763 בהצטיינות יתרה. באותה שנה התמנה פיילי לעוזר מחקר וכן למורה לשפה הלטינית באקדמיית בראקנס בגריניץ'.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1766 חזר לקיימברידג', שם מונה כחבר בסגל הקולג' והחל ללמד בו. במקביל הוסמך לכמורה. באותן השנים התחבר פיילי עם ג'ון לו (Law) אשר אביו, אדמונד, היה הבישוף של קרלייל מ-1768. בין השנים 1776-1768 לימד פיילי פילוסופיה מוסרית. בהרצאותיו עסק פיילי באישים כגון סמואל קלארק, ג'וזף באטלר וג'ון לוק. כמרצה, הדגיש את הצורך לגרום לתלמידים לראות את הבעיות ביתר דיוק, לבחון את התופעות והמקרים לעומק לפני שיתנו עליהם תשובות.‏[2]

ב-1776 עזב פיילי את קיימברידג'. הוא נשא לאשה את ג'יין יואיט (Hewitt) ופרש לחיים כפריים בווסטמורלנד. ב-1780 הפך פיילי לכומר של צ'לסטון ושנתיים לאחר מכן, ב-1782 הוא התמנה לבישוף של קרלייל.

פיילי היה במערכת יחסים טובים עם משפחת לו לאורך כל חייו. הבישוף אדמונד, ובנו ג'ון, שהיה חברו הטוב של פיילי, סייעו לו במהלך העשור לאחר שעזב את קיימברידג' והם אלו שלחצו עליו לפרסם את ספרו הראשון "עקרונות הפילוסופיה המוסרית והפוליטית" (The Principles of Moral and Political Philosophy,1785), המבוסס על הרצאותיו בקיימברידג'. הספר נחל הצלחה מהירה ונכנס לתוכנית הלימודים בקיימברידג'.

ב-1791 נפטרה אשתו ג'יין. פיילי נותר לבדו עם שמונת ילדיהם. במהלך השנים שלאחר מות אשתו, מילא פיילי מספר תפקידים כנסייתיים בקרלייל. בשנת 1795 זכה בתואר "דוקטור לתאולוגיה" בקיימברידג', זאת לאחר הוצאת שני ספריו העוסקים בנצרות. בשנה זו נשא אשה שנייה – קתרינה דובינסון (Dobinson) והתמנה לבישוף של וורמות'.

ספרו האחרון של פיילי, "תאולוגיה טבעית", נכתב במהלך שנות התשעים של המאה השמונה-עשרה ופורסם ב-1802. בשנות חייו האחרונות פיילי סבל מבעיות בריאותיות שונות, בין היתר, כפי הנראה, מאבנים בכליות. על אף מצבו הבריאותי הוא המשיך בכתיבה ומחקר. הוא נפטר ב-1805, בעת כוהנתו כבישוף של וורמות'.

רוח התקופה - השפעות חיצוניות על פיילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיילי נולד במחצית המאה השמונה-עשרה, לתוך עולם משתנה. עולם רווי תגליות מדעיות ששינו את התפיסות החברתיות, המוסריות והפוליטיות. המודל של קופרניקוס מהמאה השבע-עשרה הציע עולם הליוצנטרי שבו השמש במרכז ולא כדור הארץ, כפי שנהוג היה לחשוב. הטלסקופ של גלילאו איפשר התבוננות מהימנה ומדויקת יותר במערכת הכוכבים, והמחקר המדעי החל מתפתח בקצב מהיר. במאה השבע-עשרה מדענים כגון דקארט, בויל, והוק הציבו את המכונה ובפרט את השעון כאנלוגיה מרכזית לטבע. השעון, נתפס כמכונה סדירה, אחידה, מדויקת ובעיקר כזו שאינה תלויה במקצבו הטבעי של היקום. פילוסופיה זו כונתה - הפילוסופיה המכניסטית. הסברה הייתה כי ניתן להסביר את מערכות גוף האדם, כגון מערכת העיכול או מערכת הנשימה, כשם שניתן להסביר את השעון או את המזרקה המלאכותית. תכונותיו של השעון היוו בעיני פילוסופים רבים מטאפורה להבנת הטבע והאדם.‏[3]

הפילוסופים המכאנסטיים לא היו אחידים בהשקפתם הדתית, אך רבים מהם סברו כי אין כל סתירה בין פילוסופית הטבע לדת. להפך, פילוסופית הטבע נתפסה כתומכת בדת. בויל הגדיר את תפקיד המדענים כ"כומרי הטבע" וסבר כי תפקיד המדענים הוא לייצר טיעונים מוצלחים שישכנעו את בני האדם בקיומו של האל.‏[4]

כעשרים שנה לפני לידתו של פיילי נפטר ניוטון, גדול המתמטיקאים והפיזיקאים האנגלים. ניוטון הוביל את המדע למקום חדש; מחקריו בתנועה, במתמטיקה ובאופטיקה שינו את תפיסת המדע כפי שהייתה. עם זאת, ניוטון עצמו לא פיקפק לרגע בקיומו של האלוהים. בספרו "פרינקיפיה" כתב ניוטון כי אמנם הכבידה מסבירה את תנועת הכוכבים אך אינה יכולה להסביר מי הניח אותם שם מלכתחילה.‏[5]

פיילי נולד לעולם בו היותה של פילוסופיית הטבע "כר תמיכה" לדת הייתה תופעה מוכרת ומקובלת. בספרו הראשון, עקרונות הפילוסופיה הפוליטית והמוסרית, האדיר פיילי את אדמונד לו על שגרס כי פילוסופיית הטבע היא שמבהירה את הדת כיותר רציונלית והגיונית. עוד טען לו כי פילוסופיית הטבע הופכת את האמונה יותר מהימנה ומוקיעה אותה מתחום הבורות והאמונות התפלות.

ב-1789 פרצה המהפכה הצרפתית. שנה לאחר מכן פורסם באנגליה ספרו החשוב של אדמונד ברק, "הרהורים על המהפכה בצרפת". ברק ביקר בספרו את המהפכה הצרפתית; הוא כינה אותה מהפכה של משכילים המנותקים מהעם וסבר כי היא עתידה להיכשל. ספר זה היה חשוב ומשפיע ביותר, ויש המייחסים לו את מניעת התפשטות הרעיונות המהפכניים לתוך אנגליה. שנה לאחר מכן ב-1791, הוציא ארסמוס דרווין, סבו של צ'ארלס דרווין, את ספרו "הגן הבוטני" (The Botanic Garden). דרווין הציע בספר זה, שהיה למעשה מורכב מפואמות, הצצה ראשונה אל תורת האבולוציה. הדבר היה בעקיפין, בשאלה שנשאלה בסוף הערת שוליים ארוכה. דרווין הסב העלה סברה כי ייתכן וכל בעלי החיים נוצרו מסיב חי אחד. בספרים נוספים כתב על האפשרות שמינים אינם קבועים, אלא ברי שינוי.‏[6] רעיונות אלה של השתנות מורפולוגית של אורגניזמים ושל בריאה ספונטנית, לא היו חדשים. עוד מימי יוון הקלאסית הועלו רעיונות כגון אלה. הסופרים והתאוריות שמזכיר פיילי בספרו "תאולוגיה טבעית" מעידים כי הוא היה מודע לרעיונות הללו.

ב-1793 הכריזה בריטניה מלחמה על צרפת. מרגע זה החלה סדרת מלחמות שעתידות היו להמשך עד 1815. מלחמות אלו, שכללו מדינות אירופאיות נוספות, נבעו בין היתר מהמהפכה הצרפתית ומהחשש של מדינות אירופאיות מערעור הסדר החברתי הקיים. באותן שנים הוסיפו התוצרת חקלאית נמוכה ועליית המחירים שנלוו לה למצוקה כלכלית בבריטניה. בתוך מציאות זו, של קשיים כלכליים ושל פחד מפני תנועות אתאיסטיות פנימיות, התערערה יציבות המדינה. באווירה זו הוציא פיילי את שני ספריו האחרונים שעסקו בחיזוק האמונה הנוצרית ובחיזוק האמונה באלוהים.‏[7]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונות הפילוסופיה המוסרית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1785 פרסם פיילי את ספרו הראשון "עקרונות הפילוסופיה המוסרית והפוליטית". (להלן: עקרונות) ספר זה מבוסס על הרצאותיו בקיימברידג' בין השנים 1776-1768. פיילי לא הגה מחשבות אלו לראשונה; החשיבה הפילוסופית כפי שהופיעה בספר לא הייתה חדשה, אך חידושו ויתרונותיו של הספר היו היותו קריא, בהיר ונגיש לציבור.

"עקרונות" היה להצלחה גדולה כבר עם צאתו. הספר יצא ב-15 מהדורות בזמן חייו של פיילי, והמשיך לצאת במהדורות נוספות גם לאחר מותו. בספר תקף פיילי בחריפות את סחר העבדים ותמך בביטולו. התקפתו את העבדות סייעה למשיכת תשומת לב ציבורית רבה לנושא. מספר רעיונות נוספים של פיילי בנושאים פוליטיים, סוציאליים וכלכליים היו חדשניים ומתקדמים להפליא; הוא הגן על זכותם של העניים לגנוב, במיוחד אם הם זקוקים למזון. הוא הציע מערכת מיסוי מדורגת שתפקח ותגביל הצטברות של העושר בידי מעטים. גם לגבי נשים עמדותיו של פיילי פרצו גבולות; הוא תמך בזכותן של הנשים לעבוד ולפתח קריירה, במקום שיהיו תמיד תלויות בנכסים וברכוש שבבעלות הגברים. (יש להבחין כי פיילי לא היה פמיניסט, הוא דגל בדירוג הסולם החברתי כפי שהיה קיים בימיו וסבר כי נשים נמוכות יותר מגברים במדרג. אך עם זאת סבר כי ניתן להכשיר את נשות מעמד הביניים למלא תפקידים בכלכלה).‏[8]

המשל המפורסם והשנוי במחלוקת בספר זה הוא "משל היונים" (Fable of The Pigeons), אשר בו מופיעה ביקורת חריפה על מערכת בעלות הרכוש ועל האמצעים הדרקוניים אשר מנוצלים כדי להגן עליה. ג'ון לו ניסה להניע את פיילי מלפרסם את קטע זה , מחשש כי זה ימנע ממנו להפוך לבישוף. פיילי סירב.

Cquote1.svg

If you should see a flock of pigeons in a field of corn: and if (instead of each picking where and what it liked, taking just as much as it wanted and no more) you should see ninety-nine of them gathering all they got into a heap, reserving nothing for themselves but the chaff and the refuse; keeping his heap for one, and that the weakest, perhaps worst, pigeon of the flock; sitting around, and looking on, all the winter, whilst this one was devouring, throwing about, and wasting it…If you should see this, you should see nothing more than what is every day practiced and established among men.

Cquote2.svg
[9]

שנתיים בלבד לאחר צאת הספר הוא הפך לספר חובה בסילבוס ובחומר הבחינות בקיימברידג'.

חמש שנים לאחר מכן הופיע ספרו השני של פיילי - "Horae Paulinae", ספר זה היה אוסף של מסות בתחום האפולוגטיקה הנוצרית.

Horae Paulinae[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה של פיילי אשר פורסם ב-1790 הוקדש לג'ון לו שהיה אז הבישוף של קילאלה. הספר ביקש לאמת את איגרות פאולוס על ידי השוואה בין האיגרות לבין ספר מעשי השליחים. כל פרק בספר בוחן איגרת שונה מאיגרות פאולוס, כאשר ניסיונו של פיילי היה להראות כי בלתי סביר שאיגרות אלו נגזרות מספר מעשי השליחים. כמו כן הספר בא להתעמת עם טענה שאיגרות פאולוס מזויפות. יש הטוענים כי ספר זה הוא המקורי ביותר מעבודותיו של פיילי.

היבטים על העובדות של הנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"היבטים על העובדות של הנצרות" (A View of the Evidences of Christianity, 1794) הפך אף הוא במהרה לספר מצליח ביותר ונכנס גם הוא לתוכנית הלימודים בקיימברידג'. הספר נשאר כחלק מתוכנית הלימודים עד-1920. לאחר הוצאת הספר הוענקו לפיילי משרות בכירות ותוארי כבוד מהבישופים של לינקולן, דורהם ולונדון בשל מה שכונה "הגנת האמונה". ההכנסה שהוא שאב מעמדות אלה בלבד הפכוהו לאחד הכמרים העשירים בבריטניה.

בספר זה התמודד פיילי עם התגשמות הנבואה; עם הניסים ובמיוחד תחייתו של ישו, עם מוסריות הבשורות ודמותו של ישו. פיילי ביקר את האסלאם והצלחתו המהירה. כמו רבים מבני תקופתו פיילי חשב כי זוהי דת שקרית שאין להשוותה לנצרות. לטענתו הצלחתו המהירה והתפשטותו הנרחבת של האסלאם, היו קשורים לכיבושים בלבד ולא לאמת דתית כלשהי.

Cquote1.svg

The establishment of Mahomet's religion was effected by causes which in no degree appertained to the origin of Christianity. During the first twelve years of his mission, Mahomet had recourse only to persuasion... Yet this progress, such as it was, appears to have been aided by some very important advantages which Mahomet found in his situation, in his mode of conducting his design, and in his doctrine

Cquote2.svg

[10]

תאולוגיה טבעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תאולוגיה טבעית", האחרון בספריו של פיילי, נכתב במהלך שנות התשעים של המאה השמונה-עשרה ויצא לאור ב-1802. ספר זה מחולק לפרקים תמטיים, הכוללים בתוכם דוגמאות רבות אשר נועדו לשכנע את הקורא כי העולם עוצב על ידי האל. על מנת שדוגמאות אלו יתפשו כאמיתות וכהוכחות השתמש פיילי במטאפורות ואנלוגיות רבות. יש להניח כי שימושו של פיילי במטאפורות ואנלוגיות כאמצעים רטוריים נבע מאהבתו ליצירותיו של קיקרו, כפי שמספר בנו- אדמונד פיילי בספר שכתב על אביו.‏[11]

"תאולוגיה טבעית" נפתח באנלוגיה המפורסמת בין העולם ושעון הכיס. פיילי טען כי אם אדם הולך לתומו בשדה ונתקל באבן, יהיה סביר לחשוב כי אבן זו הייתה שם מאז ומעולם. למרות זאת, אם אדם ילך בשדה ויתקל לפתע בשעון המונח על האדמה, מסקנתו הטבעית והמתבקשת של אותו אדם תהייה כי השעון עוצב על ידי מעצב אינטליגנטי. אנלוגיה זו מלווה את הספר, אשר מתאר את העולם כ"שעון ענק" אשר נוצר על ידי האלוהים. טענתו המרכזית של פיילי היא כי הטבע על כל מורכבותו וסדירותו מעיד על קיומו של בורא. טיעון זה מכונה גם הטיעון הטלאולוגי ובסיסו מונחת ההנחה כי כשם שהשעון נוצר בכוונת מכוון כך גם העולם.

Cquote1.svg

In crossing a heath, suppose I pitched my foot against a stone, and were asked how the stone came to be there, I might possibly answer, that, for any thing I knew to the contrary, it had lain there for ever: nor would it perhaps be very easy to shew the absurdity of this answer. But suppose I had found a watch upon the ground, and it should be enquired how the watch happened to be in that place, I should hardly think of the answer which I had before given…

Cquote2.svg

[12]

Cquote1.svg

I know no better method of introducing so large a subject, than that of comparing single thing with a single thing; an eye, for example, with a telescope

Cquote2.svg

[13]

תפיסת הטבע שבה דגל הספר היא תפיסה של הרמוניה, שבה לכל אחד ישנו מקומו הטבעי, והיא עולה בקנה אחד עם אידאולוגיה חברתית שמרנית שבה לכל אדם מקומו הטבעי - תפיסה הנפוצה בקרב האליטה האנגלית המשכילה באותם הימים. לפי פיילי, האורגניזמים נוצרו על ידי האל כך שאבריהם מותאמים בצורה מושלמת לתפקודם. שרשרת המזון בטבע בנויה גם היא בהרמוניה. כך למשל, הנמר הורג את טרפו במהירות רבה, המונעת ממנו סבל מיותר. תפיסה זו מנוגדת לזו שיציע דרווין מאוחר יותר, שרואה את הטבע כמקום אכזרי שבו מתקיימת מלחמת קיום בין מינים ובין פרטים מאותו מין.

ביקורת על כתביו של פיילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מאנשי המדע בתחילת המאה התשע-עשרה היו באופן כללי תומכים של פיילי, אשר אימצו השקפות עולם פנתיאיסטיות או דאיסטות. אך לא כולם העריצו את פיילי או האמינו לו והיו לו מבקרים רבים מתוך העולם הדתי ומחוצה לו. עמדות המוסר התועלתני שלו לא התקבלו על ידי אנשי כנסייה רבים. פיילי מעולם לא היה פופולארי באוקספורד, שם תאולוגיה כנסייתית גבוהה ומדעים העוסקים ברוח ובאנושיות היו במרכז. מנגד, בקיימברידג' אשר נתפס כמקום מתמטי ומדעי יותר, היה לפיילי מקום של כבוד.‏[14]

הפרויקט של תמיכה בדת ובקיום האל דרך הוכחות מהטבע קוממו אנשים כמו סמואל טיילור קולרידג'. קולרידג', משורר ופילוסוף אנגלי, טען כי כהנחת בסיס יש להניח את קיומו של האל ומכאן, לדידו ניתן לדבר על ההרמוניה ועל היופי שבטבע. אך כל ניסיון להסיק את קיום האל דרך חקר מדעי או דרך התבוננות בטבע, נדמתה בעיניו כאשליה וכשקר.‏[15]

בדומה להשקפתו של קולרידג' הייתה גם השקפתו של תומאס גיזבורן (Gisborne). גיזבורן, כומר אנגליקני, משורר וסופר היה חבר בקבוצה כיתתית אשר קראה לביטול סחר העבדים באנגליה. ארבע שנים לאחר יציאת ספרו הראשון של פיילי, "עקרונות הפילוסופיה המוסרית והפוליטית", הוציא גיזבורן את ספרו "עקרונות בפילוסופיה של המוסר" (Principles of Moral Philosophy, 1789) בו תקף ישירות את ספרו של פיילי. גיזבורן שלמד בקיימברידג' ובאוקספורד יצא כנגד טענות התועלתנות של פיילי וגרס כי מוסר הוא צו קטגורי. ב-1818 הוציא גיזבורן ספר המתכתב עם "תאולוגיה טבעית" של פיילי - "עדויות של תאולוגיה טבעית לנצרות" (Testimony of Natural Theology to Christianity). בספר זה מסרב גיזבורן לקבל את השקפתו האופטימית של פיילי. הוא מציג את העולם באור קודר כמקום של עונש על חטאי המין האנושי.‏[16] אולי דווקא בשל היותו של "תאולוגיה טבעית" של פיילי ספר כה שנוי במחלוקת, הוא היה לאחד הספרים המפורסמים ביותר במאה התשע-עשרה.

השפעותיו של פיילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמרים של ברידג'ווטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת המאה התשע-עשרה הייתה מהפכה מדעית שנייה בהתהוות - ההתמקצעות שהחלה להידרש מחוקרי המדע יצרה מצב בו האפשרות שסופר אחד יכסה את כל תחומי המדע נדמתה כאבסורדית. כדי לענות על השינויים אשר התרחשו בעולם המדע, הוריש הרוזן מברידג'ווטר סכום נכבד של כסף לחברה המלכותית. כסף זה נועד לתקצב מגוון חיבורים שיציגו את טובו וחוכמתו של האלוהים. בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה פורסמו שמונה חיבורים כאלו על ידי מגוון של חוקרים בתחומי המדע השונים.

המאמרים של ברידג'ווטר (The Bridgewater Treatises) נחלו הצלחה מיידית. אתוס התאולוגיה הטבעית היה לאתוס מתפשט ונתפס כדרך טובה להעביר רעיונות מדעיים ופילוסופיים. הצלחתם של המאמרים עוררה עניין מחודש בספרו של פיילי. יתרונו של "תאולוגיה טבעית" היה היותו ספר בהיר ובעל סגנון קריא ומושך, בעוד המאמרים היו כתובים לעתים בסרבול.

ב-1849 רוברט צ'יימברס , מו"ל אשר כתב בעילום שם את "עקבות טבע הבריאה" (vestige of the natural history of creation) הוציא יחד עם אחיו, מהדורת כיס של "תאולוגיה טבעית". מהדורות נוספות ורבות הפכו את הספר לזמין וזול יחסית. תאולוגיה טבעית היה אחד מהספרים הפופולרים והמפורסמים ביותר במאה התשע-עשרה, מהדורות חדשות ושונות הופיעו שוב ושוב, כאשר חלקם הוסיפו או השמיטו קטעים על מנת להתאים את הספר לקהלי יעד שונים בבריטניה ובאמריקה.

השפעתו של פיילי על דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורא המפורסם של תאולוגיה טבעית היה צ'ארלס דרווין, לכתביו של פיילי נחשף דרווין עוד כשהיה סטודנט צעיר בקיימברידג', תחילה כחלק מחומר הלימוד ובהמשך מתוך קריאה עצמית. הוא היה צריך לשנן את ספריו: "היבטים על העובדות של הנצרות", ו-"עקרונות הפילוסופיה המוסרית והפוליטית" לבחינות הגמר. לאחר קבלת התואר קרא את החלק האחרון בטרילוגיה, "תאולוגיה טבעית". עמדה זו של תאולוגיה טבעית שלטה בקיימברידג' בכל התחומים והייתה הבסיס ללימוד מדעי הטבע. אלוהים לא נתפס כדמות של מלך אבסולוטי שמבצע ניסים וכשפים, אלא כדמות של אפוטרופוס הדואג לפעילותו התקינה של העולם. הממסד התרבותי בבריטניה ראה בתפיסה זו מחסום יעיל ביותר כנגד תסיסה חברתית; אם כל דבר תוכנן בידי יוצר למטרה מסוימת הרי שאפשר לשמור על היררכיה יציבה. עבודותיו של פיילי השפיעו עמוקות על דרווין שכתב באוטוביוגרפיה שלו שההיגיון של פיילי הסב לו עונג רב בדומה לעונג שהסב לו אוקלידוס.‏[17] כמו כן, הוסיף:

Cquote2.svg

העיון המעמיק בעבודות אלו שלא התבסס על שינון בעל פה, היה – כך הרגשתי אז וכך אני סבור גם היום – הדבר היחיד במסלולי האקדמי שהועיל לי ולו במעט מבחינת ההתפתחות השכלית

Cquote3.svg

[18]

באותה תקופה דרווין לא הוטרד מהנחות היסוד של פיילי והוקסם מתיאוריו המשכנעים והיפים להפליא של מנגנון החיים מפורק למרכיביו. דוגמה מפורסמת של פיילי הייתה מורכבת העין של האדם והשוואתה למכשיר מעוצב כמו הטלסקופ, דוגמה מקובלת שדרווין השתמש בה מאוחר יותר. בכתביו של דרווין ניכר כי הוא שימר את תחושת הפליאה מהטבע אותה אימץ מפיילי, אך שינה את הנחת היסוד וזנח את תפיסת האל המתכנן. הברירה הטבעית פועלת באופן עיוור, טען דרווין בהמשך, ללא התכוונות למטרה מסוימת. האבולוציה היא תערובת של מקרה וכורח – מקרה ברמה של הואריאציה וכורח בפעולתה של הברירה. לפי המטריאליזם הפילוסופי של דרווין, הקיום קודם למהות ולא ההיפך כפי שהניח פיילי.‏[19]

השפעתו של פיילי בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום שמו של פיילי מעורר אמביוולנטיות ויחס שנע בין יראת כבוד לסלידה. עבודותיו מצוטטות על ידי חוקרים המבקשים לשרטט את התמורות והמהפכות במדע ובמחשבה התאולוגית האנושית. ריצ'רד דוקינס, בספרו המפורסם, "השען העיוור" (1986), מתכתב עם אנלוגיית השען של פיילי ומציג טיעון סותר של טבע עיוור ונטול תכנון מקדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'נט בראון, מוצא המינים של דרווין-ביוגרפיה של ספר,סדרת אכסדרה. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים. מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2009.
  • דוד וול, פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה: על הרעיונות ועל אלה שהגו אותם, מאגנס, 2010.
  • סטיבן שייפין, המהפכה המדעית, רסלינג, 2009.
  • צ'ארלס דרווין-אוטוביוגרפיה, רסלינג. מאנגלית: יקי מנשנפרוינד, 2008.
  • ריצ'רד דוקינס, השען העיוור, דביר (זמורה-ביתן), מאנגלית: עמנואל לוטם, 1993.
  • Brooke, John H. Science and Religion: Some Historical Perspectives, Cambridge University Press, Cambridge, 1991
  • Clarke, M.L., Paley: Evidences for the Man, University of Toronto Press, Toronto, 1974.
  • Dodds, G. L. Paley, Wearside and Natural Theology, Sunderland, 2003.
  • Eddy, Matthew D., The Science and Rhetoric of Paley's Natural Theology, Literature and Theology, 18 (2004), 1-22.
  • Fyfe, A. Publishing and the classics: Paley's Natural Theology and the nineteenth-century scientific canon, Studies in the History and Philosophy of Science, 33 (2002), 433-55.
  • Meadley, G. W. Memoirs of William Paley, to which is Added an Appendix, London, 1809.
  • Paley, E. An Account of the Life and Writings of William Paley, [1825], Farnborough: Gregg, 1970; originally, this was the first volume of The Works of William Paley, London, 1825.
  • Paley, William, A View Of the Evidaences of Christianity , Cambridge University Press, 2009.
  • Paley, William, Natural Theology, with an introduction and notes by Matthew D. Eddy and David M. Knight, Oxford University Press, 2006.
  • Raven, C. Natural Religion and Christian Theology, Cambridge University Press, Cambridge, 1953.
  • Topham, J. R. Beyond the "Common Context": the Production and Reading of the Bridgewater Treatises, Isis, 89 (1998), 233-62.
  • Von Sydow, M. Charles Darwin: A Christian undermining Christianity?, in David M. Knight and Matthew D. Eddy, Science and Beliefs: From Natural Philosophy to Natural Science, Ashgate, Aldershot, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Matthew Eddy & David Knight, "Introduction" in Matthew Eddy & David Knight (eds.), Paley, William. Natural Theology (Oxford: Oxford University Press, 2006), pp.xiii
  2. ^ Ibid, pp.xiv-xv
  3. ^ סטיבן שייפין, המהפכה המדעית(תל אביב:רסלינג, 2009), עמ' 70-40.
  4. ^ שם, שם.
  5. ^ שם, עמ' 79-74.
  6. ^ דוד וול, פרקים בהיסטוריה של תורת האבולוציה: על הרעיונות ועל אלה שהגו אותם(ירושלים:מאגנס, 2010), עמ' 25-21.
  7. ^ Matthew Eddy & David Knight,"Introduction", pp. xv-xvii
  8. ^ Matthew Eddy & David Knight, "Introduction", pp. xxi-xxii.
  9. ^ William Paley. The Principles of Moral and Political philosophy(New-York,NY,VS:S King, 1824)pp.78-79
  10. ^ William Paley, A View of the Evidences of Christianity (The Sixteenth Edition: Cambridge University Press, 2009), vol.2 pp.254-255
  11. ^ Edmund Paley, An Account of the Life and Writings of William Paley (Farnborough: Gregg, 1970), p. 60.
  12. ^ William Paley, Natural Theology or Evidence of the Existence and Attributes of the Deity, collected from the appearances of nature (New-York: Oxford University Press, 2006), p.7.
  13. ^ Ibid, p.16
  14. ^ Matthew Eddy & David Knight, "Introduction", pp. xxvi-xxix.
  15. ^ .Ibid, ibid
  16. ^ .Ibid, ibid
  17. ^ ג'נט בראון (Brown), מוצא המינים של דרוין- ביוגרפיה של ספר ( תורגם מאנגלית על ידי ברוריה בן ברוך, תל אביב, ספרי עליית הגג בע"מ, 2009), עמ' 33-31.
  18. ^ צ'ארלס דרווין- אוטוביוגרפיה (תורגם מאנגלית על ידי יקי מנשנפרוינד, תל אביב, רסלינג, 2008) עמ' 36.
  19. ^ ריצ'רד דוקינס, השען העיוור (תל אביב:דביר (זמורה-ביתן), 1993), עמ' 21-18.