דיני מחשבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיני מחשבים כוללים חוקים אחדים שנחקקו במיוחד לשם הסדרת השימוש במחשבים, ובעיקר יישומה של החקיקה הכללית לבעיות המיוחדות שמציגה הטכנולוגיה החדשה של המחשבים.

מאפיינים של דיני המחשבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעיקרון, החקיקה הכללית, זו שהתפתחה במשך מאות שנים, כגון דיני קניין רוחני ודיני לשון הרע, תקפה גם ביחס לפעילות באמצעות מחשב. כשם שמפרסם לשון הרע בספר, בעיתון או בנאום פומבי עלול להיתבע על ידי הנפגע ולהימצא חייב, הרי גורל דומה צפוי למפרסם לשון הרע באמצעות האינטרנט.

יחד עם זאת, מחשבים מעמידים שאלות ייחודיות, שמצריכות תשובה של מערכת המשפט ושל המחוקק. דוגמאות אחדות:

  • זכות הקניין: כאשר אדם נכנס לבית וגונב ממנו רכוש, זו פגיעה ברורה בזכות הקניין של בעל הבית, שאינו יכול להשתמש ברכושו. האם פריצה למחשב והעתקת מידע ממנו, בצורה שלא נפגעה כלל יכולתו של בעל המידע להמשיך ולהשתמש בו, מהווה אף היא פגיעה בזכות הקניין? בראייה רחבה יותר, נדרשת התייחסות לפשעי מחשב, שהם פשעים משני סוגים: פשעים המתבצעים באמצעות מחשב, כגון הונאה באמצעות מחשב, ופשעים המתבצעים כנגד המחשב והמידע המאוחסן בו, כגון הפצת וירוסים.
  • אדם היושב בישראל מפרסם לשון הרע באמצעות שרת אינטרנט שנמצא בארצות הברית, שאליו הוא מתחבר באמצעות ספק גישה לאינטרנט הנמצא אף הוא בישראל, ומחובר לארצות הברית דרך שרת הנמצא בבריטניה. באיזה מדינה ניתן לתבוע את מפרסם לשון הרע?
  • האם לספק היושב בישראל מותר, באמצעות אתר אינטרנט המאוחסן בישראל, למכור מוצר מסוים גם לתושבי צרפת, כאשר בצרפת ישנו ספק שקיבל זכות בלעדית למכירת מוצר זה בצרפת?
  • דיני הראיות: האם פלט של מחשב ייחשב כראיה, בדומה ליחס הניתן לנייר כתוב או חתום בכתב יד? לשאלה זו חשיבות רבה, משום שמסמכים רבים ומידע רב נשמרים במאגרי נתונים, כך שיש נוחות רבה בקבלתם כראיה, ומצד שני, קל מאוד לזייף פלט מחשב.
  • מתי ניתן להפקיע בעלות על שם מתחם באינטרנט, בנימוקים של הגנה על סימן מסחר?

חוקי מחשבים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקים אחדים נחקקו במדינת ישראל במיוחד לשם הסדרת השימוש במחשבים. חוקים אלה הם:

  • חוק המחשבים, התשנ"ה-1995: מגדיר פעולות מסוימות במחשבים כעבירות פליליות.
  • חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001: קובע את הכללים לפיהם חתימה אלקטרונית על מסר אלקטרוני (כגון הודעת דואר אלקטרוני), תחייב כחתימה רגילה על מסמך מודפס.
  • תקנות השקעות משותפות בנאמנות (כללי דיווח על היערכות לפתרון בעיית באג 2000) (הוראת שעה), התשנ"ט-1999: קבעו את אופן היערכותן של קרנות נאמנות ל"באג 2000".
  • תקנות ניירות ערך (חתימה ודיווח אלקטרוני), התשס"ג-2003: מסדירות את אופן הגשתם של דיווחים לרשות ניירות ערך באמצעות מסר אלקטרוני.
  • בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, נכלל סימן א' בפרק ב', העוסק בכללי ניהולם של מאגרי מידע.

חוק המחשבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המניעים לחקיקתו של חוק המחשבים מוצגים בדברי ההסבר להצעת החוק:

Cquote2.svg

הצורך בחקיקת חוק שיאגד בתוכו את מכלול ההיבטים הנוגעים למחשב התעורר מהטעמים האלה:

(א) המקום המרכזי שהמחשב תופס בכל שטחי הפעילות של החברה המודרנית מחייב חקיקה כדי להגן כראוי על האינטרסים המגוונים המקודמים על ידי המחשב;
(ב) התגברותה של עבריינות המחשבים והקשיים בהתאמת דיני העונשין והנזיקין הקיימים לשימוש לרעה במחשבים, מחייבים היערכות חקיקתית מתאימה, הן בדין הפלילי והן בדין האזרחי;
(ג) לאור אופיו המיוחד של המחשב, על החומרה ועל התוכנה הנוגעות לו, מתבקשים גם תיקונים בדיני החיפוש והתפיסה אשר יהלמו אופי מיוחד זה, ויאפשרו לגופי החקירה לבצע את תפקידם כיאות;
(ד) קבילות פלט מחשב כראיה, כשהוא רשומה עסקית או מוסדית; נושא זה, של קבילות פלט, הוא בעל חשיבות מרכזית מבחינה מעשית;
(ה) התאמת החקיקה הקיימת בתחום דיני האזנת הסתר למציאות המיוחדת בתחום המחשבים.
Cquote3.svg

בחוק המחשבים נקבעה ענישה פלילית של משלוש ועד חמש שנות מאסר לאדם העושה אחת מפעולות אלה:

  • משבש את פעולתו התקינה של מחשב או מפריע לשימוש בו.
  • מוחק חומר מחשב, גורם לשינוי בו, משבשו בכל דרך אחרת או מפריע לשימוש בו.
  • עושה פעולה לגבי מידע כדי שתוצאתה תהיה מידע כוזב או פלט כוזב.
  • חודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב.
  • יוצר וירוס מחשב או מפיץ אותו בזדון.

במסגרת חקיקתו של חוק זה תוקנה פקודת הראיות, ונקבעו בה התנאים לקבילותו של פלט מחשב כראיה.

זכויות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שליוצרה של יצירה מודפסת נשמרות זכויות יוצרים, כך נכון הדבר לגבי יצירה שכל קיומה הוא באתר אינטרנט. הקלות שבה ניתן לפגוע בזכויות יוצרים באינטרנט, באמצעות העתקת מלוא תוכנו של אתר תוך דקות ספורות, עושה את העבירה נפוצה יותר באמצעי תקשורת זה, אך אינה מורידה מחומרתה.

ההגנה המקובלת לתוכנה ניתנת אף היא באמצעות הגנה על זכויות יוצרים, אף שתוכנה אינה יצירה ספרותית במובן הפשוט של המילה. כדי להסיר ספק בעניין זה תוקנה פקודת זכויות יוצרים בשנת 1988, ונקבע בה במפורש: "לעניין זכות יוצרים, דין תוכנה של מחשב כדין יצירה ספרותית כמשמעותה בחוק זכויות יוצרים 1911". בהתאם לגישה זו ניתנו בבתי משפט בישראל פסקי דין אחדים שבהם הורשעו מעתיקי תוכנה. לעתים משתמשים מפתחי תוכנה גם בהגנה הניתנת לפטנט, באמצעות רישום פיתוח ייחודי כפטנט.

חוק הגנת הפרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הגנת הפרטיות הוא חוק כללי, העוסק בהגנת פרטיותו של אדם. פרקים ב' וד' לחוק זה עוסקים בהגנת הפרטיות במאגרי מידע ממוחשבים. החוק מחייב רישומו של כל מאגר מידע המכיל מידע אישי אצל רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים. בעליו של מאגר המידע נדרש להגן עליו לבל יועבר ממנו מידע למי שאינו מורשה לכך, ובפרט נדרשת הגנה למידע רגיש, המוגדר כ"נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונתו".

חוק חתימה אלקטרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק חתימה אלקטרונית קובע את הכללים לפיהם חתימה אלקטרונית על מסר אלקטרוני (כגון הודעת דואר אלקטרוני), תחייב כחתימה רגילה על מסמך מודפס. על מטרתו ועקרונותיו של חוק זה עומדים דברי ההסבר להצעת החוק:

Cquote2.svg

בעולם המשפט, מושג ה"חתימה" הוא מושג בעל משמעות מתחום דיני החוזים והראיות, אשר זכה לפרשנויות שונות. בעידן הטכנולוגי המתפתח, ניתן לבצע את החתימה בדרכים שונות מאשר בעבר, ולכן מתעורר צורך לעגן את האפשרויות הטכנולוגיות בחקיקה.

החתימה על מסמך נועדה להשיג כמה מטרות, אותן יש להבטיח גם כאשר החתימה מתבצעת באמצעים אלקטרוניים. מטרה אחת היא מתן ביטוי לכוונתו של החותם ולגמירות דעתו, וזאת על ידי גילוי אובייקטיבי לכך שאכן התכוון לחתום על המסמך הנדון ולאשר את תוכנו. מטרה נוספת היא זיהוי החותם עצמו, על ידי שיוך חתימה מסוימת לאדם מסוים.

מטרתו העיקרית של החוק המוצע היא להגביר את הוודאות לגבי פעולות המתבצעות באופן אלקטרוני על ידי הבטחת זהותם של החותמים באמצעים אלקטרוניים מסוימים, והכרה במעמדם הראייתי של חתימות אלה. חוסר הוודאות מתעורר במיוחד בהתקשרויות דרך רשת האינטרנט, שהיא רשת תקשורת פתוחה, המתאפיינת בהיעדר זיהוי הדדי ובהיעדר קשר ישיר בין הצדדים המתקשרים בעסקה.

Cquote3.svg

פסקי דין רלוונטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקי דין אחדים עסקו בסוגיות הקשורות לשימוש במחשבים:

  • חיוב ספק גישה לאינטרנט למסור כתובות IP של גולשים שפירסמו דברי דיבה לכאורה: במרץ 2010 דחה בית המשפט העליון תביעה של אדם שנפגע מטוקבק אנונימי, לחשוף את פרטיו של כותב הטוקבק, כדי שיוכל לתבוע אותו לדין בגין לשון הרע.‏[1]
  • מאמר שיש בו לשון הרע פורסם באינטרנט באמצעות אתר המוחזק על גבי שרת בחו"ל. נקבע שעקב היות השרת בחו"ל אין תחולה לדיני העונשין של ישראל על המעשה.‏[2]
  • פיצוי בגין פרסום כוזב באתר אינטרנט הפועל ללא נקיטת אמצעי זהירות, תוך פגיעה בשם הטוב.‏[3]
  • [ש"ס נגד פינס], הלכה של השופט חשין שקובעת כי הדיני הרגילים שקיימים אינם מתאימים לעולם הרשת והמחשבים וכי יש לקבוע בחוק דינים ספציפיים לתחום המחשבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמי אסיא, דיני מחשבים - הלכה למעשה, הוצאת נ.ד.י.ר. מחשבים, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רע"א 4447/07 רמי מור נגד ברק אי.טי.סי. (1995), ניתן ב-25.3.2010
  2. ^ ק.פ. 117/00 סטיבן רמב"ם נ' מרדכי מרק לוי ואח'
  3. ^ אבי רועי דוביצקי נגד ליאב שפירא, ניתן ב-20.5.2010

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.