טוקבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טוקבק (בעברית: תגובית) הוא מנגנון לתגובות הגולשים באינטרנט. מנגנון הטוקבק מופעל באתרי חדשות, באתרי בלוגים ובאתרים נוספים, והוא מאפשר לגולשים להגיב על הנאמר בדף מסוים, כך שהתגובות מופיעות בהמשכו של הדף. הטוקבק הוא אחד המאפיינים המובהקים של תרבות האינטרנט, והוא מביא לשיא את מימוש חופש הביטוי שמתקיים באינטרנט. הטוקבק משמש בדרך כלל להבעת דעתו של הגולש, אך לעתים הוא משמש גם להצבעה על טעויות עובדתיות או לשוניות שנפלו בכתבה המקורית.

הטוקבק הוא ביסודו תגובה, בדרך כלל ספונטנית, של הקורא. הטוקבק מהווה דרך נוספת להשפעה על דעת הקהל, ולכן גורמים העוסקים ביחסי ציבור משתמשים בו לכתיבת תגובות שמטרתן קידום האינטרסים של הגופים שהם מייצגים. האנונימיות של כותבי הטוקבק איננה מאפשרת לקוראי התגובות להבחין בין תגובות שמקורן בפעולה של יחסי ציבור ובין תגובות רגילות. ראש הממשלה אהוד אולמרט ציין את כוחו של הטוקבק בנאום מפורסם שנשא במרץ 2007 לפני מועצת קדימה ובו הודה שהוא אינו "ראש ממשלה פופולרי". בין היתר אמר:"אילו עסקתי בהדלפות, יזמתי סקרים מחמיאים מטעמי, שילמתי לסוכנויות טוקבקים... קרוב לוודאי שהייתי הרבה יותר פופולרי".‏‏[1]

תוכן עניינים

[עריכה] טוקבק בשפה העברית

"טוקבק" הוא תעתיק חופשי עברי של ביטוי באנגלית talk back שפירושו "דַבּר חזרה" וחיבור של מילים אלו. המונח "טוקבק" היה בשימוש בישראל עוד לפני המצאת האינטרנט, כשמה של מערכת תקשורת (אינטרקום) בין אולפן הקלטה או אולפן רדיו לבין חדר הפיקוח של האולפן (מאנגלית ‏Talkback‏). מילה זו אינה משמשת באנגלית לתיאור תגובת הגולשים, והשימוש למטרה זו הוא המצאה ישראלית שאינה משמשת בשפות אחרות במובנה הזה. במרץ 2007 החליטה האקדמיה ללשון העברית על המילה "תְּגוּבִית", כהקטנה של המילה "תגובה", כתחליף למילה הלועזית "טוקבק" [2].

[עריכה] היבטים חוקיים

כתיבת הודעות טוקבק נעשית במסגרת העיקרון החוקתי של חופש הביטוי, שגם לו יש גבולות.

מפעם לפעם פונה משרד המשפטים ומזהיר אתרי אינטרנט שעליהם למנוע פרסום דברי הסתה בתגובות טוקבק. פנייה כזו נעשית בעקבות פרסום תגובות המסיתות לאלימות, לסרבנות ולגזענות [2].

כותבי התגובות נהנים מהאנונימיות שמעניק להם האינטרנט, ולעתים מנצלים זאת לרעה. בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים (בש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח') נקבע כי במקרים שבהם עשויה לקום אחריות פלילית של הגולש, על האתר שבו פורסמה התגובה הפלילית לספק את כל המידע שיאפשר את איתור כותב ההודעה.

באמצע ינואר 2008 ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעתו של חבר הכנסת ישראל חסון (ישראל ביתנו), לפיה עורכי אתרי אינטרנט יישאו באחריות פלילית לתוכן התגובות (טוקבקים) המועלות באתר. [3]

בפסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב [4] (אוקטובר 2008), קבע בית המשפט כי האינטרנט אינו אמצעי תקשורת לפי סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. בכך בעצם מכירה ערכאה נמוכה זו, בכך שאין לתבוע מפעיל אתר אינטרנט בדבר טוקבקים לפי חוק לשון הרע.

Cquote2.svg ככלל, אין לראות במי שמעמיד את הבמה לרשות הטוקבקיסטים, כאשר ניתן לראות במובחן כי מדובר בטוקבקים ולא בחלק מגופן של כתבות, משום "אמצעי תקשורת" לצורך סעיף 11 Cquote1.svg

[עריכה] מדיניות פרסום

במדיניות הפרסום (מכונה גם מדיניות סינון ומדיניות צנזור) של הודעות טוקבק יש שתי וריאציות:

  • טוקבק לא מנוהל: כל הודעה שנשלחה מוצגת מיד עם סיום כתיבתה, ללא כל פיקוח על תוכן ההודעות. האחריות לתוכן ההודעה היא אך ורק של הגולש שכתב אותה.
  • טוקבק מנוהל: כל הודעה שנשלחה מועברת לעיונו של מנהל הטוקבק, והיא מוצגת רק אם זכתה לאישורו.

בשני המקרים, לעתים מוסרת הודעה אם התקבלו תלונות חריפות נגד תוכנה. כל אתרי החדשות הגדולים בישראל פועלים כיום בשיטת הטוקבק המנוהל.

לכל אחת משתי גישות אלה יתרונות וחסרונות משלה. יתרונו הבולט של הטוקבק הלא מנוהל הוא חופש הדיבור המלא שהוא מעניק, במשמעות הרחבה ביותר של מושג זה. יתרון זה הוא גם חסרונו העיקרי של הטוקבק מסוג זה, משום שיש המנצלים את החופש לרעה, למשל בפרסום פרטים שיש בהם פגיעה בפרטיותו של אדם או פגיעה בשמו הטוב.

יתרונו של טוקבק מנוהל הוא שכל ההודעות בו מפוקחות, וכך תכנים בלתי הולמים אינם מתפרסמים. חסרונו הבולט הוא בפרק הזמן החולף בין שליחת ההודעה לבין פרסומה, ובעלות התפעול הגבוהה יותר.

יש אתרים הנותנים לקורא הנחיה בסיסית ביחס לכללי המותר והאסור בכתיבת תגובה, ויש הנותנים קישור להנחיות מפורטות. אחרים אינם נותנים כל הנחיה בנושא (אם כי גם בהם יש כללים).

יון פדר, העורך הראשי של אתר ynet, ציין: "אנחנו מקבלים בין 12 אלף ל-15 אלף טוקבקים ביום, אבל המדיניות שלנו היא מאוד סלקטיווית. בממוצע, אנחנו מעלים רק כ-6,000 מהם, את היתר אנחנו מעיפים. ידיעות על פיגוע, למשל, מניבות המון טוקבקים רגשיים ופחות טוקבקים מושכלים. התפקיד שלנו לסנן את הטוקבקים המרושעים" ‏‏[5]. בחלק מאתרי החדשות הגדולים בישראל צנזור הטוקבקים נעשה לפי מכסות, כאשר במדורי ברנז'ה מצונזרים 50% מהטוקבקים, במדורי רכילות 5-10% ובמדורי החדשות 20-30% ‏‏[6].

הנחיה לכותב, בחלון הוספת תגובה של אתר ynet

[עריכה] טכניקת הצגה

הצגתן של הודעות טוקבק החלה בגישה הפשטנית שההודעות מתייחסות למאמר שבהמשכו הן מופיעות. בהתאם לגישה זו, ההודעות מופיעות ברצף, בזו אחר זו, לפי הסדר שבו הגיעו אל האתר (תופעה שהביאה לתגובות מסוג "אני ראשון!!!"). גישה לינארית זו התגלתה כבעייתית, משום שפעמים רבות תגובה אינה מתייחסת למאמר המקורי, אלא לתגובת טוקבק קודמת. לפתרון בעיה זו פותחו מנגנוני טוקבק המאפשרים עץ של תגובות, כך שקל לקשור תגובה למאמר המקורי או לתגובה קודמת.

בשני המקרים מוצגות תחילה רק הכותרות של ההודעות, יחד עם שמו או כינויו של כותב ההודעה והגולש מקליק על הכותרת כדי לקבל את הטקסט המלא של ההודעה. באתרים המשתמשים בטכנולוגיית AJAX תוכן ההודעה מוצג מתחת לכותרת מבלי שתידרש טעינה מלאה של הדף. באתרים שאינם משתמשים בטכנולוגיה זו, בדרך כלל התוכן מוצג בחלון Pop-Up, על מנת שיהיה ניתן להמשיך לקרוא את שאר ההודעות בקלות. לנוחות הגולש ניתן סימון מיוחד להודעות שאין בהן תוכן מלבד הכותרת (ולכן אין טעם ללחוץ עליהן). לעתים כולל מנגנון הטוקבק גם מנגנון המלצה, המאפשר לגולש להמליץ על תגובה שקסמה לו. לאחרונה נוצרים שירותים ייעודיים לטוקבק המאפשרים מתן טוקבקים חיצוניים, ללא תלות במערכות הפנימיות של האתרים. בכך מתבצעת למעשה עקיפה של מנגנוני הסינון והבקרה שמפעילים האתרים. מחד יש בכך כדי לנטרל צנזורה, אך מאידך עדיין לא ברור האם ציבור המשתמשים לא ינצל זאת לרעה.

טוקבק לינארי באתר ynet. כותרות אדומות מציינות תגובות שגולשים סימנו כמומלצות.
טוקבק במבנה עץ באתר nrg

[עריכה] הטוקבק והעיתון

אתרי החדשות באינטרנט מהווים תחרות לעיתונות המודפסת, בעיקר בזכות העדכניות המיידית שלהם, לעומת העיתון המתעדכן רק פעם ביום. מבחינה מסוימת, הטוקבק הוא גרסת האינטרנט של מדור "מכתבים למערכת" שבעיתונות המודפסת, ובנוסף למיידיות שלו הוא מציג יתרון נוסף: לעומת הסלקטיביות הגבוהה בפרסום מכתבים למערכת, הנובעת מהמקום המוגבל המוקצב להם בעיתון, תגובות הטוקבק מתפרסמות כמעט ללא הגבלה, ורק תגובות חריגות במיוחד נפסלות לפרסום.

שילוב ייחודי בין הטוקבק ובין העיתון המודפס מתבצע במוסף TheMarker של עיתון "הארץ", שבו מודפסים מדי יום קטעי טוקבק אחדים שהופיעו ביום הקודם באתר האינטרנט המקביל למוסף זה. העיתון הגדיל לעשות בגיליונו מיום 20 בפברואר 2007, שבו פרסם שני עמודים של תגובות הגולשים למאמר שהתפרסם שבוע קודם לכן במוסף המודפס ובאתר המקביל לו.

בעלי הטורים, בעיתונות המודפסת ובאתרי החדשות באינטרנט, מנהלים לעתים דיאלוג עם קהל כותבי הטוקבק. לדוגמה, הטור "המציג אינו חייל" שהופיע באתר ynet, נכתב בעקבות התגובות לכתבה "הסרט הנכון לזמן הנכון" שהופיע באתר יום לפני כן.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

עפרי אילני, ‏כנסו בהם דחוףףף!!!, באתר הארץ, 17.8.06

יורם מלצר, ‏ענייני לשון - הטוקבקיסטים, באתר הארץ, 29.12.06

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏אהוד אולמרט, נאום בכינוס מועצת קדימה, 15 במרץ 2007, באתר News1‏
  2. ^ פורסם באתר האקדמיה - [1]
  3. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3493646,00.html
  4. ^ ‏ ‏ עו"ד שמעון דיסקין נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ http://www.courts.co.il/SR/shalom/s06051859-244.htm
  5. ^ ‏מסנן הטוקבקים הלאומי, איילה צורף, 9 בספטמבר 2006, TheMarker‏
  6. ^ ‏פירמה: המושכים בחוטים, ראיון של ניב רסקין עם עורך נענע10 רותם דנון, הוט בידור ישראלי, שודר ב-21 בינואר 2009‏

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A7%D7%91%D7%A7